יום חמישי, 26 בינואר 2017

על ראש הברוש


לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים ואני לא יודעת מה אתכם, אבל לדעתי עכשיו הזמן לענוד ברוש. ברוש או סיכה, כפי שמרבית בני האדם קוראים לזה, הוא או היא תכשיט שנענד על הבגד ולא על הגוף. מאחר וכך, ניתן למקום אותו בחופשיות רבה יחסית, להעבירו מצד לצד, מחולצה לצעיף לסוודר למעיל וחוזר חלילה. 

אני מעדיפה לענוד ברוש בחורף ממספר סיבות. ראשית, הברוש מתאים לדעתי לסוודרים. שנית, ניתן לעטר באמצעותו מעילים ובכך לעדכן מעט את המראה שלהם מעת לעת (וכולנו יודעים שמעילים קונים אחת ל). ולסיום, לחולצות ושמלות הקיץ בדים עדינים ודקים מלאלה של החורף וענידת סיכה עלולה להרוס אותן.

חשבתי להראות לכם מספר ברושים שיש לי. אמנם רובם נמצאים ברשותי כבר זמן רב ולכן לא ניתן לקנות אותם יותר (וגם אם כן, אין לי מושג איך קוראים לאמני מלאכת היד מהם קניתי אותם בשלהי שנת טיכו), אבל חשבתי שהם יתנו לכם קצת השראה וחוץ מזה הם חביבים וקר לי. במידה ואתם תוהים למה מי מת שהתחלתי פתאום לקרוא לאביזרי אופנה בשמם הלועזי במקום לעברת אותם למוות, ובכן ברוש זו מילה שאמא וסבתא נהגו לומר ואני אוהבת את אמא ואת סבתא ולכן אוהבת את המילה. עקרונות בצד אחד וסנטימנטים בשני אני אומרת.

את הצמד הזה קניתי באטסי מאמנית ספרדית חביבה. השפן והענן מחוברים בשרשרת דקה ולכל אחד מהם סיכה על הגב. תכשיט מושלם למזג אויר חורפי!


ראו את פירות הים הנאים האלה! את צמד השרימפ והסקלופ הזמנתי מאמנית ישראלית שמתגוררת בגרמניה,נעמה בן משה שמה. הם הולכים מעולה עם הסרבל שקניתי ממותק ועם רוטב עגבניות ושום או שמנת מעודן.


והנה ידידי הוותיק מר דב. מר דב אוחז אוצרות וקניתי אותו באטסי לפני הרבה הרבה שנים. הוא מקסים ותמיד אני מקבלת עליו מחמאות. יתרון נאה שלו הוא שהסיכה שלו מהודקת במיוחד, כך שתינוקות שמנסים למשוך אותו מגלים שאי אפשר, מוהאהאהא.


צמד הסיכות הזה מאסוס (מלפני שנתיים שלוש) נראה אולי תמים בתמונה, אבל כל אחת מהן היא בגודל של אגרוף של שרונה ממוצעת. מאחר ואני נוהגת לענוד אותן יחד, האפקט נוטה להיות דרמטי.


והנה צמד צבעוני נוסף מאטסי. אותן אני לא עונדת ביחד, לפחות לא אחת עם השניה. לפעמים אני מצוותת לאחת מהן סיכה קטנה אחרת בשביל ריווח טוב. זה מאד נחמד בעיני כל האסימטריה העמוסה הזו. הן מתאימות, אגב, גם לטישרט קיצי לבן למשל (הסיכה שלהן דקה יחסית כך שזה לא הרסני לחולצה).


והנה יוסף! מה יש לומר? את יוסף קניתי מזמן בחנות של אורנה לאלו. אני תוהה אם היא עדין מעצבת תכשיטים, לא שמעתי עליה הרבה מאד זמן והחנות נסגרה.


ולסיום, הנה ניקולס. את ניקולס קניתי באטסי לפני 4000 שנה פלוס מינוס ומאז הוא מחובר למעיל הצמר האפור שלי. את המעיל קיבלתי במתנה מהאוכמנית לפני כ-3500 שנה והוא מחמם ונעים אך לא מיוחד בשום צורה ואופן. ניקולס הוסיף לו את הז'ה נה סה קווה שהיה חסר לו ומאז הוא אחד המעילים אם לא ה.


לסיום, הנה לפניכם המלצותיי לענידת ברוש:
  1. ודאו שלברוש יש סיכה איכותית. סיכה איכותית מגיעה עם סוגר אמין ומאפשרת לברוש להשאר קרוב לבגד עליו הוא נענד מבלי להתנודד לכאן ולכאן עם כל תזוזה של הגוף (אותי זה מעצבן).
  2. וודאו שהבד עליו בכוונתכם לענוד את הברוש יחזור לצורתו המקורית לאחר הוצאת הסיכה בסיום הענידה ושכובד משקלה לא ירחיב אותו או יגרום לו נזקים אחרים.
  3. נסו לענוד את הברוש בצורה לא קונבנציונאלית, למשל - לעיטור צווארון השמלה או מחשופה במקום שרשרת. זה לא צפוי ונחמד, במיוחד עם סיכות מתכת או כאלה משובצות ניצנוצאז'.
  4. ודאו שהברוש מרוצה ושנוח לו. אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני עונדת את יוסף המקק חשוב לי לוודא שהוא לא הולך לירוק עליי או לעשות לי פרצופים. 
ובברכת ראש כל ברוש נשתול עץ נסיים.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים