רשומת הנעליים המדוברת

אני חושדת שהטיסה ללונדון כללה מסע בזמן.

אני בקובנט גארדן, מוכנה לצייד נעליים

בלייזר - זארה (שנה שעברה)

צעיף וגרביים - H&M

 שמלה - רזילי

ג'ינס - אוונס (שנה שעברה)

נעליים - קליגולה

אני רצינית אנשים. העובדה המוזרה מאד (מאד) היא שמצאתי את עצמי רוכשת נעליים שהייתי קונה כשהייתי בת עשרים, משוחררת טריה שרק רוצה להתרחק מהמונוכרומטיות האפורה של המדים. כך מצאתי את עצמי ביומה הראשון של הנסיעה עטופה בצעיף בקובנט גארדן ומחפשת לצוד נעליים. מיד עם הגיענו למקום נתקלנו בנעליים האלה בחלון הראווה של קורט גייגר. זו היתה הזמנה להכנס.

 בקומה הראשונה יש תצוגה יפהפיה של נעליים יפהפיות.

וקיר מלא נעליים שטוחות (תודה לאל, אני לא יכולה ללכת עם עקבים).

לצער האנושות, האוכמנית לא אהבה את החנות אז יצאתי משם מבלי לבחון את ההיצע. אבל לקראת סוף הנסיעה, כשכבר הבנתי ביני לבין עצמי שמה שאני רוצה (עיין ערך גיל 20) הוא נעליי זמש שטוחות גבוהות עם שני חורים לשרוכים, כמו שפפישו נהג ללבוש (גברים בארץ לא הולכים עם נעליים כאלה, מה עובר עליכם?? אלה הנעליים הכי סקסיות שיש בחורף. רק המחשבה על גבר צעיר ויפה עם מכנסי קורדרוי ונעלי זמש עושה לי נעים בבטן). בקיצור, ביום שישי חזרתי לשם ירדתי לקומת הקרקע ושם מצאתי נעלי זמש כחולות מקסימות שישבו עכשיו בארון בסבלנות ויחכו לסימן ראשון לגשם (לא לדאוג, קיבלתי ספריי להגנת העור מגשם ולכלוך). גשם גשם בוא.

ואם כבר בגשם גשם בוא עסקינן, סיפרתי לכם כבר על המגפיים שקניתי באוונס. אלה שנגמרות בירך. הן יהיו מושלמות כל כך מעל סקיני ג'ינס או עם שמלה קצרה, שבא לי לרקוד. אבל גם הן, חמודות שכמותן, יאלצו לחכות כמה חודשים עד שיגיע זמנן לזהור (ואתם תחכו לראות תמונה, מוהאהאהא!).

נעל אחרונה חביבה, וכל כך שנות עשרימית שלי שאני מצחקקת כל פעם שאני רואה אותה, היא תוצר של חיפושי הבלתי נגמר (למעשה, הוא התחיל בנסיעתי הקודמת ללונדון בנובמבר לפני שהשבלוג נולד, נמשך כל השנה בארץ וחזר ללונדון) אחרי נעלי אוקספורד. רציתי כאלה נוחות, מגניבות, מתאימות לכמה שיותר בגדים (בפרט לחצאיות ושמלות)  ולא נפוצות מדי (יש כמה סוגים שיש לכל היפסטרית או דודה באיזור תל אביב רבתי). רב אלו שראיתי הפעם לא מצאו חן בעייני (כרגיל) או שהיו יפות אבל מאד לא נוחות - עקב נעל מצופה לק יכול להיות גהנום לא קטן, כפי שלמדתי לצערי עם הסנדלים המושלמים למראה של רידלי שאני לא יכולה לנעול למרות כל הנסיונות לרכך אותם שאני והסנדלר שלי העלינו על דעתנו. לבסוף מצאתי את עצמי קונה נעלים שראיתי ביום השני לנסיעה, מדדתי, אמרתי "אז זהו שלא" וחזרתי לקנות ביום הלפני אחרון. אלוהים אני כל כך צפויה..

כן, הלכתי על הגבוהות הוורודות. ביזארי, אני יודעת. היו לי נעליים זהות כמעט בירוק בוהק כשהייתי בת עשרים. בכל מקרה, החלטתי שהאוקספורד היחידה שלא תחתוך אותי בעקב תהיה אוקספורד גבוהה, והן דוקא נראות טוב עם חצאית חצרה. חוץ מזה חשבתי (למעשה, היא היתה בראש שלי כל הנסיעה) על הבחורה שראיתי במעלית בעבודה, שלבשה אפור ושחור מלמעלה עד למטה, חוץ מסיכת הפרח הורודה בשיער. עם הנעלים האלה אני אוכל לעשות ווריאציות על המראה הזה. רציונליזציה, סוף.

אני מצטרפת לקומונה. תמיד חששנו שזה יקרה..

מאחר ובמהלך 24 השעות האחרונות הכרתי את פרצופן המכוער עד מאד של כמה (מיעוט אני יודעת, אבל עדין) מחברות פורום אופנה מלאה בתפוז, בו אני פעילה למדי החלטתי לפתוח קומונה לענייני אופנה במידות 42 ומעלה.

לקומונה קוראים ארבעים ושתים פלוס, והיא מעין שלוחה לא רשמית של פורום אופנה שעוסקת בכל מה שמעניין את אלה שמרגישות שתעשיית האופנה לא מטפלת כיאות בצרכים שלהן. מוזמנות אליה כל השמנמנות, ממוצעות, שמנות, דאבות, רגילות, הררי אדם, צרות מותן ורחבות אגן, ושאר נשים שאוהבות אופנה ורוצות לדון בה, לדוש בה, לשאול שאלות, להמליץ המלצות, לענות תשובות ולקשקש בנושא באופן כללי בסביבה תומכת שמכירה את הבעיה מגוף (מלא) ראשון.

לא יודעת כמה היא תתפתח, תשרוד, תהיה מוצלחת וכולי - אבל היי, למה לא לנסות? שנה חדשה, קומונה חדשה והופ. אני לא מתכוונת להחליף את הפורום או לעשות לו מה שהרסט עשה לפוליצר, אלא פשוט לייצר סביבה שיתופית שמתאימה ונעימה לי, כזו שלהבדיל מהבלוג, היא אינטראקטיבית לגמרי וכל החברות בה מוזמנות ויכולות להעלות נושאים כטוב בעיניהן.

Photo from here

רוצות להצטרף (וסליחה מהגברים בחבורה) לקומונה? הקליקו פה ושלחו לי מסר מסרוני.

תיבת פנג'ורה

הנה רשומה מנוסחת רע, כי אני מרגישה רע, ככה זה כשכותבים עם דמעות בעיינים.

זוכרים את הרשומה הזו מלפני כמה חודשים? ובכן, היום התעוררתי למצוא אישה במידה 38 בפורום אופנה מלאה בתפוז. מאחר ואני אישה עם פתיל שמן אבל ממש קצר, לא יכולתי יותר ופתחתי שרשור שבו שאלתי אם אני היחידה שנוכחותן הקבועה של נשים במידה 44 ומטה בפורום מפריעה לה. עד כאן בסדר? לא. הנה השגיאות שעשיתי:

1. כתבתי כותרת צינית ומטומטמת ("אימת המיפלצומי"). זה ניסוח שהיה עובר פה, כי אנשים מכירים אותי, אבל ממש לא עובר במקום ציבורי. היו כמה שנפגעו מהכותרת הזאת, נפגעו מאד. My bad.
2. השויתי את הסיטואציה לנוכחות של אנשים עם אלרגיה לאבק בפורום חולי סרטן ריאות (שמתם לב שמגוון הדימויים שלי הצטמצם לאחרונה?). היו כאלה שחשבו שזה לא לעניין. My bad.
3. התעוררתי היום בבוקר. My bad.

 הנה מבחר מהתגובות שקיבלתי במהלך היום:

את חוסר הנוחות שאת מרגישה את צריכה לפתור עם עצמך, עם פסיכולוגים, עם דיאטות או עם שרשורי הצומי שאת רגילה אליהם כמיטב זכרוני כפורשת חוזרת הולכת חוזרת כמו שהיית בהתחלה עם כל האיומים שלך...
(a girl named tal)

צודקת במאה אחוזים, מיד אני רצה לעשות דיאטה אצל הפסיכולוגית שלי, אבל קודם אני אבכה קצת - אוי! אמא שלי מתה! חחחחח אני מרגישה הרבה יותר טוב. הלאה - 

אולי בעצם את זו שלא שייכת לכאן?
וצריכים לארגן לך את פורום אפנה שמנה? כדי שתרגישי שם הכי הכי נוח שבעולם?
דיי ברור לי שהבנת שטיפסת על העץ הלא נכון.
מידת גוועלט וקסבס הסתובבו בי גם יחד לשמא אמירותייך.
(לימון מוסיפה המון)

מה זה אומר בכלל? מאחר ואני לא מבינה יידיש הרצתי גוגל טרנסלייט וקיבלתי

"This may actually not belong here? You need to organize the Forum Vogue fat?"

