פונפונים ופפיונים

ככל שמזג האוויר מתקרר אני נהנית יותר להתלבש. אני חושבת שזה בגלל ההזדמנות ללבוש בגדים שלא לבשתי הרבה זמן או בפעם הראשונה. אחרי הרשומה משבוע שעבר ודאי הבנתם כבר שאני קופצת על כל הזדמנות לרענן את המלבושים בימים אלה. עליי לציין שהשבוע החולף הביא כמה בגדים חדשים ונחמדים למלתחה שלי. אם פרויקט מלתחת הקפסולה מענין אתכם, אכתוב עליו כשאתקדם משלב התכנון לביצוע.

בכל מקרה, הנה שתי תלבושות שחורגות מהשטנץ שלי בתקופה האחרונה, וטוב שכך.

הראשונה היא תלבושת להדלקת נרות עם החברה. באותו יום הייתי בדמדומי דלקת הריאות שלי, כך שהיה חשוב לי ללבוש משהו רך וחמים למסיבונת אליה הוזמנתי. מיזע הדוב שמח עם פונפונים בכתפיים (או Pom Bear כפי שקורא לו היצרן) עונה בדיוק על ההגדרה.

הלילה היה קר אבל לא יכולתי ללבוש מעיל, בגלל הפונפונים. כשחיפשתי פתרון מתאים מצאתי את הפונצ'ו הזה מהימים שמשכית היתה משכית. הוא היה של אמא והיא אהבה אותו מאד. מה נעים יותר מלהתעטף בחום של אמא כשלא מרגישים טוב בחנוכה?

אני לובשת

מיזע של Lazy Oaf

חצאית מ-H&M BIB (לונדון) 

גרבונים מאסוס

תיק של Lazy Oaf מסטורי

פונצ'ו של אמא ממשכית (וינטג')

מגפונים משופרא

פונפונים במקום כנפיים, טנק במקום זוג ישבניים

תגידו מה שתגידו על אירוע האופנה ההוגנת שנערך בשבוע שעבר, חם היה שם. אנשים הסתובבו עם מניפות והתקלפו מכל שכבותיהם, ובצדק. אני הסתובבתי עם שיער לח ופרצוף אדום והעמדתי פנים שזה אופנה של בלוגריות. בכל מקרה, זה מה שלבשתי לביקור קצר נוסף באירוע. 

אני לובשת

שמלה של So Simple

בולרו של Marni for H&M (ישן)

מגפיים של Red Valentino (ישנות)

ודאי הבנתם כבר שאני מטורפת על שמלות וחצאיות מקסי עתירות בד או שכבות על שכבות של טול. לו יכולתי הייתי מתלבשת כמו במאה ה-19, עם תחתוניות וקרינולינות ומחוך והכל. מילדות אני מפנטזת על זה. לבת המצווה אבא לקח אותי לחנות כלות בלונדון וקנה לי שמלת שושבינה עם תשע תחתוניות טול. בשנים האחרונות יש לי חלום קבוע בו אני מגיעה לחנות ובה מחלקה של תחתוניות, טול וקרינולינות אבל אני תמיד מתעוררת לפני שאני מספיקה למדוד.

אם לחזור לעניינו, השמלה מהנה מאד ללבישה. הבעיה היחידה איתה היא שהיא מעט ארוכה מדי ולכן התלכלכה לי בהליכה הקצרה בגשם מהמונית לכניסה לאירוע. בהזדמנות אקח אותה לתופרת שתראה לה מי הבוס ותקצר אותה.

לכבוד השלוליות נעלתי את מגפי הגשם בעיטור סרטים של רד וולנטינו שקניתי לפני כמה שנים בהנחה מטורפת באיזה אאוטלט. כשחזרתי הביתה קפצתי לתוך שלולית עמוקה בכניסה לבית כדי לבחון אותן וראיתי כי (ר)טוב. 

אכן, אין כמו דוב פונפונים טוב או מגפי פפיונים לשיפור המצב רוח!

סיכום חוויותי בפתיחת סופשבוע האופנה ההוגנת

חברות וחברים, השעה מאוחרת ואני עייפה כמו שלא הייתי זמן רב. ביליתי היום שעות ארוכות על הרגליים וגרונו של גבי כבר ניחר מרב קריאות חמס. איך אומר זאת בצורה ברורה? הלך הגב, אזל, אין גב, קאפוט, יוק גב. אבל תכלס, מי צריכה גב כשיש כל כך הרבה בגדים יפים לשמנות בהישג יד?

היום נפתח סופשבוע האופנה ההוגנת של גאלה רחמילביץ', שנערך ביד חרוצים 11 בתל אביב וימשך עד צהרי שישי. במקום מתקבצות מעצבות אופנה ונעלים בטווח מידות הוגן והגון - עד מידה 60 בבגדים ועד מידה 45 (אם איני טועה) בנעלים. כמו כן תמצאו שם אביזרי אופנה דוגמת תיקים, גרבונים, לבנים, בגדי ספורט ונעלים.

מאחר ואני מותשת ברמות שאין לתאר (שלא תדעו כמה עמדתי על הרגליים היום, קרעחץ) אקצר ככל האפשר במילים ואסכם את האירוע בתמונות, אך ראשית מספר הבהרות:

1. חם במקום שאין לתאר ויש מחסור בתאי מדידה. המלצתי היא להגיע עם גופיה ומכנסון שעליהם תוכלו למדוד בגדים בקלות גם בתוך הקהל מבלי להרגיש לא נעים.
2. יש במקום בר המוכר שתיה ואוכל ויש איזור ישיבה נוח למלווים או קונות עייפות.
3. שכחתי, אני כל כך עייפה וגם כואבות לי הרגלים.

ראשית, מלכת השמלות בעייני היא זו של ענבל מימרן להאני בי. מרגע שראיתי תמונה שלה ידעתי שהיא חיבת להיות שלי וכך נסעתי אתמול לחנות החדשה של ענבל כדי להניח עליה את טלפיי בשניה שהגיעה מהמתפרה, כדי ללבוש אותה לאירוע הפתיחה (תצוגת האופנה אליה הוזמנו הבלוגרים והעיתונאים). היא עשויה מחמישה מטרים של בד חורפי דק ונעים. אפשר לגנדר אותה או לשנמך אותה, בהתאם לחשק, באמצעות האביזרים הנכונים. והכי חשוב - אני מרגישה כמו מלכה כשאני לובשת אותה וכל צעד בה מלווה בתנופה נפלאה של בד שהופך את האנרגיה של הגוף למשהו מוחשי. קיבלתי עליה אין סוף מחמאות במהלך היום. למעשה, כל אישה שניה שאלה אותי מאיפה היא. לא מאשימה אותן, בחיי. 

אני לובשת

שמלה של ענבל מימרן להאני בי

ילקוט של דניאלה להבי

נעלים משופרא

עגילים של דריוס מרזילי (ישנים)

מחיר השמלה ₪560  והיא נמכרת באירוע ב-10% הנחה

אחת המעצבות האהובות עליי בימים אלה היא דניאל אנגלהרד מטולה, הנמכרת בחנויות שדרת המעצבים. הבגדים שלה נקיים, לא מתאמצים, נוחים ובעלי הניחוח האורבני החביב עליי. לרגל האירוע היא הגדילה את טווח המידות והוא מגיע כעת עד 50. את המכנסים בתמונה הראשונה קיבלתי במתנה מדניאל ורותי, מנהלת הרשת ואני שמחה מאד על כך שכן הן היו ברשימת הקניות שלי לאירוע.

מחיר המכנסים 390₪ והם נמכרים ב-10% הנחה באירוע
ואני אוהבת אותם כל כך שהעליתי תמונה בה אני נראית כמו חרוב מקולקל!

השרשרת של The Story of Anka. הדוכן שלה ממוקם בצמוד לזה של טולה

השרשרת של The Story of Anka

הנה חצאית וחולצת בטן של טיאנה מפולק נ פולק. טיאנה היא מעצבת חדשה וצבעונית מאד. המידות שלה בעייתיות ומספר פריטים שמדדתי במידה 52, שהיא הגדולה ביותר שלה, היו קטנים עליי. בנוסף, חלק מהקולקציה עשוי מבדים וצבעים שאני לא הייתי לובשת. מצד שני, בעייני היא המבטיחה מבין המעצבות החדשות וברור לי שאחרי שפשוף קל ופגישה פנים אל פנים עם הלקוחות, הקולקציה הבאה שלה תהיה פגזית. 

הבגדים של נורית מטונשיניו אינם הטעם שלי, ולדעתי הם גם מנמיכים אותי. אבל השמלה הזאת נחטפה מהדוכן שלה כמו לחמניות וחוסלה עוד לפני שהחשיך. היא קיימת בעוד שני הדפסים ואני בטוחה שגם הם יחוסלו במהירות, אז אם אתן אוהבות אותה, מהרו.

באירוע הזה אני משתפת פעולה עם הדס אביקזר ממוטיף, שזהו הקולקציה השניה שלה. הקולקציה היא וורסטילית - את כל הבגדים ניתן לסגנן כך בסגנון נשי ורך מחד ואורבני ועסקי מאידך. אני אוהבת בעיקר את שמלות הכפתורים, שמגיעות במגוון הדפסים וצבעים ואת הקרדיגן\ג'קטינו\סריג שמגיע במידה אחת והוא רך, נעים, עוטף וגם מגניב להפליא. בגדי הגוף המפורסמים של הדס נחטפו היום מהקולבים והם מגיעים עד מידה 5 (אני לובשת מידה 4 שהיא 48-50).

הילקוט של מאיה שליו. הדוכן שלה ממוקם מול הדוכן של טונשיניו ומוטיף

הג'קטינו המדובר. הגרסה הכחולה הכי רכה ומפנקת, השחורה הכי מגניבה
הטבעת בצילום של מאיה שליו

לצערי, לא הספקתי למדוד ולצלם בגדים של כל המעצבות.

