יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

10 שנים לבלוג פשוט מבשלת - פשוט מארחת



כשאני חושבת רחלי אני חושבת אירוח. רחלי אוהבת להזמין אורחים ולבשל עבורם ועושה זאת לעתים קרובות ובהצלחה מרובה. המסיבות שלה יפות וטעימות ותמיד אני חושבת לעצמי אני בחיים לא אוכל להרים מסיבה ברמה הזו. כשרחלי הזמינה אותי לכתוב רשומה לכבוד יום ההולדת העשירי של פשוט מבשלת (את שכתבתי כבר לכבוד יום ההולדת של עפיפונים, הבלוג האישי שלה, תוכלו לקרוא פה) שלושה שבועות לפני מסיבת יום ההולדת הראשון של הדירה שלי, החלטתי לעשות אחד ועוד אחד ולאתגר את עצמי לארח בסגנון רחלי דלוקס.

את ההכנות למסיבה ערכתי שבועיים מראש. תכננתי תפריט, שמתבסס ברובו על חטיפים נטולי בישול (כי האורחים הוזמנו ליום שישי בלילה, אחרי ארוחת השבת) והחלטתי לאפות שתי עוגות שלמות בעצמי. תכננתי איך יראה החדר ואיך יראה שולחן התקרובת והכנתי רשימת קניות.

יום לפני המסיבה הכנתי את העוגות. עוגה אחת היא עוגת החצי מוס שוקולד עם אגוזי מלך שאמא היתה אופה באירועים מיוחדים ואני מאד אוהבת (מה גם שממש קשה להרוס אותה, למרות שהבלנדר שלי שבק חיים באמצע הקצפת החלבונים והקצף יצא נמוך וחלש מדי). העוגה השניה התבססה גם היא על משהו שאמא לימדה אותי וזה, לקנות תערובת מוכנה בסופר. קניתי תערובת עוגה לבנה אותה חילקתי לשתי תבניות עגולות כדי להכין עוגת יומולדת לדירה. הכנתי קרם חמאה (כי זה מה שאני אוהבת) וצבעתי אותו בגוון ירקרק חולני. בין השכבות מרחתי, בנוסף לקרם הירקרק, גם ריבת פטל וליצ'י מעולה מקרדינל, ואז ציפיתי את העוגה בשאריות הקרם ועיטרתי במגוון זוועות מרשמלו שהכינותי מראש.

אני מוכנה לשים כסף על זה שרחלי לא היתה חולמת לרמות ככה, אבל אני לא רחלי ויצא ממש טעים.


הלאה לקישוטים. לרחלי ולי יש טעם שונה מאד, אבל הקונספט היה דומה - לקחת את הדברים הרגילים בבית ולהפוך אותם לחגיגיים יותר. לפיכך, זכו חצי מהחפצים בסלון שלי להתקשט בסרטים נוצצים וגרלנדות תפוחים וקפקייקס שהכינותי מראש.



העברתי את סידור ענפי הדובדבן של אמא, אותו אני שומרת בדיוק כמו שהיא סידרה מאז שנפטרה, מהמטבח לסלון.


חתולסקי והפודלו הוזזו למקום בו לא יפריעו לאנשים והתקשטו יפה.


תליתי שרשרת אורות חגיגית וסידרתי את הכסאות כמו למסיבת כיתה. מאחר ויש לי הרבה יותר חברים ממטראז' וכסאות, רבים מהם נאלצו לעמוד ברחבי הבית. מאחר וידעתי שכך יהיה, הזמנתי פחות אנשים משהייתי רוצה. בפעם הבאה אני אקנה וילה בקיסריה.

לרגל המאורע, זכו כמה קערות שלא הוצאתי מהארון מאז נכנסתי לדירה לראות סוף סוף אור יום. בנוסף, שלפתי מהארון את מעמד הקפקייקס מנייר שקניתי באחד הקולאז' סיילים וסידרתי עליו קרמבואים (מסיבת כיתה, כבר אמרנו).


מאחר ורציתי להשתמש בכלי ההגשה של אמא משנות השבעים, הכנתי כמה דיפים מגבינה ומטחינה. ואם כבר שנות שבעים, הלכתי עד הסוף עם זיתים שתקוע בהם דוקרן פלסטיק שההורים שלי קנו בשלהי שנת טיכו. כהרגלי, הגבינות זכו לאישיות שגרמה לאורחים לחשוב שמונה פעמים לפני שהעזו לאכול אותן. בסוף הערב נותרו על המגש רק עינים.


בשלב זה האורחים התחילו להגיע, כך שעזבתי את המצלמה והחילותי להיות ההוסטס עם המוסטס. היה ממש יופי. האורחים הביאו תועפות אלכוהול ואת השבת ביליתי בבליעת שאריות של ג'לו שוטס עם וודקה ואכילת בוטנים ושיהוקים על הספה. גם פודינג העצלנית אכלה קצת יותר מדי.

צילום מהאינסטוש של אור רוזנשטיין

מאחר וביליתי את הלילה בהתרוצצויות, נזכרתי לצלם את מה שלבשתי רק בסביבות שלוש כשאחרון האורחים הלך.

אני לובשת
שמלה שקניתי באירוע החלפות 
עגילים מ-H&M (ישנים)

לאנסמבל הזה הוספתי בשלב כלשהו נעלי בית רכות בצורת נמרורים.


לסיכום, יצאתי טיפה רחלי והרבה שרונה. אלגנטיות מי יודע מה לא היתה שם, אבל צבעוניות ומאמץ כן לרצות היו גם היו. האורחים היו מרוצים כמדומני, וכך גם המארחת. מה גם שרחלי אמרה שהאוכל טעים, וזו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. בסופו של דבר, חשוב להקיף את עצמנו בחברים שמעניקים לנו השראה להיות גרסה מוצלחת אף יותר של עצמנו הלא כן?

2 comments:

  1. הדירה נראית נהדר עם הקישוטים החגיגיים, הכיבוד באמת הזכיר לי מסיבות כיתה ואני זוממת משהו דומה להדלקת הנרות המשפחתית בחנוכה.

    חוץ מזה, אני עדיין אוהבת את התספורת החדשה.

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים