יום רביעי, 18 באפריל 2012

על תבונה ורגישות

בשבועיים האחרונים אין לי זמן לנשום. הייתי חולה כל כך הרבה זמן, שאני סוחבת back load של משימות עבודתיות ואחרות שיספיק לי לחודשיים. אבל היום פיניתי זמן בלו"ז הצפוף שלי כדי להגשים פנטזיה שממלאת את חיי בחצי השנה האחרונה - קבעתי פגישה עם מעצב פנים תותח על וידוע בתקשורת כדי לבקר בדירה שלי, להכין תכנית אב לשיפוצה והלבשתה ולשריין תאריכים לעבודה ביומן הסופר עמוס שלו.

הגעתי עם דודתי לדירה ושם פגשנו את בעלת הדירה ובעלה. המשותף לדודתי ולבעלת הדירה הוא עובדת היותם על סף שיפוץ משלהם (בעלי הדירה בדירה החדשה שלהם והדודים שלי בחדר האמבטיה שהם מתכוונים להגדיל ולהפוך למיני ארמון פינוקים מושקע). הסיפורים שלי על המעצב והתמונות של עבודותיו הקודמות, בהן בהינו כולנו במהלך השבועות האחרונים בתאווה, מילאו אותנו בציפיה עזה לפגוש אותו ולראות אותו עובד. תארתי לעצמי שהוא עומד לצאת מהפגישה עם שלושה לקוחות במקום אחד.

בחמש וחצי על השניה הוא הגיע. נכנס, הסתכל במהירות מסביבו בהבעה שלא הצלחתי לפענח, לחץ את ידי בחוסר רצון מופגן ובילה את הדקה הקרובה בהסתובבות תזזיתית בדירה בעוד אני מנסה לעקוב אחריו. הוא שאל אותי מה אני רוצה ואני התחלתי להסביר לו מה אני רוצה לעשות בחדר האמבטיה (בקיצור, לשבור אותו ולבנות מחדש) אבל הוא כל הזמן עצר אותי ואמר שהוא לא רוצה לשמוע. בתיק שלי היתה מחברת "הבית" שלי, שמלאה בתמונות, מחשבות ושברי חלומות שאספתי בשבילו בשבועות האחרונים - כדי שיכיר אותי, את הצרכים שלי, ואת התקוות שלי לבית טוב יותר. חיכיתי לרגע לשלוף אותה ולשבת איתו לשולחן, כמו שקבענו, אבל הוא המשיך להסתובב עצבני בדירה מתלונן על זה שעשינו לו אמבוש, ושהוא לא רגיל לעבוד בתנאים כאלה, ושהוא לא מוכן לדבר איתי על כלום, בטח לא ככה, שהוא לא בא לעבוד, ושהוא בטח לא מתכוון לתת לנו רעיונות מה לעשות עם הדירה. הוא נבח עליי שהוא ישלח לי הצעת מחיר במייל. נתתי לו כרטיס ביקור שלי עם כתובת האימייל, אבל הוא החזיר לי אותו מיד והלך. סה"כ הוא היה בדירה כשתי דקות. 

עמדנו ארבעתנו ובהינו אחד בשני בפה פעור. לא ידענו מה לחשוב, מה להרגיש. לא הבנו מה קרה פה, ולמה הוא צעק עלינו. לא הבנו למה הוא הלך אחרי שתי דקות, למרות שתכננו פגישה של שעה. לא ידענו אם לצחוק או לקלל או מה. ואז שמעתי צפצוף דיגיטלי קטן וגיליתי שהוא שלח לי את ההודעה הזו:


העברנו את הטלפון שלי מיד ליד ולא האמנו. בעל הבית ניסה לצחוק מזה, הדודה שלי התיישבה בשקט, בעלת הבית מלמלה שהיא לא מאמינה ואני התאפקתי לא לבכות. את חצי השעה הקרובה בילו החבר'ה בלנסות להבין מה בדיוק קרה לנו הרגע מחד ונסיונות לעודד אותי מאידך. אני הרגשתי את הלב שלי נשבר לחתיכות. כל כך הרבה זמן חלמתי שהוא יעצב לי את הבית שלי, עוד לפני שקניתי את הדירה כבר בחרתי בו אחרי המון חיפושים אחרי מעצב פנים שמדבר את השפה האסתטית שלי. ציפיתי לפגישה איתו כמו שכלה מצפה לפגוש את בעלה בליל הכלולות. וכשפתחתי לו את הדלת בחיוך מאושר קיבלתי ממנו סטירה ויריקה בפרצוף.

אני לא אשקר לכם. אני עדין לא יודעת מה בדיוק קרה שם. הסברה הרווחת בינינו היא שהדירה קטנה מדי ומעוצבת טוב מדי והוא הבין שכסף הוא לא יעשה ממני, מקנית כמה ספות והזזת נקודת חשמל או שתים, הלא את הכסף הגדול על העבודה באמבטיה יקבלו בעלי המקצוע ולא הוא. אישית, אני חשדתי שזו היתה מתיחת מצלמה נסתרת. הסיטואציה ההזויה היתה כל כך קלישאתית, כל כך אבסורדית. זה נראה כמו פרק בקומדיה אמריקאית משפחתית משנות השמונים בה המעצב ההזוי והדיוותי מגיע לבית המשפחה, נופל על שטיח הפרווה המלאכותית הלבן בכניסה ובורח כל עוד נפשו בו. אבל העלבון, העלבון והאכזבה. כשלא יכולתי להתאפק יותר, רמזתי לדודה שלי שאנחנו חייבות ללכת, נכנסתי למכונית שלי ובכיתי כמו שלא בכיתי מאז שאמא שלי מתה.

26 תגובות:

  1. go racheli!
    פעם ראשונה שאני קוראת את הבלוג שלך ושתדעי- באמת הוא חרא!

    השבמחק
  2. אבד לי המייל שלך אז שלחתי לך הודעה בפייסבוק. מצטערת על החוויה שעברת.

    השבמחק
  3. חצוף. הייתי כותבת את שמו כדי למנוע מאחרים לעבור את ההשפלה ולחוות את העלבון.

    השבמחק
  4. קראתי ונתתי לבעלי [חובב עיצוב הפנים] לקרוא והוא אמר משהו ממש חכם :"דווקא מזלה שהוא לא הסכים. אם ככה הוא מתנהג , הוא לא ראוי לעצב לה את הדירה" .

    ככה לא מתנהגים.אדיוט.

    השבמחק
  5. אני מצטערת, אני צריכה עוד כמה דקות בשביל להחזיר את הלסת למקום לפני שאני מגיבה.

    אני כ"כ מתחברת למה שהבולשת כתבה! מזלך הגדול שהוא לא הסכים! איש מקצוע עם תודעת שירות כ"כ מזעזעת. עזבי את זה- אדם שמרשה לעצמו להגיד לאחרים מילים מגעילות כאלה?
    יקירתי, יש לך מזל גדול שראית את הצד המכוער הזה עכשיו, לפני שחתמתם על חוזה והועברו כספים.
    אם הוא לא מעוניין לקבל על עצמו את העבודה- לגיטימי, מותר לבעל מקצוע להחליט שהעבודה לא משתלמת/לא מעניינת אותו/לא מסתדרת לו בלו"ז. אבל יש דרך להגיד דבר כזה בצורה עדינה! אפילו שישחרר אותך בתירוץ של לו"ז צפוף או שידפוק לך מחיר כזה שהוא יודע שתסרבי.

    יקירתי, אני יודעת שזה קשה, אבל אל תתני לזה מקום בלב. אנשים כאלה לא שווים שתרגישי רע בגללם!
    יותר מזה? במצבים כאלה בד"כ אחרי הנפילה מגיע משהו הרבה יותר טוב. אומרים שכל עכבה לטובה, ואני באמת מאמינה בזה. אני בטוחה שהתוצאה הסופית תהיה כ"כ מדהימה שזה יהיה שווה את זה

    השבמחק
  6. קודם כל, איך קוראים לבהמה?

    גם לי קרה משהו דומה עם מעצבת שחלמתי על שירותיה שנים. היא התרוצצה קצרות, זרקה שורת הוראות, נתנה לי דף עם כתובות, הבטיחה לשלוח הצעת מחיר, ונעלמה. הייתה כאן חצי שעה, לקחה 800 ש"ח. דירות קטנות מבריחות אותם.

    וגם - אני מתה לחבק אותך. איזה בהמה. איזה איש מגעיל ונטול רגישות. אפילו קצת עדינות הוא לא טרח להכניס, לא בהתנהגות שלו ולא בדרך בה הודיע לך שהוא מעדיף לא לעבוד איתך. צדק מי שכתב פה למעלה - מזל שלא לקחת אותו. אם זו הגישה שלו, את לא רוצה לעבוד איתו.

    נשבר לי הלב לחשוב עלייך בוכה ברכב, ואני מזדהה איתך לגמרי. חלום מתוק שנשבר ככה, ובגסות כזו, ותחושת הדחיה, היא איומה. מתוקה, יהיה בסדר. אנשים מבחילים כאלה, מוטב לנו שיהיו מחוץ לחיים שלנו ומחוץ לעיצוב הבית בו אנו גרים. חווית עבודה נעימה עם בעל המקצוע היא 50% מהכיף בתוצאה (ראי סיפור שמלת הכלה שלי).

    אני שולחת לך חיבוקים עזים ורכים, ומאחלת לו שימצא סוף סוף את הקונדום שלא יחליק מהזין הקטנטן שלו. אולי אם הוא יזדיין מדי פעם, הוא יתחיל להתנהג לאנשים כמו בן אדם.

    השבמחק
  7. לא להאמין.. כמו כל התגובות כאן גם אני בשוק. איש פלצן וקטן שהשתן עלה לו לראש.

    מקווה שתמצאי מעבצב/ת שיגשימו לך את עיצוב הדירה.

    קרה לאמא שלי מקרה דומה. מעצב פנים שידע בעיקר לקחת כסף ולא להקשיב, ובסוף עוד ברח באמצע ותכלס לא עשה שום דבר. בסוף נעזרנו במכרה של אמא שלי שהיא ארכיטקטית ומעצבת פנים, אבל יותר חשוב - היא קודם כל בן אדם

    קבלי חיבוק וירטואלי

    השבמחק
  8. אל אלוהים!!!!!!!!!!!!!!!
    שרונה יקרה, אוהבת אותך. בא לי לקלל נורא, מי הוא חושב שהוא?!?!?!?!?!
    חיבוקים חיבוקים. אמא בטוח איתך ולא רק זה, היא גם תדאג לו לאיזה שיעור משמיים על העלבון הזה...

    השבמחק
  9. הוא איש עלוב.
    אבל אני קצת מתפלאה. את יודעת לשלב בגדים בצורה מקסימה, יש לך טעם מיוחד ועין חדה לפרטים. למה את צריכה לקחת מעצב פלצן שיודע לשלב פריטים מאיקאה (בעיקר) עם מותגים יקרים כשאת יכולה לעשות את זה בעצמך? לשפץ ולעצב בית זה פרוייקט ארוך ומתמשך, אבל הוא שלך, והוא כיפי כשאת מוצאת כל פעם איזה משהו שיתאים לך בדיוק למשהו אחר. ואם הבעיה היא יותר אדריכלית אז קחי איש מקצוע שיעשה בדיוק מה שתגידי לו, משם את יכולה להמשיך לבד.
    בהצלחה

    השבמחק
  10. מישהו יכול להגיד לי מי זה המעצב הזה? בא לי לעשות קופי פייס לבלוג ולהדביק ישירות אצלו באתר. שיקרא,שיראה,שיבין ושאולי יצטער ויהיה עצוב על שגרם כזה עלבון וצער.
    ואני רצינית- מי זה?

    השבמחק
  11. שרונה,
    אין ספק שעברת חוויה לא נעימה של דחייה (דבר שכולנו עוברים מדי פעם). זה אף פעם לא נעים ולפעמים זה באמת כואב ופוגע כפי שאת חווית את זה.
    לפרויקט מסוג כזה חשוב לעבוד עם מישהו שמבין אותך ולכן עדיף לך בלעדיו. במקומך הייתי מתעלמת מהאידיוט הזה, שכנראה באמת לא יודע מה זה לעבוד מול אנשים - ובאמת כפי שכתבה פה מישהי לפני, אני בטוחה שיש דברים רבים שתוכלי לעשות לבד ואולי חלק שתוכלי לעשות עם חברים כשרוניים.
    העובדה שיש לך מחברת השראה לפרויקט הזה, כבר מקדם אותך ושם אותך במקום שאת יודעת מה את רוצה.
    אשמח לעזור בעוד רעיונות - יכולה לפנות אלי למייל

    השבמחק
  12. טוב, קראתי שוב את התגובה שלי והבנתי (או יותר נכון רחלי הבהירה לי) הבלוג שלך מ ק ס י ם !
    בעל המלאכה הוא זה ש*&#$@!

    השבמחק
  13. עשה לך טובה.. אם ככה הוא מתנהג אני לא רוצה לחשוב מה זה לעבוד איתו לאורך התהליך כולו.

    עצוב שאנשים, מצליחים וידועים ככל שיהיו, מרשים לעצמם להתנהג ככה.
    מה שווים טונות מוניטין וכישרון כשאין טיפת נימוס ורגישות?

    השבמחק
  14. הי שרונה,
    אני קוראת קבועה של הבלוג שלך והחלטתי הפעם להגיב -
    בתור מעצבת ונותנת שירות אני פשוט עצובה (אך לא יותר מדי המומה) ממה שאת מספרת.
    אני אשמח לתת לך טלפון של חברה טובה, אדריכלית ומעצבת שהאהבה הגדולה שלה היא לעבוד עם לקוחות כמוך, עם המון תשוקה לעיצוב, ואני ממש בטוחה שתמצאי איתה שפה משותפת. זה המייל שלי magoo4design@gmail.com אם את רוצה אני אשמח לקשר בינכן. מגי

    השבמחק
  15. WTF???
    זה ללא ספק אחד הדברים הכי הזויים שיצא לי לקרוא לאחרונה.
    מצטרפת לדעות פה שאת צריכה לפרסם את שמו ולהפיץ בפייסבוק ואיפה עוד שאת יכולה. אדם קטן ודוחה כזה, לא מגיע לו שעוד אנשים תמימים יפלו אצלו.

    השבמחק
  16. שרונה.
    זה שהוא אידיוט. אין צורך להוסיף.
    אבל אני קוראת לך לקום מיד ולהפוך את זה לפרויקט הגדול הבא שלך!
    אין ספק שאת מורת דרך והשראה להרבה מאיתנו שקוראות ולומדות ממך, אז צאי לדרך!
    אני מצפה לקרוא בבלוג חדש וגם לראות תמונות על כל מסעך בעיצוב מחדש של חדר האמבטיה שלך. אין לי ספק שאת יודעת מה את רוצה, הרבה יותר טוב מכל מעצב נפוח כזה או אחר, ויש מספיק אנשים כאן שישמחו לסייע לך בהפניה לאנשים מקצוע מתאימים שיסייעו לך בהגשמת החלומות.
    בהצלחה.
    אין שום פרויקט שגדול עליך.

    השבמחק
  17. איזה אנשים...לדעתי את צריכה לכתוב את שמו. זאת חובה מוסרית כלפי אלו שמחפשים מעצב.
    יצא לי פעם אחת לכתוב ואני חושבת שעשיתי שירות לחברה הישראלית.
    נעים זה לא- אבל חובה זה כן.

    השבמחק
  18. עלק "אין לך מספיק רגישות" בשביל להיות הלקוחה שלו!
    ממש אנה קרנינה של עולם העיצוב.
    טוב, זה די ברור שהאדם סובל ממצב קשה של "יוריניטוס קפוס" (שתן בראש) ובאופן כללי אינו בריא בנפשו.

    בקיצור מזל שפירסס את עצמו, ויפה שעה אחת קודם!

    השבמחק
  19. מסכימה עם הקהל שאת יכולה לעצב לבד. יש לך בראש תמונה של מה שאת רוצה, זה מספיק לגמרי כדי להוציא את זה לפועל.
    דמיינתי לי את מעצב החתונות הפסיכי מהסרט הישן ההוא... לא זוכרת איך קראו לו.
    בכל אופן, יכולה לתאר לי איך זה מוציא את כל עצבים האכזבה והצד הרע של החיים וגורם לבכי.
    בשורה התחתונה, התמזל מזלך ללמוד כבר עכשיו במי מדובר.
    כמו כולם, מצפה לשמוע על מסעך לעיצוב הבית עם "ארגז הכלים" הפרטי שלך!

    השבמחק
  20. אני כועסת ועצובה בשבילך. חוצפן ומגעיל! אבל הוא לא שווה את זה. ובטוח שהמעצב/ת הבאים שתראי יהוו חויה מתקנת והדירה שלך תיראה מהמם.
    שיהיה בהצלחה!

    השבמחק
  21. מזעזע. בנאדם דוחה..
    באמת לא מגיע לו לעצב לך את הדירה.
    שיתבייש.
    היית צריכה לפרסם מי הוא.

    השבמחק
  22. שרונה יקרה. את חייבת לציין את שמו כדי שאחרים לא יפלו בפח הנלוז הזה !!!!! מיכל

    השבמחק
  23. סתם בן אדם מגעיל.
    אל תקחי ללב. תמשיכי הלאה.
    אני מבינה את האכזבה שלך והכאב, אבל הוא ממש לא שווה את זה.
    יש אנשים אחרים בעולם שהם נחמדים. הוא לא

    השבמחק
  24. ראשית אני רוצה להודות לכולכם על החיזוקים והחיבוקים.

    ככל שחשוב לי לספר על החוויה שלי ושל חבריי, ועם כל הזעם, העלבון והאכזבה שאני חשה אני מוצאת את עצמי מצנזרת תגובות שאמנם תואמות את רגשותיי, אבל אינן הולמות במה פומבית.

    אני יודעת שהמעצב שמע על הרשומה הזאת וקרא אותה. הוא התקשר כדי להתנצל בפניי מוקדם יותר, אבל אחרי שהזכיר שלוש פעמים את עובדת היותי "אישה גדולה" ובשל כך אמורה לגלות חמלה גדולה מהרגיל כלפי טעויות של אחרים והזכיר את נפש האמן שלו, הטחתי בו שגם לי יש נפש אמן אבל לא הייתי חולמת להתנהג כך לאדם כלשהו, ובזה סיימתי את השיחה.

    העובדה שהוא הניח שזה שאני שמנה ולא מחביאה את זה (כאילו שאפשר) אומר שאני רואה עצמי כנכה, קורבן תדיר להתעללות וקשיים חברתיים ויצור אומלל באופן כללי, ושככזו הייתי אמורה לפתח חוש שישי כלשהו לגילויי חמלה וחסד כלפי נדכאי עולם אחרים ובלתי מובנים כמוני העלתה את לחץ הדם שלי לרמות מסוכנות מכדי להמשיך בשיחה, למרות שכל הזמן קיויתי שהוא יעשה את הדבר הנכון (למרות שמהו הדבר הנכון כאן, באמת שאין לי מושג).

    בשלב זה, אני אחסום את האפשרות להמשיך ולהגיב כאן. אתם מוזמנים להמשיך להתקשר ולשלוח לי מיילים בנושא, אני חייבת לומר שמזמן לא שמעתי מקוראיי כמו ביממה האחרונה. די תמשיכו. אבל בשלב זה של היום, אני לא יכולה שלא לדמיין אותו יושב מול המסך, קורא את התגובות פה ובוכה.

    השבמחק