את הבגדים הנהדרים של טליה רובכן כבר מכירות, ומי שלא - כדאי לגשת לשטח המרווח שלה באירוע ולהכיר את המעצבת הנפלאה ואת הבגדים הגזורים לעילא שלה. לרגל האירוע היא הוציאה קולקציה מצומצמת של בגדי ערב הכוללת חצאיות מקסי, חולצות ניצנוצאז' וחצאיות טול. בנוסף קניתי (בהנחת בלוגריות משמעותית) שתי שמלות יפות של סו סימפל, מהקולקציה שעוצבה במיוחד לאירוע אבל טרם צילמתיהן. אתם עוד תראו אותן פה, הן בהחלט תורמות לפרויקט המלתחה המדויקת שלי. יש לציין, שהם הרחיבו מידות וכל הבגדים שלהם באירוע מגיעים עד מידה 5 (50-52 לדעתי).

לסיכום, חזרו איתי הביתה:

• שתי שמלות מקסי של סו סימפל (בחצי מחיר)
• מכנסים של טולה (במתנה)

נספחים - שמלה של האני בי שקניתי בהנחה ניכרת יום קודם ופריט של מוטיף שטרם בחרתי סופית אבל יהיה קרדיסוודרינו שחור (בהנחה ניכרת) או שמלת הכפתורים שצילמתי פה (במתנה).

חשוב לי לציין שהעובדה שאני מקבלת הטבה זו או אחרת על מוצר (הנחה גדולה במיוחד או מוצר במתנה) לא משנה את הביקורת שלי עליו. ויעידו המעצבים והיצרנים השונים שמציעים לי מתנות ומקבלים ממני סירוב מנומס. כבלוגרית, אני לא לוקחת מתנות שאני לא רוצה.

ועכשיו זהו. תם סדר סקירת אירוע האופנה וגו' כהלכתו ואני הולכת לישון שחבל על הזמן. לילה טוב וקניות מהנות!

* תודה לשיר וורובל ואודליה ממן על הצילומים ❤ 

אני מתלבשת כמו תיכוניסטית

בשנה ומשהו האחרונות פיתחתי מודעות גדלה והולכת לעובדה שהמלתחה שלי לא עושה לי טוב. זה בולט במיוחד בימים אלה, בהם אני מציינת שנה להפיכתי משכירה לפרילנאס. לקח לי כמה חודשים להבין זאת, אבל פרילנאס לא מתאים לי. העבודה מהבית גורמת לי להרגיש מבודדת ועצובה. אני זקוקה לחברת בני אדם ולאתגרים מקצועיים וכפרילאנס שצריכה לפרנס משכנתה וקיבה במידה גדולה אני לא יכולה להיות בררנית בפרויקטים שאני לוקחת. אני צריכה מסגרת, עבודה שמרתקת ומאתגרת אותי ולבלות את היום בחברת אנשים. לכן החלטתי שאני חוזרת לחפש עבודה כשכירה במטרה למצוא משרה מעניינת ומשמחת מהר ככל האפשר.

אחת מתופעות הלוואי המציקות של עבודה מהבית היא שאני לובשת בגדים מרשימים בערך אחת לחודש, לפגישה עם לקוח שמצפה לזה. לשאר הפגישות שלי אני לובשת ג'ינס וחולצה ולעבודה בבית אני לובשת טרנינג. בקיצור, חזרתי להתלבש כמו תיכוניסטית וזה מאמלל אותי. 

יש בשבלוג אי הבנה קבועה שנובעת מהתייחסותי ל"אנשים שלא אכפת להם מבגדים" כמו בביקורת שלי על קולקציית החורף של הגרה. פה ושם צץ מישהו שחושב שאני מסתכלת על אנשים כאלה מלמעלה או שופטת אותם וזה לא נכון. עבורי, לבוש הוא כלי לביטוי עצמי יצירתי, פמיניסטי ופוליטי. עבור הרבה מאד אחרים, לבוש הוא כלי לשמירה על חום, מהוגנות והרגשה נעימה ותו לא. אנשים כאלה יהנו מאד מחנויות בגדים שאני לא מתקרבת אליהן, כי בבגדים שלהם אין שום אמירה (לפחות לא כזו בה אני מעוניינת) אבל הם בהחלט כן נעימים ומפנקים ללובש. זה לא קשור לשיפוט, זה קשור לציפיות וצרכים שונים. יתכן בהחלט שכשאני אומרת שאני "מתלבשת כמו תיכוניסטית" קוראות רבות חושבות שזה סבבה אגוזים. לי זה גורם סבל של ממש כי זה משקף את מצבי הנפשי והרוחני ושניהם, איך לומר, בקאנטים. אני נטולת יצירתיות וכבר שנה שבמקום לצמוח אני מתכנסת לתוך עצמי. 

