משהו רקוב בממלכת ספרד

חדשות טובות - מנגו השיקו קולקציה ארוכת טווח למידות גדולות. חדשות רעות - הקולקציה מגיעה ממידה 40 עד מידה 52, שזה מידות גדולות כמו שאגודת הדודניות מידות גדולות (אתרים ובלוגים מסביב לעולם מגנים את מנגו על כך בכל הכח). חדשות טובות - הבגדים ממש יפים. חדשות רעות - אין תכנית להפיץ את הקולקציה בארץ בשלב זה, הם מחכים קודם לראות כמה זה יצליח בחו"ל. התבאסתן? חכו.

מדובר בקולקציה קלאסית ויפה שמציעה בגדים בסיסיים וסולידיים בצבעים, בדים וגזרות ששמנות מקומיות יכולות רק לחלום עליהן. כולי תקווה שמעצבים מקומיים ילמדו ממנה איך לספק נשים שמנות (המפתח לכך, כפי שכתבתי כבר מיליון פעמים, הוא להציע להן בדיוק את אותו מגוון הבגדים שמציעים לנשים רזות).

בכל מקרה ומאחר ואני חלאה מכומנת, החלטתי להראות לכן כמה מהדגמים היותר מוצלחים בקולקציה, לטעמי. למה שרק אני אזיל ריר מול המסך? אגב, כמה מהחבר'ה בדף הפייסבוק של השבלוג שם שיתפתי את הקישור לחנות ההולנדית, התלוננו על כך שפני הדוגמנית חתוכים בצילומי הדגמים. האמת היא שלא שמתי לב לכך לפני שהעירו על זה. זה לא כל כך מפריע לי אבל אולי אני מפספסת משהו. יאללה, נתחיל.

קרדיגן אדום יפה (מוזר, אני לא נוטה לחבב בגדים אדומים) במחיר מעולה.

מחירו 141₪

שמלה קלאסית בצבעים שלא רואים בארץ בבגדים במידות גדולות (ידועים בכינויים - צבעים טבעיים וניטרליים). 

מחיר 378₪

שמלה מתוקה ומחמיאה שקיימת גם בגרסת חולצה. אני הייתי חוגגת עליה בקיץ.

מחירה 260₪

מה מיוחד בתלבושת האפורה הזו אתם שואלים? ובכן, כלום, וזה בדיוק מה שמיוחד בה. מתי לאחרונה ראיתם אישה שמנה בתלבושת פשוטה ונקיה שכזו? זה מה שחשבתי.

מחיר כל התלבושת (חולצה, מכנסים וסנדלים) 708₪

בנוסף, יש אוסף משובח של ג'ינסים יפים וחולצות בסיס מוצלחות וזולות.

עליי לציין שתמונות הקטלוג הטרידו אותי. לוקחים שוגמנית צמרת כמו רובין לוולי רק בשביל לצלם אותה בפרצוץ לפת לובשת ג'ינס עם גומי כאחרונת הדודות? זה יוצר בעיני את הרושם שמנגו מזלזלים בקהל הלקוחות שלהם.

אם בשלב זה חשבתי שאני פרנואידית, עכשיו אני כבר יודעת שיש לי אויבים. המזימה הערמומית שלי היתה להזמין מהחנות המקוונת האנגלית בעזרת חברת שילוח, אבל אז עיינתי בטבלת המידות שלהם והשוויתי אותה לזו של אסוס ומוד קלות' והיא פגומה לחלוטין. הפער בין מידות החזה והמותן בתוך אותה המידה ענק ומידות הירך כלל אינן מצוינות, כך שירדתי מהרעיון עד שיתאפשר לי לנסוע למדינה בה יש חנות ולמדוד את הבגדים. אני חושדת שמידה 52 שלהם היא למעשה מידה 46 של חברות אחרות. יתכן שהעיצובים כל כך מוצלחים כי הם לא באמת נוצרו במחשבה על קהל לקוחות שמן, אחרי הכל - המאפיין השמן היחיד בקולקציה הוא הגומי במותני כמה מהג'ינסים. תחשבו על המסר שזה מעביר לנשים במידות 40-46, שמעכשיו הן רשמית שמנות. זה לא פחות ממחפיר.

אם להיות מעשיים, זו לא ממש קולקציה לאף אחת, לא אם היא שמנה. אני חושבת שנכון להתייחס לכך כאל תרגיל באיך לעצב בגדים לנשים שמנות. הבגדים מצוינים ועכשיו כל מה שצריך זה להפוך את הקולקציה לזמינה בכל חנויות רשת מנגו ברחבי העולם ולהגדיל את טווח המידות כדי שנשים שמנות יוכלו ללבוש אותה (קונספט מהפכני, אני יודעת). כשהתחלתי לכתוב את הרשומה התלהבתי מאד ותמהתי מדוע שוחטים אותם בכל אתר אופנה רציני ברחבי העולם. עכשיו אני מבינה שמנגו פשוט עבדו עלינו.

אז נכון, יש פה הרבה בגדים שהייתי רוצה לעצמי, אבל טעם הלוואי שנשאר לי בפה בסופו של דבר הוא מר. מר ועצוב. כנראה שככה נוצרות שמנות ממורמרות.