בתחילת השבוע נחסמה דרכי הביתה בידי אלפי זאטוטים והוריהם שנהרו לפסטילפת זה או אחר. לכן עשיתי ויברח לכיוון הקניון כדי להעביר שעתיים בנחת לפני שארהיב עוז לצאת שוב לכיוון החנוכיה שלי. מאחר והייתי במצב רוח למדוד ולא לקנות צלחתי את חנויות היוקרה בקניון מבלי להוציא שנקל ושלוש שעות מאוחר יותר נחתתי על ספתי עם שקית ובה אטמי אוזנים וחצי סופגניה מרולדין (יפות יפות, אבל יש להן טעם של כרית).
בכל מקרה, מדדתי חצי מהחנות המחודשת של קום איל פלוץ, בה כל סוודר עולה 1800₪ וכל מעיל עולה כמו המשכנתה שלי. למרבה השמחה, כל הבגדים היפים באמת היו צרים על זרועותיי השמנמנות ולכן נותרתי באיזור הבטוח. בשלב כלשהו באה המוכרת עם סוודר משגע, כולו ורדרד וסגלגל ורך, וברור היה שיש בו מקום לשרונה וחצי סופגניה ועוד קצת אבל אני סרבתי למדוד אותו. וכך התנהל הדיון
מוכרת: תראי איזה סוודר מטריףאני: וואו הוא ממש יפהמוכרת: רוצה למדוד?אני: לא תודהמוכרת: הוא בטוח יתאים לך אל תדאגיאני: זה לא המידה, אני פשוט לא מאמינה בסוודרים
זה נכון. אני לא מאמינה בסוודרים. הפסקתי להאמין בסיפורים על גשם וחורף ושלג בחרמון. לא קונה את זה יותר. עובדים עלי פעם, לא יפה. עובדים עליי פעמים? הבוז לשרונה. לא יהיה פה חורף, לא יהיה שום סוודר ורדרד סגלגל ורך ב-1800₪, לא יהיה מעיל העור החדש שלי ולא יהיה מגפיים משום סוג שהוא. אפילו רטיבות בתקרה לא תהיה פה.
ומאחר ואת בגדי החורף החמודים שלי כבר לא אלבש השנה, חשבתי להראות לכם כמה מהם פה, שלא יגידו שלא ניסיתי. אני הייתי מוכנה לחורף, זה הוא שלא הגיע, הבן שחץ.
קרדיגנתול שישאר לשחק בארון עם החברים שלו
חולצת אגומניאקים רכה שקיבלתי ולא תראה אור יום
חולצאית\גלביית פסים גברית נשית של אלמביקה שתחכה כבר לחורף הבא (אם יבוא)
מיזע עם איש מכירות טבעוני שלעולם לא אלבש
וכמובן, עגילי החורף הותיקים שלי, שישארו במגירה שם יחלמו על ימים טובים יותר, באירופה
בקיצור, המצב בטטה וחבל שכך. אך עוד לא אבדה תקוותנו ואף אני, מרירה וקשת יום, הנחתי תפוח אדמה יחיד במקרר, שיהיה. מי יודע, אולי עוד יסתגרר יום ואגרב גרביון? עד אז ימשיך משוררנו הלאומי, ממקום מנוחתו לצד אהובנו אריק בבית הקברות טרומפלדור, ללחש באוזני בקול דרמטי את שירו הידוע -
וּמִתְיַתֵם הַלֵב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַפֵק בִדְמָמָה:
"בְדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵאתֶם אַדַרְתְכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַפּוּחֵי אֲדָמָה."
אין לי משהו חכם במיוחד להגיד, אבל הרגשתי חראית שאני נהנית מפרץ הפעילות בבלוג השבוע ולא אומרת כלום.
השבמחקאז אני אומרת :)
את מצחיקה לאללה.
(וממקום מושבי בדרום הרחוק שמעתי שבמרכז כבר קצת חורף היום!)
תודה ליאור! באמת תהיתי לאן נעלמו כל המגיבים :)
השבמחקכן זה נכון, איך שלחצתי על "פרסם" התחיל גשם. אפילו ירדתי לאוטו להביא את המעיל שלי, תוך נעיצת מבטי תוכחה בעצמי. אולי עוד אלבש חתול!
לפחות לפי היום- אין ספק שהבאת את החורף :)
השבמחקבאמת תודה, ליאור. אמרת בדיוק את מה שאני מרגישה ודרבנת אותי לצאת מסחרור שיעורי הבית שלי ולהגיב גם כן.
השבמחקשרונה, אני ממש-ממש נהנית מפוסטייך לאחרונה. הם אכן מצריכים פרגון. הלוקים מפוסט המלבושים הקודם מצטיינים (בייחוד הראשון! שילוב מגניב במיוחד), ושרשרת "trust me i'm a blogger" ממש מתוקה (אני חובבת טיפוגרפיה). מה זה סווטשרט ה"בלוגר" שמתנוסס לאחרונה תחת כל עץ רענן?
אפרת - נראה לי שלאלוהים נמאס מהקיטורים שלי והחליט להוריד גשם ולגמור עם זה כבר.
השבמחקתודה מרג׳ורי! חשבתי שאנשים לא אהבו את התלבושות האלה (אני לא אוהבת את הפוסט כי אני נראית שם כמו פרצוף לפת).
חולצת הבלוגרים היא של סטודיו פרקטיק ונמכרה במהדורה מוגבלת. לשמחתי קיבלתי אחת במידה xl והיא רכה רכה ונעימה כל כל שאני מצפה מאד ללבוש אותה.