כל פעם שאני עושה מכירת בגדים מארוני שואלים אותי למה אני עושה את זה. התשובה בשנה האחרונה היא שאני בתהליך של צמצום המלתחה שלי. התהליך הזה מתמשך וקשה לי לקדם אותו בזמן שאין לי, כאמור, הזדמנויות ללבוש את מרבית הבגדים שברשותי על בסיס יומיומי. אין לי בעיה עם העובדה שאני לובשת את אותם עשרה בגדים שוב ושוב, רב האנשים לובשים את אותם הבגדים שוב ושוב, אבל הייתי רוצה שהבגדים האלה שאני לובשת כל הזמן יעשו לי טוב במקום  לבאס אותי. לכן אני מתעסקת כבר מספר שבועות ברעיון של בניית מלתחת קפסולה - מלתחה הכוללת כמות מוגבלת של בגדים ונעלים (אביזרי אופנה, לבנים, גרביים, פיג'מות, בגדי ערב ובגדי ספורט לא נכללים בספירה) אשר מתאימים ללובש או הלובשת בדיוק ומשמשים בשילובים שונים לאורך תקופת מה (עונה, שלושה חודשים, מה שנוח). במהלך התקופה שנקבעה מראש לא קונים בגדים חדשים אבל מנהלים רשימת חסרים ממנה ניתן יהיה לקנות לקראת רענון המלתחה התקופתי הבא.

אני קוראת הרבה על הקונספט הזה בתקופה האחרונה ונתקלתי בכמה בעיות שעומדות בפניי בדרך ליישם אותו.

ראשית, כאמור, אני עובדת מהבית ולובשת את אותם השמעטס מסביב לשעון. היצירתיות פרחה מהחלון כתוצאה מסגנון החיים הזמני הזה ולכן אני לא ממש מחדשת בלבוש גם בהזדמנויות המעטות שיש לי. השיטה אמנם אומרת שאם יש לך שני סגנונות חיים שונים לחלוטין (למשל - משרד ופנאי השונים משמעותית זה מזה כי את הייטקיסטית ביום ובלוגרית בלילה) ניתן לאמץ שתי מלתחות קפסולה נפרדות, אחת לכל יעד. אבל אני אצטרך שלוש מלתחות, אחת לפגישות, אחת לפנאי ואחת ללבוש של תיכוניסטיות משנות התשעים וזה כבר יותר מדי.

שנית, הרעיון מבוסס על כך שיש לך מספר מוגבל של פריטים שכל אחד מהם מדויק לטעמך וצרכיך ואני, רחמנא לצלן, שמנה ולכן אין לי כמעט בגדים מדויקים. במשך העשור השמן שלי התרגלתי לקנות "על יד" ו"בערך" ו"מה שעולה עליי" כי כמעט בלתי אפשרי למצוא את הבגדים שאני באמת רוצה במידה שלי. כשאת רזה יש לך מגוון עצום של חנויות ומעצבים לקנות מהם בכל טווח מחירים שתרצי. כשאת שמנה, את צריכה להסתדר עם מה שיש. כתוצאה מכך יש לי מלתחה ענקית המלאה בבגדים שממש לא בא לי ללבוש וחלק מהם אני נאלצת ללבוש בכל אופן. 

בתור קינוח, המלתחה הפיזית שלי (כלומר, הארון שלי) לא מתאים למלתחת קפסולה. מלתחת קפסולה, מוטב לה שתהיה תלויה על קולבים כך שבכל עת אוכל לסרוק את הבגדים שעומדים לרשותי ולשחק איתם במיני תלבושות שונות המתאימות לצרכי באותה העת. אבל הארון שלי קטן, דחוס ויש בו מעט מאד מקום לתליה, ואני לא מצליחה להחליט איך לארגן אותו כך שיתאים למטרה הזו, בפרט שכשאעשה זאת סוף סוף אבנה ככל הנראה שתי קפסולות. 

בתקופה האחרונה אני מוסרת או מוכרת יותר ויותר פריטים שאני לא אוהבת או צריכה ומנסה להחליפם בכאלה מדוייקים יותר. לדוגמה, ניצלתי קופון בלוגריות שקיבלתי לעונות לקניית חולצה לבנה מכופתרת שגדולה עליי ועונה על הצורך הישן ב"חולצה גברית גדולה" ולפני כמה שבועות קניתי סוודר בהיר ב-H&M בהנחה שמתישהו יהיה לי קר ואצטרך אותו, מה שמצטייר כנכון בימים אלה ממש. מחר מתחיל אירוע האופנה במידות הוגנות (אני, כאמור, בגמילה מהמונח "מידות גדולות") של גאלה רחמילביץ' וכמה מהמעצבות שם מתאימות בדיוק למה שאני מחפשת. אני מתרגשת במיוחד לבדוק את הקולקציות של טולה (עליה כבר כתבתי כאן בעבר) ושל מוטיף *. לטולה יש מכנסים שאני רוצה ולמוטיף יש שמלת כפתורים סופר קולית שעשויה בהחלט להתאים לקטגוריית ה"שמלה לא מתאמצת". אני כל כך רוצה להתלבש בצורה לא מתאמצת וזה פשוט בלתי אפשרי במצבי הנוכחי. אני כל הזמן מתאמצת, כי אני לגמרי מחוץ לאלמנט שלי. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התלבשתי בנינוחות מוחלטת. כשאני חושבת על זה, אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה יצאתי מהבית עם תיק שאינו ילקוט.

