חם לי בשפם, חם לי חם לי חם

כל מה שאני רוצה בימים אלה זה ללכת לבריכה. לא מענין אותי איפה ולא מענין אותי כמה. רק מענין אותי מתי. לפיכך מצאתי עצמי ביום שישי ממהרת לבריכה עם חברתי ש. עד כדי כך ממהרת שכשהתקשרתי מהדרך לחברה הנוספת איתה היינו אמורות להפגש כדי לשאול איפה בעצם נמצאת הבריכה בה נועדנו להפגש (היפגשו שלוש בלתי אם נועדו?) גיליתי שהייתי אמורה להתקשר אליה שעתים קודם לקבוע מתי נפגשים ושהיא הרגע קמה ויקח לה שעה וחצי להגיע. "חייבים למרוח זמן" אמרתי לש והיא אמרה לי "אז בואי נקפוץ לבורדו, זה ליד הבריכה ובחיים לא הייתי שם". טוב אמרתי, נקפוץ לבורדו.

היחסים שלי עם בורדו מאד פשוטים - אני לא סובלת את החנות הזאת. אבל מה זה לא סובלת? לא פאקין סובלת. היא נראית כמו שוק, 99% מהבדים סינתטיים, כמעט כולם שחורים, הגזרות מזכירות את מחאת הקיץ של 2011 והמחירים שלא נדע מצרות. בקיצור - אני לא צריכה לנסוע לחנות הכי גדולה בארץ למידות גדולות כדי לקנות בגדים יקרים מדי, גדולים מדי, סינתטיים מדי ומבוגרים מדי. את זה אני יכולה לעשות במשמין לי. עד כאן הסיבות שאני לא סובלת את החנות. אה, וגם השירות שם גרוע. ואני? אני רוצה שיפתו אותי. שיעצבו עבורי חנות מהממת, עם בגדים מהממים, שיגרמו לי להרגיש כמו אישה אמיתיתשמנה מהממת.

אבל ש רצתה, ואני הייתי אשמה בזה שקפצנו מעל הפופיק של עצמנו אז הסכמתי. חוץ מזה, אני מוכנה ללכת לכל מקום ממוזג בימים אלה (למרות שלא היה מזגן במרחק ההליכה מהמכונית לחנות). אז החלטתי שכבלוגרית שמנה אני חייבת למצוא משהו לפרגן לו בכל החנות הזאת, אחרי הכל עבור שמנות רבות בישראל מהווה החנות הזאת הצלה, כי יש להם מידות גדולות מאד (עד 60 לדעתי, אולי אפילו יותר). אז בעוד ש מודדת שמלה סגולה ארוכה שלא נסגרה עליה ומאד הזכירה לי את השמלה שקניתי ברזילי לחתונה של חברה אהובה לפני כשנתים (וכן נסגרה עליי ולא כללה קישוטי ניצנוצאז' מטופשים באמצע החזה), חיפשתי משהו ומצאתי שמלת חוף ב-450 ש"ח תוצרת יוון ללבוש מעל הבגד ים שלי. היא יכלה להיות נחמדה אם היתה לי יאכטה ואם לא היה לה הסרט דמוי העור הזול למראה בסגירה מקדימה.

מוזר אולי לומר זאת, אבל מיד כשראיתי את השמלה נזכרתי בזו שניקול ריצ'י לבשה לא מזמן באירוע לכבוד אבא ליונל ריצ'י. אמנם הפרחים שלה שחורים ולא סגולים, והשמלה שלה היא שמלת ערב, והגזרה שלה מחמיאה ונהדרת וזאת שעלי לא אבל זה בגלל שהיא ניקול ריצ'י ואני רק אישה אמיתיתשבלוגרית.

התמונה נלקחה מהבלוג הזה

בשלב זה החליטה ש שהספיק לה כך שיכולתי לחזור לשמלת החוף שלי ולדלג לכיוון הבריכה, כולי עליזות וזיעה נוטפת. אני קניתי לי ברד בטעם ירוק ושתינו חיכינו בחוסר סבלנות אופייני לשלישת שתגיע כבר ונוכל לטבול ושרץ בידינו.

אני לובשת בגד ים (ישן) של גוטקס
שמלת חוף של פלפל

משקפמש של מארק ג'ייקובס

זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל כשאני הולכת לבריכה אני מרגישה אחריות כלפי קהילת השמנות באשר היא. אני מרגישה מחוייבת ללכת כמו שאני, לא להכניס בטן, לא ללבוש בגדים מסווים מעל בגד הים וללכת זקוף. את המשימה הזאת שלקחתי על עצמי נחמד וקל לי לעשות כשאני לבושה בשמלת חוף שמחמיאה לי. המסר הכפול של השמלה הצהובה הענקית מחד ושקופה מאידך לא מוצא חן בעייני בכלל, והוא המסר שהחנות הזו מעבירה ללקוחותיה בעייני. אל תחביאי את עובדת קיומך, אבל אל תתגאי בה יותר מדי, כי אחרי הכל הסטטוס קוו משרת את כולנו וחשוב לשמור עליו. 

אז זהו, שלא.