כשהבנתי שכלו כל הקיצים ועליי לפצוח בפרויקט מימון המונים או שלא יהיה יותר שבלוג, מצאתי עצמי מול רשימת מטלות שנראתה כמעט אינסופית בדרך להעלאת הפרויקט לאוויר. פרטים רבים ברשימה הזו נראו לי מסובכים עד בלתי אפשריים, אבל אם היה משהו שידעתי מיד איך הוא יראה זה היה הסרטון שמלווה את הקמפיין - סרטון בו תככב בובה שמנמנה בת דמותי ויחד איתי תציג את הבלוג ואת הקמפיין. ומיד היה ברור לי שהסרטון חייב להיפתח בחוויית קניה שלילית בחנות בגדים, כמו אלה שכל אחת מאתנו השמנמנות ומעלה חוותה לפחות פעם בחייה.
השלב הראשון היה להכין את הבובה. זה נשמע אולי פשוט, אבל אני לא הכנתי בובת חבר בגודל מלא או כל בובה אחרת מאז נפטרה אמא שלי לפני ארבע שנים (בקיצור נמרץ - להכין בובה זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות, מה שאומר שאני אהנה מהתהליך מה שאומר שאני לא באמת מתגעגעת לאמא כי אחרת למה אני נהנית למרות שהיא לא פה). למרבה השמחה, זה היה השלב בו פרצה המלחמה והפרויקט הוקפא עד להודעה חדשה. אבל לפני כשלושה שבועות הבנתי שזה עכשיו או never וניגשתי לעבודה.
את הבובה הכנתי במשך ערב נמרץ אחד. אחרי שסיימתי להכין את הגוף ולעצב את הפנים, פניתי לחלק הכיפי והיצירתי ביותר - עיטור הראש ואיפור. היא קיבלה את התספורת שלי ואת העגילים שלי ומשקפיים מאוסף המשקפיים והעיניים שלי (את העיניים החלטתי לצייר לבד ולעטר בריסים מלאכותיים). את האיפור החלטתי לעשות באמצעות האיפור האמיתי שלי ולא באמצעות צבעים, כנהוג, כך שהיא קיבלה איפור עיניים מפלטת נייקד 3 וברונזר של Hourglass. לסומק השתמשתי בצבע שקניתי מזמן לצורך הכנת בובות (כי אף אישה בהירת עור לא יכולה להשתמש בו אם היא לא בובה). רב המברשות בהן השתמשתי היו מברשות איפור.
שתי נקודות חן סמליות מאוחר יותר, היא נראתה כבר די שרונאית.
עכשיו הגיע הזמן לקניות. הרעיון, כאמור, הוא שהיא תהיה Mini Me שלי, כך שהיה עליי להלביש אותה כמו בדיוק שאני מתלבשת. עכשיו לכי תמצאי בגדים שהיית לובשת במידה של תינוקת בגיל שנה-שנה וחצי.
עשיתי שיעורי בית באתרי החנויות הרלבנטיות לפני שבחרתי לאן לנסוע. מאחר ורציתי לחסוך בכסף, החלטתי ללכת על H&M. נסעתי לקניון השנוא עליי ביקום, הוא עזריאלי, אבל לא מצאתי במחלקת הילדים של H&M שום בגד שהייתי רוצה ללבוש והיה בתקציב. מתוסכלת יצאתי את החנות ועברתי על כל חנויות הילדים בקניון ולא מצאתי כלום. מאחר והזמן היה קצר והדדליין מיידי נסעתי משם ישר לקניון רמת אביב בידיעה שאמצא את מה שאני רוצה בזארה בייבי. ושם, הפלא ופלא, נתקלתי ביצור הקסום והנדיר ביותר על פני האדמה - מוכרת נחמדה בזארה! אני יודעת, זה נשמע מומצא, אבל בזארה בייבי היתה בחורה מתוקה להפליא שעזרה לי לפני ששמעה מה מטרת הרכישה ואחרי שסיפרתי לה (כמה אפשר לעשות קניות לתינוק שאין לך מושג מה באמת המידה שלו לפני שאת מתחילה להישמע ממש אבל ממש חשודה?) נדלקה לחלוטין והלכה להפוך בשבילי את המחסן בחיפוש אחר מידות ופריטים שלא נמצאים בחוץ.
אחרי שעה ומשהו עמדתי מול שתי האפשרויות הבאות - מימין חולצת פסים קולית, עם סיכה טיפשית ומכנסים קצרים מחוייטים ומשמאל האופציה הזרוקה עם השרוואל הכי רך בעולם וחולצה בעיטור תחש. הגעתי לשם עם תמונה של סניקרז דמויות נייקי שרציתי ולא נמצאו בשום מקום בחנות, אז הלכתי על סנדלים כסופים משגעים במקום, שמשום מה שכחתי לצלם. בדיוק כשהחלטתי סופית ללכת על האופציה הזרוקה עם סנדלי הכסף באה המוכרת הנחמדה בריצה מהמחסן ובידיה נעלי התעמלות זעירות שנראו בול כמו נעלים שיש לי בבית. מהפך של הרגע האחרון הוציא אותי משם ובידי שקית בה המכנסים הקצרים, חולצת התחש (שלא תעזו לקרוא לו דביבון) והסניקרז הקטנות בעולם.
אצתי רצתי הביתה למדוד לבוביתוש את הבגדים, וראו זה פלא - הם התאימו לה מעשה דיסקו חצילים בדבש!
עכשיו שהכפילה שלי היתה מוכנה, יכולנו לגשת לצילומי הסרט. ושבועיים מאוחר יותר - הוא היה מוכן.
השלב הראשון היה להכין את הבובה. זה נשמע אולי פשוט, אבל אני לא הכנתי בובת חבר בגודל מלא או כל בובה אחרת מאז נפטרה אמא שלי לפני ארבע שנים (בקיצור נמרץ - להכין בובה זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות, מה שאומר שאני אהנה מהתהליך מה שאומר שאני לא באמת מתגעגעת לאמא כי אחרת למה אני נהנית למרות שהיא לא פה). למרבה השמחה, זה היה השלב בו פרצה המלחמה והפרויקט הוקפא עד להודעה חדשה. אבל לפני כשלושה שבועות הבנתי שזה עכשיו או never וניגשתי לעבודה.
בובה בשלב העוברי
את הבובה הכנתי במשך ערב נמרץ אחד. אחרי שסיימתי להכין את הגוף ולעצב את הפנים, פניתי לחלק הכיפי והיצירתי ביותר - עיטור הראש ואיפור. היא קיבלה את התספורת שלי ואת העגילים שלי ומשקפיים מאוסף המשקפיים והעיניים שלי (את העיניים החלטתי לצייר לבד ולעטר בריסים מלאכותיים). את האיפור החלטתי לעשות באמצעות האיפור האמיתי שלי ולא באמצעות צבעים, כנהוג, כך שהיא קיבלה איפור עיניים מפלטת נייקד 3 וברונזר של Hourglass. לסומק השתמשתי בצבע שקניתי מזמן לצורך הכנת בובות (כי אף אישה בהירת עור לא יכולה להשתמש בו אם היא לא בובה). רב המברשות בהן השתמשתי היו מברשות איפור.
נשיקה קטנה על השנוז
שתי נקודות חן סמליות מאוחר יותר, היא נראתה כבר די שרונאית.
עשיתי שיעורי בית באתרי החנויות הרלבנטיות לפני שבחרתי לאן לנסוע. מאחר ורציתי לחסוך בכסף, החלטתי ללכת על H&M. נסעתי לקניון השנוא עליי ביקום, הוא עזריאלי, אבל לא מצאתי במחלקת הילדים של H&M שום בגד שהייתי רוצה ללבוש והיה בתקציב. מתוסכלת יצאתי את החנות ועברתי על כל חנויות הילדים בקניון ולא מצאתי כלום. מאחר והזמן היה קצר והדדליין מיידי נסעתי משם ישר לקניון רמת אביב בידיעה שאמצא את מה שאני רוצה בזארה בייבי. ושם, הפלא ופלא, נתקלתי ביצור הקסום והנדיר ביותר על פני האדמה - מוכרת נחמדה בזארה! אני יודעת, זה נשמע מומצא, אבל בזארה בייבי היתה בחורה מתוקה להפליא שעזרה לי לפני ששמעה מה מטרת הרכישה ואחרי שסיפרתי לה (כמה אפשר לעשות קניות לתינוק שאין לך מושג מה באמת המידה שלו לפני שאת מתחילה להישמע ממש אבל ממש חשודה?) נדלקה לחלוטין והלכה להפוך בשבילי את המחסן בחיפוש אחר מידות ופריטים שלא נמצאים בחוץ.
אחרי שעה ומשהו עמדתי מול שתי האפשרויות הבאות - מימין חולצת פסים קולית, עם סיכה טיפשית ומכנסים קצרים מחוייטים ומשמאל האופציה הזרוקה עם השרוואל הכי רך בעולם וחולצה בעיטור תחש. הגעתי לשם עם תמונה של סניקרז דמויות נייקי שרציתי ולא נמצאו בשום מקום בחנות, אז הלכתי על סנדלים כסופים משגעים במקום, שמשום מה שכחתי לצלם. בדיוק כשהחלטתי סופית ללכת על האופציה הזרוקה עם סנדלי הכסף באה המוכרת הנחמדה בריצה מהמחסן ובידיה נעלי התעמלות זעירות שנראו בול כמו נעלים שיש לי בבית. מהפך של הרגע האחרון הוציא אותי משם ובידי שקית בה המכנסים הקצרים, חולצת התחש (שלא תעזו לקרוא לו דביבון) והסניקרז הקטנות בעולם.
אצתי רצתי הביתה למדוד לבוביתוש את הבגדים, וראו זה פלא - הם התאימו לה מעשה דיסקו חצילים בדבש!
עכשיו שהכפילה שלי היתה מוכנה, יכולנו לגשת לצילומי הסרט. ושבועיים מאוחר יותר - הוא היה מוכן.
החלק הזה בחזון שלי לקמפיין יצא בדיוק כפי שדמיינתי אותו, מה שמשמח אותי מעבר למילים. ועכשיו שהקמפיין עומד על 85% מיעד המימון הראשוני ואני עובדת על עדכון היעד הבא, נראה שהמאמץ היה שווה את זה. דבר אחד בטוח, אם יצא לאמא להציץ לכיווני בשבועות האחרונים, היא ודאי שמחה לראות שחדוות היצירה חזרה אליי. ורק בשביל זה היה שווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים