Fat Shaming

חברים, הרגע הקאתי את ארוחת הצהרים שלי. הקאתי ואני שמחה על כך, כי זה מקדם אותי צעד אחד קרוב יותר לחלום שלי להיות רזה ומהממת. רזה, מהממת ומאושרת. ולמה הקאתי אתם שואלים? כי חברה שלחה לי לינק לדף הזה ובו תמונות של כרזות מתחרות עיצוב כרזות בנושא השמנת ילדים שעורכת חברת פרסום בשם JCDecaux שהיא, מסתבר, מהגדולות בעולם. הם פתחו לצורך הענין דף פייסבוק יעודי אליו מוזמנים כל דיכפין להעלות הצעות לכרזות והזוכים יזכו לראות את עבודתם מתנוססת על שלטי חוצות ברחבי תל אביב בתחילת 2014.

אני לא אעלה תמונות של כרזות מאחר ואיני רוצה להפר את זכויות היוצרים של האמנים כמו גם לבייש אותם או לגרום להם להרגיש רע, אבל 95% מהן מכריזות שאחד מארבעה ילדים בישראל מתבייש ללכת לבריכה או שהשמנת יתר הורגת ילדים והנורא מכל - כרזה הזועקת שאחת מארבע נערות בישראל לא אוהבת לעשות שופינג עקב בעית משקל! והכל בצירוף תמונות מחרידות של צעצועים מנופחים, כרסים תפוחות, איקסים אדומים ולולאות תליה ומגוון דימויים ויזואלים שלעומתם מודעות נגד עישון נראות כמו טיול בפארק. מה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא שהכרזות מיועדות להורים וילדיהם, והן מעוררות שנאה ובושה במקום להציע פתרונות אמיתים לבעיה (ובואו נעמיד פנים שניהלנו כבר את הדיון בנושא אבל להיות שמן זה לא בריא והסכמנו שזה אולי נכון אבל שיש דרך לומר כל דבר וזו בטח לא הדרך).

אז כן, הקאתי את ארוחת הצהרים שלי. אבל זו הזדמנות פז להעלות נושא שאני מתכננת לכתוב עליו כבר ימים אחדים, והוא Fat Shaming או ביושמנים (לא שמתי מילה זו בכותרת הרשומה, כי היא חמודה מדי ואני לא שלמה איתה).

Fat Shaming היא תופעה חברתית שכוללת הטרדה, העלבה, בריונות ותקיפה של אנשים בעלי עודף משקל בשל היותם שמנים.

על פניו נראה כי מדובר בתופעה המתמקדת בהיטפלות לקבוצה יחודית בעלת מאפין ברור בחברה, אבל אני טוענת שאין שום הבדל בין Slut Shaming או ביושרמוטות (העלבה, הלבנת פנים, הטרדה ובריונות כלפי נשים שנתפסות כ"מופקרות מינית") לבין ביושמנים או הומופוביה. מדובר בעוד דרך אחת, מיני רבות, לשפוט את מי שבוחר לחיות את חייו באופן שונה משלנו או שאנחנו חושבים שבוחר כך (כי בורים חושבים שהומוסקסואלים ושמנים בחרו להיות כאלה) כדי להרגיש בטוחים יותר בעמדות שלנו.

ביושרמוטות וביושמנות ספציפית מבטאים צורה נורמטיבית כביכול של מיזוגניה (שנאת נשים). תפיסה לפיה נשים שייכות לכלל וככאלה חייבות להתאים עצמן לסטנדרטים הנורמטיביים של מה טוב ומה יפה (אחרי הכל, אישה צריכה להיות טובה ויפה כי זה טבעה - לרצות אחרים). אישה שמזדיינת עם מי ומתי שבא לה (כמו גברים מסוימים) היא שרמוטה וככזו ראויה לגינוי, השפלה, חינוך מחדש וגם הענשה אקטיבית בדמות הטרדה, תקיפה ואונס. אחרי הכל, הן בחרו לפתוח רגלים.

שמנות הן נשים שבחרו לזלול במקום להיות יפות ובריאות וזה אומר שיקשה עליהן להכנס להריון, וזה כבר יותר מאנטי חברתי, זה אנטי פטריוטי.

הרעיון שמותר למישהו לשפוט בקול רם את גופו של אדם אחר, או את הבחירות שלו, פרימיטיבי וראוי לגינוי. במקום לחגוג את השוני בין הפריטים בחברה אנחנו מנסים לטשטש אותו, הכל כדי שיהיה לנו יותר נוח. אז יש לי חדשות בשבילכם, אנחנו לא פה כדי לרצות או לדאוג שיהיה לכם נוח. ביושמנים וכל ביוש חברתי אחר מעודדים שנאה ויותר מכך - שנאה עצמית, וכולנו יודעים אילו דברים נוראים אנשים ששונאים את עצמם עושים לאנשים אחרים, ולו כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם לרגע. שלא לדבר על הדברים שהם עושים לעצמם.

אני מודיעה לכם קוראיי וקוראותיי, במידה ועוד לא הבנתם זאת, שלהיות שמנה וללבוש מה שבא לך זו הכרזה פוליטית. הבחירה שלכן ללכת עם גב זקוף, קוראותיי השמנות, היא קריאה לשמנות אחרות לחייך ולהיות מרוצות מעצמן גם. הדרישה שלי מרשתות האופנה המקומיות לספק לי בגדים יפים ומגוונים במידתי היא דרישה פוליטית ולא רק אסטתית.

מאחורי הבדיחה הקטנה הזו שפרסמתי היום בדף של הבלוג עומדת כוונה יחידה - להכריז בקול רם כמה אני שוקלת, כדי אחרים יוכלו להסתכל על המשקל לבד באמבטיה בלי להרגיש את כיווץ הבושה המוכר בחזה.

הכח של מיעוטים נרדפים הוא בסולידריות, ונשים צריכות לעזור אחת לשניה במקום לתקוף אחת את השניה או את האישה השניה הכי חלשה שהן מזהות לידן. חמלה, בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו. זו התקווה היחידה של החברה האנושית, וככל שנפנים זאת מוקדם יותר ייטב לנו. אנחנו חיים בעולם קשה, קשה לנשים ובכלל. נסו לתרגל חמלה וסולידריות, זה יעשה פלאים לדימוי העצמי שלכם. ואם הילד שלכם שמן, חבקו אותו ותזכירו לו כמה הוא יפה וחמוד וחכם וצאו איתו לטיולים ולשחק כדורגל והפחיתו את אחוזי השומן והסוכר בתפריט שלו בלי לעשות מזה יותר מדי ביג דיל. התפקיד שלכם כהורים הוא לחזק את ילדכם ולהכין אותו לחיים הבוגרים, והפחדה ובושה אינן הדרך לעשות זאת. מאה ופאקין אחת עשרה קילוגרם. תתמודדו עם זה.

עדכון - אחד ממעצבי הכרזות טוען באתר פטריה שהדרך היחידה להתמודד עם הבעיה המסוכנת של השמנת ילדים היא באמצעות הפחדה, כי זה כלי הפרסום הכי אפקטיבי. זה לא נכון, כי מחקרים בשנים האחרונות מראים שהפחדה בפרסום לשם יצירת מוטיבציה לשינוי עובדת רק אם הפרסום כולל כחלק אינטגרלי ממנו הצעה לפתרון לגורם הפחד. מאחר והכרזות האלה לא מציעות שום פתרון, והולכות על ההפחדה הכי קיצונית שאפשר (ילדים מתים! נערות לא עושות שופינג!) הן נופלות לקטגוריה הבאה (ציטוט מהערך עמדה בויקי) -

כיום מקובלת ההנחה, שישנו סף של איום שמעבר לו הנמען חש חסר אונים ומופעלים אצלו מנגנוני הגנה שונים שיביאו אותו להתעלם מהמסר.

אקיצר, נסיון נחמד אבל אני לא מכירה אדם אחד שהפסיק לעשן בגלל המודעות המפחידות על קופסאות הסיגריות. אז עם מה נשארנו? אה כן, Fat Shaming. כי אין דרך טובה יותר לגרום לאדם לעשות מה שאתה רוצה שהוא יעשה מאשר לגרום לו לשנוא את עצמו כל כך שהאמון שלו בעצמו מתערער במידה שהוא יעשה כל מה שרק תגיד לו.

Tomer Maimoni