לפעמים בחיים עושים בחירות שגויות ולוקח זמן רב להבין את זה. אני הבנתי שכדי להיות מאושרת אני צריכה להיות שכירה. שכירה שיש לה מעט בגדים שעושים לה טוב על הנשמה ואנרגיה יצירתית שמניעה אותה. כעת אני פועלת על מנת להשיג את האושר הזה שלי ועד אז, אמשיך להתלבש ולהרגיש כמו תיכוניסטית שמחפשת את עצמה בתקווה שאמצא מהר.

* ביום רביעי מהשעה 14:00 עד אחר הצהרים אהיה (לבושה יפה לשם שינוי) בדוכן של מוטיף לייעוץ אופנתי וחיבוקים, בואו לבקר אותי!

מה לבשנו אתמול

ביום שישי הקצתי עם הנץ החמה (פלוס מינוס) ויצאתי לבוקר של כיף עם חברות, שהתפתח לבוקר + צהרים + אחר צהרים מוקדמים של כיף עם חברות. התחלנו בהרצאה מיוחד של טלי, הידועה בכינויה טליה, ללקוחות מועדפות (אני מועדפת ואני גם מקבלת בלון) משם המשכנו לארוחת צהרים ואפילו הלכנו לסופר לקנות פיש!

אני ניצלתי את ההזדמנות לשלוף סוף סוף מהמלתחה אי אלו פריטים שחיכו שיתקרר, ובראשם את ידידי הטוב תיק.

אני לובשת

חולצה של שלי גרוס ל-Co.Co

ג'ינס מאסוס

נעלים משופרא

תיק שהוא גם חבר מסטורי (של Lazy Oaf)

פופיק הרם!

תיק הוא לא רק תיק, הוא גם חבר. הוא מחזיק לי את הארנק והמפתחות כדי שאוכל להתפנות לשוחח בנחת עם חברותיי ושומר עליי מבלי להעיק. להתיק.

איזה תיק זה, איזה תיק

נעמה, שהיא חברה נאמנה יותר ממני, החליטה להחניף לטלי עם טוטאלוק של טליה. כלומר, טוטאליהלוק.

נעמה לובשת

חולצה ומכנסים של טליה

נעלים מסטורי

עגילים מהאני בי
משקפמש של תום פורד

טלי המעתיקנית לבשה גם היא טוטאליהלוק - העליונית, החולצה, המכנסיים הכל של טליה. הנעלים מ-FM, החנות הצמודה לשלה בבית טפר בתל אביב.

יום עם חברות הוא תמיד רעיון טוב ויום עם חברות אהובות כשקריר ונעים ויש מגוון קינוחים וצחוקים ורכילות ושיחות מהלב טוב עוד יותר. הוסיפו לזה תיק שהוא גם חבר ומה עוד יכולה בחורה לבקש? אולי בלון.

הערה קצרה על קולקציית החורף של הגרה

אתמול הוזמנתי להשקת קולקציית החורף של Hagara בקניון איילון. התכנית היתה לצלם רשומה עבורכן, הקוראות השמנמנות, אך היא לא צלחה.

הגרה מייצרים בגדים במידות 40-52. המחירים שלהם בינוניים-סבירים והבגדים נוחים, רכים ומפנקים. אז מה הבעיה, אתם שואלים? ובכן, לא היה בחנות בגד אחד שרציתי. 

קיבלנו שוברים לרכישה ואני הבלוגרית היחידה שהגיעה להשקה ויצאה עם השוברים שלה בתיק. הבגדים אכן נוחים ונעימים. יש המון פולוברים ושכמיות ועליוניות רכות בגזרת מעיל. אבל סקלת הצבעים (שחור-אדום-לבן-זית-חוז'), הגזרות וההדפסים נעים כולם על הסקלה שבין קשיש לפיג'מה ואני עברתי את הגיל וגם טרם הגעתי לגיל שבו אפשר ללבוש בגדים כאלה לעבודה, פגישות, פנאי או אירועים. רובכם יודעים שאני עוברת תהליך של דיוק וקיצוץ המלתחה שלי ופשוט אין בה מקום לבגדים כאלה, כי זה לא משרת את מטרותיי. גם בגדי פנאי יכולים (ויש יאמרו צריכים) לבטא את אופיה וטעמה של הלובשת. הגרה, לדעתי, מייצרים בגדים לנשים שלא אכפת להן מבגדים (ויש הרבה כאלה). נשים אלה יהנו מהנוחות ולא יוטרדו מהחסרונות של הקולקציה, כי הן ישמחו על העובדה שהן לובשות שמיכי.

שמלה לדוגמה, נעימה ונוחה ונטולת חן, אמירה או שיק

בעוד כשבוע אמורה להגיע לחנויות עוד קולקציה והבטחתי לבדוק אותה לפני שאני נכנעת רשמית. במידה ולא אמצא שם חומר לרשומה, אעדכן שוב פה. בינתיים, הנה מה שלבשתי להשקה. 