אני מבולבלת. את בכלל לא אוהבת אותי, אז איך את ממליצה עליי לניהול פורום שמנות של ווג? זה ממש גדלוּלי מצידך!

בתור בחורות או נשים שקשה להן, שלא פשוט להן ועוד ועוד תלונות כאלו ואחרות... יש פה כמה שלא מקבלות בהבנה או בנעימים כלום אז אולי כדאי שלכבוד השנה החדשה תעשו קצת חושבים ותשנו גישה  
(Shir Rose)

מיד כשאגמור את הדיאטה, אתפנה לעשות חושבים עם הפסיכולוגית שלי.

אז תפתחי קומונה, אני מבטיחה שלא אני ולא הישבן מידה 42-44 יתמקמו שם.
(עוגיפלצת83  )

נדמה לי שכשהיא כתבה "ישבן" היא התכוונה לתחת.

אז שמעו אותי היטב - כן, אני מצטערת על הניסוח. עם כל שנאתי לציניות יצאתי הכי צינית בעולם ויצאתי שמנאצית גמורה. אבל אני פתחתי את התיבה והג'ורה שיצאה משם לא היתה שלי. אני החכמתי מהשרשור הזה, הגבתי לכל תגובה, גסה ומתלהמת ככל שתהיה. לא קראתי לאף פרה מטומטמת פרה מטומטמת, ולא הערתי לאף אחת שרזה ככל שתהיה האייקיו שלה נמוך ממשקלה בקילוגרמים בוודאות. עצוב לי גם שאת כל התמיכה שקיבלתי (וקיבלתי) קיבלתי במסנג'ר, מיילים והודעות פרטיות. הבחנתי גם שהיו כמעט רק תגובות עוינות, האם יתכן שהנשים שחושבות כמוני (חלקן הגיבו פה בבלוג בזמנו) פחדו שיפתחו עליהן פנג'ורה ולכן העדיפו לתת לי להיצלות? איי איי סר! ולא, אני לא מתכוונת אליכן נילי ושירה - אתן שתיכן חברות אמיתיות. אז הנה, למקרה שלא הייתי ברורה מספיק קודם:

אני לא הולכת לשום מקום, אני נשארת פעילה בפורום, וכל מי שיש לה בעיה עם זה יכולה לנשק את התחת השמן שלי. קפיש? סבבה.

ולמקרה שתהיתם, זה מה שהתחת השמן שלי לבש היום.

חולצה - אנתרופולוג'י

חגורה - טופ שופ? אקססורייז? שכחתי..

חצאית - ממסיבת החלפות לפני שנה, יאיי!

סנדלים - משופרא
עגילים - אואזיס 

שששש אתם שומעים את זה? נדמה לי שאמא מוחאת לי כפיים שם למעלה.

חנות קטנה ומטריפה

היום ילדים וילדות אספר לכם על החנות של בטסי ג'ונסון (זה בשבילך, נעלולית!).

בשבת, יום לפני שחזרתי לארץ, נפגשתי לראשונה עם ג'וני, חברתי הוירטואלית זה שנים.  היא טסה במיוחד מסקוטלנד כדי לבלות איתי את היום. הכרנו לפני כמה שנים בפורומים של אטסי, ונהיינו חברות קרובות ככל שהאינטרנט מאפשר. מאד התרגשתי לפגוש אותה לראשונה, וגם היא שמחה מאד לראות אותי ואת פינקי. היו הרבה חיבוקים ודמעות. הלכנו לאכול עוגות ואחר כך נסענו למצודה של לונדון ליום טיול. אחרי שגמרנו לתור את המצודה ונפלנו למלכודת תיירים שם שילמנו הון על הארוחה הדוחה ביקום, נשארו לג'וני עוד שעתיים וחצי עד שהיתה צריכה לחזור לשדה התעופה, והחלטנו ללכת לשוטט בקובנט גארדן.

אחרי שהורדתי כוסית של בנרדי בפאב החביב עליי (הייתי חייבת לשרוף את שאריות הארוחה המבחילה ממקודם) וג'וני לגמה מעדנות קצת בייליז, קנינו מתנות לחבר'ה ואז יצאנו מהגארדן ושוטטנו ברחובות הקרובים. שם ברחוב פלורל מספר 23 מצאתי את עצמי עומדת מול החנות של בטסי ג'ונסון, שחברתי הנעלולית כה מחבבת. מיד אמרתי לג'וני - נכנסים!

ורודה ומטריפה, החנות של בטסי ג'ונסון

בטסי מעצבת בגדים צבעוניים, נשיים, עליזים, שנות שמונימיים למדי, ומאד over the top. החנות שלה מעוצבת בהתאם וכולה ורדים וורוד וניצנוצאז'. אם הייתי מגיעה לשם לפני עשר שנים סביר שהייתי קונה חצי חנות, אבל זה היה יותר מדי בשבילי (וגם ביום האחרון של הנסיעה, כשכבר הייתי בחריגה משמעותית מהתקציב). לפיכך אפילו לא הסתכלתי מקרוב על הבגדים, כך שאני לא יודעת לספר לכם על מידות בחנות. אבל כן וכן הסתכלתי על התכשיטים והתלבטתי רבות אם לקנות משהו או לא. היה צמיד אחד שכל הזמן מדדתי והורדתי ומדדתי שוב.

 

 מפלץ מהמעמקים. זה חתיכת Statement jewel

לבסוף החלטתי לא לקנות שכן הוא עלה 60 פאונד (בערך 360 ש"ח) וקול פנימי אמר לי שעברו הימים שהייתי הולכת עם פריט כזה ילדותי, וכנראה שטוב שכך. שלא תבינו לא נכון, אני מאד אוהבת תכשיטים שקרובים למופרך, אבל כיום אני הולכת על גרסאות מעודנות שלהם.

עגילים מגניבים שלא קניתי. שוב, אני חושבת שעברתי את השלב הזה בחיי. לפחות לעת עתה

יצאנו משם בידים ריקות ולב עליז והמשכנו בדרכנו. ממש ליד היתה חנות הממתקים המשונה בייקום, ובה שלל מאכלים בלתי מזוהים עם אריזות שחבל על הזמן.

יש שם סוכריות מומינים!

זהו. ולסיום - מה לבשתי אתמול ליציאה קלילה עם חברה.

גופיה של אמא

מכנסוני משי מאסוס

סנדלים מעמנואל

חמוד לא? שמתי לב שהרבה אנשים הסתכלו עליי. חוסר הבטחון שלי אומר שהם חשבו "אלוהים, תראו את הפרה במכנסונים!!" אבל חברתי העריכה שהם בטח ניסו לראות את הקעקוע יותר טוב. פינקי אומר שהם חשבו שאני חתיכונת, הוא תמיד אומר את הדברים הכי נחמדים!

קניות למידות גדולות בלונדון - עדכון ספטמבר 2010

החגים ממש לפנינו, ורבות הקוראות שנוסעות לחו"ל וביקשו המלצות על חנויות בלונדון. לכן, לפני שאמשיך להגג בסגנון חופשי אודות הנסיעה שלי ושלל תוצאותיה האופנתיות, אקח צעד אחורה לרגע ואסכם עבורכם מהן החנויות המומלצות שלי בעיר למידות גדולות.

שימו ♥ - אני מידה 48 ולכן אני לא יודעת בנוגע למידות גדולות בהרבה מכך. בנוסף, שימו לב לכך שהמידות (כמו בארץ) שונות מחנות לחנות. קניתי בגדים בכל טווח המידות שבין 14-22. בנוסף, יש פער של יותר ממידה בין הירכיים למותניים שלי, לכן כל המכנסיים שקניתי הולכים לתופרת הנאמנה שלי, הלנה, להצרה וקיצור.

אוונס - Evans
בינות לערימות השמעטס סטייל משמין לי תמצאו אוצרות של ממש במידות 14 עד 32 (בעברית 60). האוצר האמיתי מתחבא בקומת הקרקע, שם נמצאות מחלקות הנעליים והלבנים. יש שם נעליים רחבות המותאמות במיוחד לשמנות. הבעיה - הן רחבות גם למעלה וגם בכף הרגל, עליי חלק גדול מהן נראו כמו רגליים של דוב. מצאתי שם שני דברים שלא דמיינתי שיתאימו לי אי פעם - מגפי עור עד הירך (ראו רשומת נעליים שתפורסם בימים הקרובים) ובגד גוף.

סניף ראשי במרבל ארץ', שעות פתיחה, מפות וסניפים נוספים תמצאו באתר.

 שמלונת עם פלמינגואים טפשיים שקניתי בסייל באוונס

פרימרק - Primark
ניסיתי להלחם, אבל נשברתי, וטוב שכך. בממלכת הזול-בו של לונדון תמצאו בגדים באיכות משתנה במחירי רצפה (פיג'מה חורפית בשישה פאונד, חמישיית תחתונים בשני פאונד, מעיל ארוך בעשרים פאונד) במידות עד 22, אבל בהרבה מהפריטים אין מידה גדולה מ-18. החנות מעצבנת, מבולגנת ועמוסה בטירוף ולכן מומלץ להגיע לשם עם הפתיחה בבוקר - לא מאוחר מתשע. שימו לב שגם עם הפתיחה אין קשר בין המידות של הפריטים למידות הכתובות על הקולבים עליהם הם תלויים. אני נאלצתי לקנות עוד מזוודה אחרי שיצאתי משם, ראו הוזהרתם.

החנות נמצאת במרבל ארץ', פרטים באתר.

בדרך לחנות הבאה ברשימה, ברחוב קרנבי

לבושה בקומבניזון מהפלא השמיני (90 ש"ח)

שמלת גופייה מרזילי

גרביונים מ-welovecolors.com

נעלים מקליגולה

קרדיגן מפרימרק

וחגורה מטופ שופ (ישנה)

אנתרופולוג'י - Anthropologie
חנות יפהפיה עם פריטי בוהו-שיק שיוציאו לכם את הנשמה, במחירים גבוהים, בקומת המרתף יש חדר סיילים ובו מגוון ענק של פריטים במחירים מוזלים משמעותית. מידות עד XL. מומלץ מאד! כתבתי על החנות בהרחבה פה.

מרקס אנד ספנסר - Marks & Spencer
גם מהם ניסיתי לברוח, במחשבה שלא אמצא שם שום דבר שיקי או מחמיא. אלוהים כמה שטעיתי! קניתי שם ג'קט חורפי ומעיל גשם מטריפים, אחד ירוק דשא ואחד אדום עם בטנת נקודות. מידות נדיבות (לפחות עד 22), חזיות ותחתונים במידות גדולות (החזיות במידות DD ומעלה מרוכזות במקום אחד, אבל יש עוד בסטנדים של המותגים החיצוניים), מכנסיים (קניתי שם ג'ינסים ומכנסיים מחוייטים לעבודה). אין מה לומר - הביקור שם הוא בגדר חובה, בפרט אם אתם מחפשים לבנים. החזיות שקניתי שם נעות בין עשרה לעשרים וחמישה פאונד, ובארץ לא תמצאו יפות וטובות שכאלה במידות גדולות, ודאי שלא במחיר כזה.

סניפים יש במרבל ארץ' ובקובנט גארדן (בשני אלה ניתן לקבל טפסים להחזר מע"מ, ראו הערה למטה) ובערך כל קילומטר ברחובות הראשיים בעיר.

שני מעילים ברכבת, חוזרים מיום בסטרטפורד

התכול של האוכמנית מפרימרק (מידה 16)

האדום שלי ממרקס אנד ספנסר (מידה 18)

מטריה בצבע סלרי של האוכמנית מרידלי

מטריה פרחונית שלי מאקססורייז (12 פאונד)

הפונצ'ו הצהוב של פינקי נסרג על ידי אמא

דורותי פרקינס - Dorothy Perkins
את ההמלצה על הרשת הזאת מצאתי באחד הבלוגים האהובים עליי. ברשת הזאת תמצאו בגדים במידות עד 20, הכוללים שמלות יפות, חולצות ומכנסיים מחויטים לעבודה ועוד הרבה. כשהייתי שם, היו המון פריטים בסייל במחירים נחמדים (למשל, שלוש חולצות בייסיק ב-12 פאונד). יש להם גם תכשיטים יפים. המחירים טובים (הפריט הכי יקר שקניתי הוא שמלה חגיגית ב-49 פאונד). אני בטוחה שתראו הרבה פריטים שלהם בשבלוג בעתיד, קניתי שם כמה וכמה חולצות, מוצלחות בהרבה מאלה שהיו לי.

יש הרבה סניפים, כולל במרבל ארץ' ובאוקספורד סירקס.

מה לא קניתי בדורותי פרקינס - לוק המזכירה המרושלת

החולצה גדולה מדי, החצאית סתמית ולא מחמיאה

חצאית בגזרת A מחמיאה לי בהרבה, כי היא מאזנת את החלק העליון הרחב שלי

ניו לוק - New Look
לניו לוק יש מחלקה של מידות גדולות שנקראת Inspire ובה פריטים עד מידה 26 (54). יש שם שמעטס ויש שם מציאות שוות. קניתי שם סקיני ג'ינס אפורים מדליקים ואת החולצה האדומה הראשונה שלי. אין מחלקת למידות גדולות בכל הסניפים, אז שימו לב.

בסניף שליד אוקספורד סירקס יש את קו המידות הגדולות בקומה השלישית.

