יום שני, 31 באוקטובר 2011

האלו, זה טלויזיה?

היום בצינור לילה (חצות בערוץ 10) אני אדבר על הקמפיין ליבוא מידות גדולות*. צפו בהמוניכם!

* אמא'לה

עדכונית - חשבתי עוד על השאלה ששאל אותי גיא בנוגע לאפשרות של חרם על הרשתות שלא מייבאות מידות גדולות. אני חושבת שאת החרם צריכים לעשות האנשים הרזים שתומכים בנו, כי לנו השמנות אין את הפריווילגיה של להחרים את הפריטים הטרנדיים הבודדים שניתן למצוא במידות גדולות (להזכירכם, לא לכולן יש את הרצון או את היכולת לקנות בחו"ל או אונליין). זו הסיבה שגם רזים ממוצעים שמנמנים ורגילים למיניהם, גברים וגברות, צריכים להצטרף לקבוצה - כדי לתמוך בנו מוראלית, ואם יווצר הצורך גם ראלית. יאללה מהפכה! אם רק נרצה, נוכל להפוך את מה שהגיוני למציאותי, שככה יהיה לי דב בדבש.

יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

בוקר טוב, את שמנה!

לכל הנשים בעלות המידות הנדיבות, העגלגלות, העסיסיות, המלאות והיוצאות מן הכלל - נמאסתן עליי עם היופמיזמים, ההתייפיפויות והבריחה הרציפה שלכן מכל מה שמריח מתחילת קצה קצה של המציאות. לא נעים לי להטיח בכן את המציאות ככה בלי פורפליי, אבל אני חייבת לומר לכן שאתן שמנות.

כן, את שמנה. אני מוכנה לפרגן שמנמנוּת לבנות המידות 44-46, למה לא. אבל אם את לובשת מידה 48 ומעלה את שמנה ולא יעזור בית דין. כל הנסיונות שלך לקרוא לכלב סוס לא יעזרו. גם אם תצעקי בראש חוצות, תקימי קבוצות בפייסבוק, תפתחי רשתות הלבשה לסוסים, תצעידי 500,000 נשים גברים וטף לכיכר רבין - זה לא יהפוך את הכלב שלך לסוס. הוא תמיד ישאר כלב. כל מי שיסתכל עליו יראה כלב, והמסכן ירגיש את הדיסוננס המחריד שמרגיש כל יצור חי שמנסים להלביש עליו חיים של מישהו שאינו הוא. 

אני לא מבינה למה את לא מסוגלת לקרוא לעצמך בשם האמיתי שלך. אני לא מבינה למה את חושבת שהדרך להעצמה עוברת בשקר. אני לא מצליחה לעטוף את המוח הקטן שלי סביב הרעיון שכדי להציג אג'נדה שמנה צריך לקרוא לה בשם אחר. 
בשביל מה את עושה את זה? כי קראו לך שמנה וזה פגע בך? כי זו מילת גנאי? כי שמנות הן מיואשות? עייפות? מיוזעות? מגעילות? בודדות? מצחיקות? טובות לב? אסירות תודה לכל מי שמוכן לשכב איתן? גבריות? דוחות? בהמות? חסרות שליטה עצמית? חולות? מטומטמות? חלשות?

את יודעת מי את. את מכירה את עצמך הכי טוב. גם אם אין לך מושג מה המהות האותנטית שלך, את עדין מכירה את עצמך הכי טוב. גם אם את קצת אבודה כרגע, את מכירה את עצמך הכי טוב. גם אם את מדוכאת, אומללה או שונאת את הגוף שלך, את מכירה את עצמך הכי טוב. את יודעת בדיוק מי את ואף מילה לא יכולה להוריד אותך או להעלות אותך למעלה ממה שאת. מה הקשר בין המספר שמראה המשקל למי שאת? למה קיבינימט את נותנת לתרבות המערבית האמריקאית, שכל כולה התייפיפות מריחה ופוליטיקלי קורקט, להגדיר את התדמית שלך? אם את לא שולטת על התדמית שלך, איך תשלטי על מסלול חייך?