אני לובשת 

מקטורן מהמשביר לצרכן

חולצה מ-Boohoo

ג'ינס מנקסט

מגפונים משופרא

תיק מ-Fancy Box

A photo posted by Sharona R (@sharona_shblog) on Nov 11, 2015 at 3:49am PST

הסיפור המוזר על האישה שהתאהבה במעיל

ביום שישי שעבר הלכנו לשזוף עינינו ביריד היוצרים שנערך במלון בראון בתל אביב. אני אוהבת אירועים כאלה - אינטימיים, יפים, ריחניים ומלאים בבגדי מעצבים צעירים שטרם סיגלו את טעמם לזה של קהל הקונים.

היעד המרכזי שלי היה לפגוש את טלי קושניר, בעלת המחתרת לשעבר ומעצבת שמלת הפועלות המרהיבה בה אני חושקת, ולשאול אותה אם יש אפשרות להזמין אותה במידתי (ויש). מאחר והמקום היה חשוך מדי לצילומים טובים (ראו התמונות ברשומה זו) ויתרתי על הדחף לצלם צילומי עוול של הקולקציה המרהיבה שלה ועברתי הלאה, לשוטט בין המציגים. כך הגעתי לדוכן של רונה נחמד.

רונה הציגה ביריד את קולקציית הגמר שלה משנקר, המכונה שיא המודה. הקולקציה עשויה כולה חיתוכים חיתוכים וקיפולים קיפולים, כמעשה אוריגמי, בהדפסים וצבעים נעימים לעין. מאחר ואני שמנה, אני רגילה כבר לסרוק בגדי מעצבים ולמיינם לחיים ולצוות לפי רוחב השרוול. כך מצאתי את המעיל הזה והתאהבתי כמו שלא התאהבתי בבגד מימיי.

מדובר במעיל דו צדדי מבד צוללנים עבה השומר על צורתו. בצידו האחר צבעו תכלת שמיים פסטלי ומתוק והעיטור היחיד המצוי עליו הוא כפתורי הסולמית הצבעוניים המעטרים את הכיסים הגדולים שבצידיו. מצידו השני, המציץ מבין קפליו בעת הלבישה, הוא ורדרד-גרייג'-עמום מעוטר בהדפס גדול בגוונים של חום, אפרסק, ורוד וכחול עמומים ויפים ומקושט במיני ניצנוצאז' גדולים ויוקרתיים למראה שמפוזרים באופן מעורר חמדה על גבי ההדפס.

עכשיו, אני יודעת שכל אחד וטעמו הנה ושאר ירקות אבל המעיל הזה הותיר אותי פעורת פה ולב ורציתי אותו כמו שלא רציתי בגד מאודי. חברתי לא עזרה לי כשזעקה לכיווני -

אלוהים שרונה, את לובשת את עצמך בגרסת המעיל!

וזה בדיוק מה שזה, אני בגרסת המעיל. המעיל הזה יכול היה להופיע, לדעתי, בכל תצוגה אירופאית ולעבור בלי מצמוץ. הוא נראה כמו משהו שפשיוניסטה סופר עשירה וטובת טעם היתה לובשת לתצוגה של קלואה בשבוע האופנה בפריז. הוא נראה כילד האהבים האופנתי של אודרי הפבורן וליה סיידו. הוא נראה כמו הבגד הכי מחמיא שלבשתי בחיי והוא עולה 8000₪. לא, זו לא טעות דפוס. המעיל עולה שמונת אלפים שקלים חדשים, וזה מפאת היותו יחיד במינו, מלאכת יד, דו צדדי, מודפס במיוחד ומעוטר ידנית ניצנוצאז' אחרי ניצנוצאז'. תאמינו לי, שאם היו לי 8000₪ פנויים בחשבון הבנק שלי עכשיו גם הייתי קונה אותו, כי אני לא רואה הבדל בין רכישת המעיל הזה לרכישת תיק קטן של שאנל שעולה לפחות אותו הדבר. שתי הרכישות מהוות השקעה ארוכת טווח למלתחה, ואין ספק שהערך האמנותי של המעיל הזה גבוה משל פצו'פצ'יקון זניח של שאנל.

אני מבקשת להזכיר שהתמונות עושות עוול לבגד

בשלב זה, בעודי מייבבת ושוקלת למכור את דירתי, עצלניי וכל אשר לי כדי לקנות את המעיל המושלם, קראה לי חברתי לראות מעיל נהדר אחר שהסתתר לא רחוק משם. גררתי את רגליי תוך אנחות קורעות לב לראות מה היא רוצה מחיי וראיתי כי טוב.