מונסון - Monsoon
לאחות הגדולה של Accessorize יש שמלות חגיגיות מקסימות (וגם בגדים אחרים) במידות עד 20. כל הנסיעה חיפשתי שמלות יציאה עם שרוולים ארוכים לחורף, ולא מצאתי. כאן, ביום הלפני אחרון של הנסיעה, מצאתי שלוש שמלות - אחת אפורה עם ניצנוצאז' וגב פתוח, אחת סגולה וסולידית ואחת שחורה ומגניבה עם קטע רוסי כזה. היו גם הרבה שמלות שמדדתי ולא אהבתי. מחירים - בסביבות השבעים עד מאה פאונד לשמלה.

מיקום - קובנט גארדן ועוד הרבה סניפים. חפשו פרטים באתר.

זאת נשארה בחנות. המחשוף לא מחמיא, הבד של זקנות,

השרוולים קצרים מדי ונראה כאילו שהחזה שלי מגיע לרצפה

עוד חנויות בגדים בהן מצאתי פריטים מגניבים למידה 48 כוללות את:

• הובס - Hobbs - אלגנטי ויפה ויקר. יש להם סניפים בקובנט גארדן, בראסל סקוור ועוד.
• טופ שופ Topshop - להבדיל מבארץ, יש שם פריטים עד מידה 16. אני מצאתי שם פריט יחיד במינו שאראה לכם באחת הרשומות הקרובות. בסניף הגדול באוקספורד סירקס (שמאוחד למעשה עם מיס סלפרידג'ס הצמוד) יש בגדים (גם מקווי המעצבים היחודיים, שלא קיימים בישראל), נעליים (ראו רשומת הנעליים בקרוב) ואביזרי אופנה מוצלחים למדי. המחירים נוחים.
• Whistles אהובתי - חנות המאגדת מספר מעצבים מקומיים, מציעה פרטים מיוחדים ויקרים. הפריטים מגיעים עד מידה 16. הסניף הראשי נמצא בקובנט גארדן. הפעם לא מצאתי שם משהו שרציתי, אבל לפני שנה חגגתי שם.

נסעתי עם רשימת קניות שכללה בלייזר (אוונס), מעיל (מרקס אנד ספנסר), ג'קט שחור דמוי עור (לא מצאתי אחד לטעמי), שמלות ערב עם שרוול ארוך (מונסון), חזיות ותחתונים (פרימרק ומארקס אנד ספנסר) וג'ינס (ניו לוק ומארקס אנד ספנסר). מיותר לציין שחזרתי עם הרבה יותר ממה שהופיע ברשימה. רק עם הג'קט לא הלך לי, אבל אני לא דואגת - יש כזה באסוס.

שימו ♥ בשנית - בכל קניה מעל 100 פאונד (בחלק מהחנויות, 50 פאונד ומעלה) אתם זכאים לטופס החזר מע"מ (VAT Refund Form). ברשתות הגדולות כמו מרקס אנד ספנסר ניתן לקבל את הטופס רק בסניפים מסוימים (ראו למעלה) אז תשאלו. אני ממליצה לכם לאסוף את הקבלות מהחנויות בהם קניתם ולרכז אותן ולבקש טפסי החזר על כל הקניות שלכם בחנויות הרלבנטיות. בשדה התעופה תצטרכו להחתים את הטפסים המלאים (חשוב למלא אותם בכתב באותיות גדולות) על ידי פקיד המכס, ולשלוח את המעטפות ובהן הטפסים ותוכלו לקבל החזר של כ-10% מסך הרכישות שלכם (הסכום אינו החזר מלא של המע"מ מאחר והחברות המנהלות את ההחזרים עבורכם לוקחות עמלה של כ-7%). אל תשכחו, כי ההחזרים עשויים להגיע לעשרות פאונדים ומעלה, שזה סכום נאה לכל הדיעות.

דיאטת הבגדים הגדולה

יש דברים בחיים שניתן לצפות מראש. למשל - מחר בבוקר תזרח השמש. למשל - אם תקפצי לסופר כשאת חולה בשפעת עם אף נוזל, שיער שלא נחפף שבוע וטרנינג מוכתם, תפגשי את אהובך הראשון ליד החלב ובידו תינוקת. למשל - אם שרונה נוסעת ללונדון עם תקציב X היא תוציא X+Y. מאחר וזה עתה חזרתי מלונדון, אתם יכולים לנחש מה קרה.

בעיה נוספת היא שאני לוקה בעודף מלתחתי ניכר. אני מתכוונת למגירות מלאות בגרביים בודדות ותחתונים נטולי גומי, חזיות שפג תוקפן, חולצות שאני לא לובשת אף פעם, מכנסיים שאני לא סובלת, חצאיות שלא ראו את ירכיי מאז שלג דאשתקד, נעליים שמעולם לא נעלתי ולא אנעל וכיוצא באלה. ויותר מזה - הערבובייה הדחוקה הזו מביאה לכך שאני תמיד לובשת את אותם הבגדים, ואלה לא המוצלחים שבבגדיי. היא גם מעיקה עליי באופן כללי, גורמת לי לרגשות אשם, תופסת המון מקום איחסון, יוצרת ערימות כביסה כבירות וצוברת אבק שגורם לי להיות חולה. העודף הזה גורם לי לחוות את אהבתי לאופנה כחולשה במקום מקור להנאה.

לבסוף, החלטתי בעקבות נסיעה זו שכל עוד אני במידתי הנוכחית (ובעצם, למה לא להמשיך אם ארזה?) שאני מעדיפה לחסוך כסף ולנסוע אחת לחצי שנה או שנה לחו"ל לקנות לי בגדים מוצלחים, שונים מהשטנץ המקומי וזולים יותר מההיצע פה, מאשר לקנות בגדים בארץ.

 מרב עצים אני לא רואה את היער

בשל שלוש הסיבות האלה החלטתי, עוד בראשית השבוע בלונדון, שאני פוצחת בדיאטת בגדים. ואלה הם קווי המנחה שלי:

1. במהלך חצי השנה הקרובה (עד לראשון במרץ 2011) אני אסתפק בבגדים, הנעליים והאביזרים האחרים (לבנים, תכשיטים, תיקים, אביזרי שיער, צעיפים וכולי) שברשותי כעת .

2. במהלך התקופה הזו, אבחון מהם הצרכים שלי ואבנה רשימת חסרים להשלמה. בראשון למרץ אחליט איך אני ממשיכה בהסתמך על חווית חצי השנה שקדמה ורשימת החסרים.

3. אני אעבור במהלך הימים הקרובים על המלתחה שלי ואמיין אותה לפי המודל של טים גאן לארבע ערימות - לשמור, לתקן, למסור (או למכור) ולזרוק.

4. המטרה היא לנקות את העומס המיותר ולאפשר לי להנות באמת מהבגדים היפים שיש לי ולא לענות או להעניש את עצמי. לחגוג את האהבה שלי לאופנה ואת הצורך שלי להתבלט במקום לחוות אותם כחולשה ומקור לרגשות אשם.

5. מותר לי להעזר בתופרת כדי לעצב מחדש או לתקן פריטים שכבר ברשותי.

6. אני אנצל את התקופה הזו כדי להתלבש יפה, הולם, מחמיא, מגוון ומשמח את ליבי תוך ניצול מירבי של הבגדים והאביזרים שיש לי.

7. אני אתעד את התקופה הזו בשבלוג, כדי לעודד את עצמי, לתת השראה לקוראותיי השמנמנות בארון (ואחרים) ולתעד את הצירופים השונים לעתיד.

8. מותר לי להוסיף פריטים למתלחה שלי בתנאי שקיבלתי אותם במתנה ואיני צריכה להוסיף כל תשלום שהוא בנוסף לשווי המתנה.מותר גם להנות מהחלפות בגדים או החלפות באטסי, כל עוד ההשתתפות בחינם.

9. מותר לי גם להחליף פריטים שקיבלתי במתנה בפריטים אחרים שאני מעדיפה.

10. מותר לי (אך לא חובה) להשתמש בכספים שמצטברים בפייפל שלי לשם רכישת פינוקים. אסור לי להוסיף על הסכום שהצטבר בפייפל ולו שקל אחד מכרטיס האשראי.

11. במקרה חירום (כמו תקלת המכבסה של לפני חודש שהרסה לי את כל החזיות) מותר לי לרכוש פריטים חיוניים בנוהל חירום.

12. אני אדווח פה בשבלוג על כל חריגה מהתכנית (סעיף Accountability).

זהו. כל זה נכנס לתוקף מעכשיו, השני לספטמבר 2010. מובן שאני גמישה ואם יתברר שאחד או יותר מהסעיפים האלה לא עומד במבחן המציאות, אני אאלץ לבחון את הנושא. אם יש למנדהו רעיונות, הצעות, עיצות וכולי - אתם מוזמנים להגיב ולומר את אשר על לבכם. בא לכם להצטרף אליי? יאללה, קפצו על העגלה!

קנו לעצמכם מתנה לחג

אני לוקחת הפוגונת מרשומות לונדון כדי להציע לכם מתנה מקסימה וייחודית תוצרת הארץ לאהובותיכם (או עצמכן) לראש השנה המתקרב, כהרגלו, בצעדי ענק - תכשיטים מלאכת ידי! כולם מצופים זהב או כסף.

הנה כמה דוגמאות שתוכלו למצוא בחנות המקוונת שלי, כולם נוצרו על ידי ומתאימים במיוחד לחג, לטעמי. אני חושבת שעגילים בתכול ולבן הכי מתאימים לראש השנה.


זר פרחי אביב (במחיר 100 ש"ח פלוס משלוח)

עגילי יונק דבש בציפוי זהב (במחיר 85 ש"ח פלוס משלוח)

או כסף (במחיר 85 ש"ח פלוס משלוח)

 עגילים בדוגמא אוריינטלית עם נטיף בצבע טורקיז (במחיר 100 ש"ח פלוס משלוח)








עגילי מגנוליה מוזהבים (במחיר 100 ש"ח פלוס משלוח)

יונה עם עלה של זית, העגילים האהובים עליי בחנות (במחיר 100 ש"ח פלוס משלוח)

♥ שתהיו לראש ולא לזנב ♥

(כי על ראש אפשר לענוד עגילים ועל זנב זה נראה ממש אדיוטי)

עדכון - תיקנתי את הלינקים השבורים, אפשר להקליק על התמונה כדי לראות עוד תמונות ולקנות את הפריט.

אני בוחנת את טבע האדם

אחת החנויות היפות בלונדון היא הסניף המקומי של  Anthropologie ב-Regent Street. ליבכם יישבר בזמן שתרפרפו על כלי המיטה האקזוטיים למראה, אביזרי המטבח היפהפים והבגדים המופלאים בסגנון הבוהו שיק הכה טרנדי. בפעם הקודמת שביקרתי בחנות, היא בדיוק נפתחה כך שלא הכרתי אותה, אבל הפעם ידעתי ללכת מיד לחדר ה-Sale שבקומת הקרקע במקום לבזבז את זמני בכאב לב מול כל הפריטים הנפלאים שאין באפשרותי לממן (למה לקנות שמלה אחת במאתיים שבעים פאונד כשאפשר לקנות שלוש חולצות בפחות ממאה?) המפוזרים בשאר החנות. הפריטים בחדר המציאות הנ"ל מגיעים להנחות ענק (לדוגמא, אחת החולצות שקניתי עלתה 14.95£ במקום 58£).

וכך מצאה עצמה האוכמנית ישובה על ספה ענקית מרופדת כריות מרוקאיות יפות וממתינה להוד מעלתי שתוציא את ישבנה מתא המדידות. תאי המדידה שם מרווחים ונוחים, וסייעת חיננית פורסת לפניך את כל הפריטים שלקחת על מנת למדוד, כאילו היה התא חנות פרטית משלך. כל כך נחמד. יתרון נוסף הוא שכל המוכרים מצויידים במכשיר קשר, כך שאם את מודדת בקומה השניה ולקחת בטעות חולצה במידה קטנה או גדולה מדי, הסייעת מיד יוצרת קשר עם מוכר בחדר המכירות על מנת לבדוק אם המידה שרצית נמצאת שם.

כך נראה התא בתחילת התהליך

מדדתי כמה וכמה בגדים שבסוף לא קניתי, הכל במידות XL או L. הנה כמה מהם, בפינה לשיפוטכם.

שמלת סריג בלי עין הרע. פשוט לא אני.

נחמדה, וקו מחשוף מחמיא, אבל אפשר למצוא כמוה בארץ

כן, הבד חמוד מאד, אבל מפתח הצוואר גורם לי להראות שמנה פי שתיים

גם קצרה, גם מדגישה את רוחב הבטן-חזה וגם מכוערת

בשלב הזה, האוכמנית החליטה שיש לה דברים יותר מעניינים לעשות מלחכות לי ופנתה לדרכה. אני נותרתי להחליט מה בא איתי הביתה, ולבסוף הלכתי על..

גם נעימה ואוורירית וגם עם מחשוף מעוטר פרחים, וכל זאת בגוון אפרפר סולידי

כזאת מתוקה, עם כיווצים קטנים בשרוול ובמחשוף ופריחת הניצנוצאז', אבל מה זה בטוב טעם!

כפי שחזתה האוכמנית, זה חייב היה לקרות. לא יכולתי לא לקנות אותה, עם כל הכיווצים האלה

נוסף קניתי לי גם שרשרת חמודה וקיצית גוונים צהבהבים וירקרקים, ויצאתי בפחות ממאה פאונד. שנאמר - למא לא למה לא.

לסיכום - פריטים יפים במידות עד 48 בערך, המתאימים מאד לישראל במחירים גבוהים מאד וחדר מציאות בו מסתתרים אוצרות במחירים מפתיעים.

מדד השרונה -

איך להגיע - ראו מפה מצורפת.