את המעיל הסופר מגניב הזה עיצבה רחל רינגרט, בוגרת בצלאל, והוא עולה אלף ש"ח, שזה מחיר על הכיפאק בהתחשב בהדפס, כמות הבד, היצירה החד פעמית והזֶנֶב הכללי. שהמעיל נוח מאד במידה 50 ומבטיח חימום נאמן לצד כיף חיים. זה השלב שבו עליי להודות שלראשונה בחיי יש לי את כל המעילים שאישה צריכה and then some ולכן לא רכשתיו. אבל אני ממליצה לכן לרכוש גם לרכוש אותו. ניתן ליצור קשר עם רחל כדי לברר פרטים בקשר אליו ולבגדים הנאים האחרים שהיא מייצרת. חיבבתי מאד, למשל, את הג'קטינו הספורטיבי הזה.

האירוע היה קטן ומרבית המעצבים לא יוצרים במידה שמתאימה לי, למרבה הצער. היה אחד מסוים, אופיר איבגי, ממנו ביקשתי בכל לשון של בקשה להגדיל את טווח המידות שלו שכן בגדיו אורבניים משמחים ומעניינים בעייני. אני מקווה שהוא יעשה זאת, נחיה ונראה.

חוץ מזה, כדרכי בקודש, הקפדתי לצאת מהבית בבגדים כדי לא להיעצר בידי המשטרה (אלוהים יודע שיש להם מספיק על הראש בימים אלה).

אני לובשת

חולצה מגאפ

ג'ינס מאסוס (ישן)

צמודונים של מאיה בש (עם איור של זויה צ'רקסקי)

תיק יוטה ממחסה העצלנים בקוסטה ריקה 

נעלים של Date משופרא (שנה שעברה)

את התיק קיבלתי בתמורה על התרומה השנתית שלי למחסה העצלנים בקוסטה ריקה. הוא מיוצר בידי נשים מקומיות במפעל המעודד יצירה ופרנסה נשית, כך שהתרומה מעודדת שני עצלנים במכה אחת (לא שאני מכה עצלנים או ממליצה על כך, בשם האל).

את הצמודונים של מאיה בש קניתי בשנה שעברה וזו הפעם הראשונה שאני לובשת אותם. אחרי הכל, מתחיל להיות קריר פה.

וכך, נטולת מעילים חדשים אך מלאת סיפוק ממעצבים חדשים, פניתי לבלות את שארית השישי בחברה נעימה וארוחה טעימה, בדיוק כמו שצריך. אני אמשיך לעקוב אחרי עבודתן של רונה ורחל בציפיה לראות איך יראו הקולקציות המסחריות הבאות שלהם. אני בטוחה שהן יהיו מלבבות מחד ומרתקות מאידך. ללא ספק, יש תקווה לתעשיית האופנה המקומית.

מה לבשתי לשבוע האופנה של תל אביב - יום 3

היוש היוש ווי געייסט לכם קוראים יקרים. היום הוא יומו האחרון של שבוע האופנה של תל אביב וטוב שכך, שכן למרות העובדה שמדובר בשבוע מקוצר דלוקס, הוא מעייף מאד ותופס הרבה יותר מדי זמן.

ביום הראשון של התצוגות לבשתי את זה. אתמול היה לי חום ולא התחשק לי להתרוצץ ולעמוד ולהזיע שם במיטב מחלצותיי, ולכן החלטתי להבריז ולנוח בבית. זה חבל קצת, כי תכננתי ללבוש שמלה קצרה נחמדה וורודה עם פוף אבל החיים הם לא תכנית כבקשתך אז עלינו להמשיך הלאה פוף או לא. היום הגעתי אחרי חצי יום של קורס תכנות ונישנוש חטיפים בחברת הנשים הנפלאות בעולם ולכן ארגנתי לי מראש תלבושת פרקטית אך סימפטית, והנה היא לפניכם.

אני לובשת

חולצה של מאיה בש

גופיה מדורותי פרקינס

מכנצאית מ-Simply Be

עגילים מ-H&M בלונדון

מגפיים ישנים כלשהם

תיק של דניאלה להבי

המכנצאית (Culottes) תפורה מבד דנים גמיש רחב, נחמד ורך. הכיסים הגדולים, הגזרה הגבוהה והפסים הכהים בתחתית המכנסיים מתאימים לטרנד שנות השבעים שמאד פופולרי עכשיו (בעינויים לא תוציאו ממני את המונח המאוס רותח בו משתמשים בכל אמצעי תקשורת בימים אלו) ולכן פתחתי בשנית את ארגז הנעלים החורפיות ושלפתי את המגפיים החומים האלה, שיש להם ווייב שנות שבעימי מהוהה. מצד שני אני לא טיפוס שנות שבעימי על אמת (הצהרה די מגוחכת, בהתחשב בזה שנולדתי ב-1976), ולכן לבשתי את חולצת התחרה המאוירת הזו, תוצר של שילוב פעולה בין המעצבת התל אביבית הנהדרת מאיה בש והציירת האדירה זויה צ'רקסקי (חפשו את שתיהן בגוגל ותתאהבו).

את התיק אתם אולי זוכרים מהחורף האחרון. זה ילקוט של דניאלה להבי שמתאים לנשיאת המחשב הנייד שלי And then some. לדעתי הוא מתכתב היטב הן עם שנות השבעים שלמטה והן עם האורבניות התל אביבית שלמעלה. 

וכך מגיע לסופו עוד שבוע אופנה תל אביבי. גשם לא ירד במהלכו וגם התצוגות לא היו מלהיבות ברובן, אם להיות עדינה, אבל זו היתה אתנחתה נעימה (גם עם מעיקה משהו) משגרת יומי ועל כך, תודותיי. ועכשיו - חזרה לעבודה!

מה לבשתי לשבוע האופנה של תל אביב - יום 1

היוש לכם תל אביביים ואופנתיות. השבוע מספק לי ולקהילת האופנה המקומית אסקפיזם קליל בדמות שבוע האופנה של תל אביב. שבוע האופנה נמשך שלושה ימים (הי, אל תסתכלו עליי) במהלכם מציגים מגוון מעצבים וותיקים ומתחילים את מרכולתם החורפית. השנה נערך האירוע במתחם האופנה החדש של גינדי, הידוע בכינויו אתר בניה ענק. 

יש לי מערכת שעות מסודרת של מה אני אמורה לראות בכל יום, ואני מדווחת על התצוגות בדף הפייסבוק של השבלוג ובאינסטושבלוג החדש. כאן אדווח לכם בקצרה מה לבשתי בכל יום כי אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מעדיפה לחשוב על מה לבשתי לשבוע האופנה מאשר על דברים אחרים שקורים בימים אלה. כוונתי היא ללכת על סגנון לבוש שונה בכל יום, במטרה הכפולה להנות ככל האפשר מחד ולהתאים את ההופעה לשעה ולתכניותיי האחרות לאותו היום מאידך. לאירוע הגאלה שנערך אמש לא יכולתי לבוא. היום הגעתי לשתי תצוגות בערב, מחר יש לי שתי תצוגות ליליות (בהזמנה כתוב שקוד הלבוש הוא קוקטייל למרות שאני לא בטוחה עד כמה זה רציני) וביום רביעי אני מגיעה אחרי הצהרים אחרי כמה שעות של קורס תכנות ופגישות לא מחייבות. 

היום הלכתי על סגנון מגניב אך לא מתאמץ (ודאי ברור לכם שככל שרוצים להתאמץ פחות כך מתאמצים יותר, אבל בחיי שעשיתי מאמצים לא להתאמץ יותר מדי), הכולל תלבושת מונוכרומטית שחורה ויוני *.

התלבושת כולה סבבה את יוני ולכן הקפדתי על הרוגע הכללי כך שחתולינו ישאר בגדר המזניב (והמוזנב) ולא יראה כמו בדיחה עצובה. קל מאד להראות מגוחכת כשאת מתהדרת באביזרי Novelty ולכן חשוב לא להעמיס. 

תלבושת ליום 1 של שבוע האופנה

אוברול של Asos Curve

נעליים של פומה

יוני החתולתיק (מאסוס, שנה שעברה)

שרשראות מה. שטרן

קוראיי הוותיקים יודעים שאני מעדיפה להיעקץ בידי תנין מאשר לנעול נעלי עקב. עם זאת נשאלה השאלה, אילו נעלים נועלים עם אוברול באורך כזה, שאינן נעלי סטילטו שחורות מחד או אדידס לבנות מאידך (אפשרות שנפסלה מיידית בשל היותה טרנד לעוס עד דק). אחרי אי אלו דקות של מדידת ובעיטת נעלים שונות ברחבי הבית נזכרתי שבין נעלי החורף שמאוחסנות מתחת למיטה מחכה הזוג הזה של פומה שמתאים בול.

נעלי התעמלות של פומה קומפלט עם שפיץ, ניטים ניצנוצאז' ו"עור נחש"

לסיום, צילמתי עבורכם סרטון קצר המתאר את ההרפתקה של יוני בשבוע האופנה. תשמרו על עצמכם ונתראה מחר.

* כל מאמצי לא להתאמץ, אגב, טבעו בתהום הנשייה בשניה שהתיישבתי, לבושה ומאופרת, על הספה להזמין מונית. בעוד אני מתעסקת עם הסלולרי שמעתי צליל קחחחח רם וכשקפצתי בבהלה קלטתי שישבניי, שעד לפני שניה היו מכוסים בבד לא מתאמץ בעליל, חשופים לרוח הקרה ולאפשרות ברורה ללעג. מאחר ואני ליידי ולא יוצאת מהבית בלי מכנסיים (חשוב לי להבהיר זאת, מאחר ויתכן ומעסיקים פוטנציאלים קוראים את השבלוג) הורדתי במהירות את האוברול העדין והארור ותפרתי אותו תוך כדי איתות נואש לנהג המונית שהנה אני כבר יוצאת. את שארית הערב ביליתי בלפסוע בצעדים זעירים כמו גיישה חיגרת והתיישבתי רק אחרי שווידאתי שהבד סביב ישבני רפוי ואיש לא עומד בדיוק מאחוריי.