צאי מהארון, ממתחת למיטה, מתוך המקרר ותביני שאת שמנה וזה לא אומר כלום על כלום פרט למה שזה אומר על מידות הגוף שלך. את מרוצה מזה? את שונאת את זה? את אדישה? כואבות לך הברכיים? נמאס לך לישון באלכסון? עשי משהו בנוגע לזה (וזה יהיה קשה מאד, אבל שווה את המאמץ ואת כל הדרך מלאת המשברים לשם, אם זה חשוב לך מספיק). מרגישה נשית וחמודה? מלאת חיים וחיוניות? יש לך המון חברים שאוהבים אותך בדיוק כמו שאת? יאללה דיסקו! שיהיה לך בהצלחה והמשיכי כך. כל אחת בוחרת עבור עצמה מה מתאים לה. יש שיעשו ניתוח כדי לרזות, ויש שירגישו הכל בסדר בדיוק כמו שעכשיו, ולא ירצו לשנות כלום. הכל במקום, הכל מבורך, כל עוד זה מגיע מהסתכלות לאמת בעינים ולא מקבירת הראש בחול.

אני שוקלת כ-110 ק"ג. אני יוצאת מן הכלל, נדיבת מידות, עגלגלה, עסיסית, מלאה ושמנה. אני הראשונה להגיד את זה, כי באותה נשימה אני אומרת שאני ממושקפת. אף אחד לא יחליש אותי באמצעות המילה שמנה כמו שאף אחד לא יחליש אותי באמצעות המילה הרצליינית. אין לי דרך קלה להגיד את זה, כי אתן לא שומעות את זה כשמדברים אתכן ברכות, אז אני אומר את זה באופן בוטה ככל האפשר - תוציאו את הראש מהתחת השמן שלכן, היו כנות עם עצמכן ועם הסביבה שלכן, ואז תוכלו לעשות את הצעד הראשון שלכן בדרך להעצמה.

יום שבת, 29 באוקטובר 2011

מרק מאבן

מאז בורכתי בטואלט חיפשתי דרך נוחה לארגן את מברשות האיפור שלי, כך שכל אחת מהן תהיה נגישה בקלות. בכל רחבי האינטרנט ראיתי צילומים וסרטוני הדרכה ליצירת מחזיקים דומים לזה - 


אגרטל מתאים כבר יש לי - אגרטל מרובע נמוך של אמא שלקחתי איתי לדירה החדשה, אז התחלתי במסע למציאת גולות זכוכית שקופות קטנטנות שיתאימו להחזקת המברשות במקום. מסתבר שקשה למצוא כאלה. יש בארץ המוני נאגטס מסוגים שונים, אבל רובם אליפטיים או שטוחים בצד אחד וגדולים מדי. חשבתי להשתמש בגולות אבל מצאתי רק כאלה צבעוניות מאד וגדולות מדי. באיביי מצאתי בדיוק מה שחיפשתי, אבל זה היה יקר מדי (20$ לחבילה וכדי למלא את האגרטלון הזדקקתי לשלוש חבילות, שנאמר בטח בטח למה לא).

בסוף נזכרתי בחנות מלאכת היד אקוורל, והחלטתי לעבור שם בדרך ל ולראות אם יש להם משהו מתאים. אבל הכל היה גדול מדי וגו' וכמעט עמדתי לוותר ולקנות אבנים ורודות קטנות שנראו כמו מילוי ללמטה של אקווריום, מצאתי משהו שלא היה מה שחיפשתי אבל מתאים למטרה - קופסה של אבנים תכולות לאגרטלים, שחציה חלוקים גדולים וחלקה אבנים קטנטנות. החלטתי ללכת על זה.


לקחתי האגרטל והתלבטתי אם להשתמש רק באבנים הקטנות, או לשלב גם את הגדולות יותר בתחתית האגרטל. בסוף החלטתי ללכת רק על הקטנות, כדי שהאגרטל לא יעלה על גדותיו (אני מחכה לארבע מברשות חדשות שאמורות להגיע בדואר בימים הקרובים).


שפכתי הבפנוכה, ניערתי כדי לפזר את האבנים היטב ונעצתי את המברשות. כמצופה, הן עומדות יציבות והכל נחמד ונוח.

והנה, תמונה בבית החדש. אני מרוצה, המברשות מרוצות, אני מקווה שגם אתם מרוצים.


ואם כבר מדברים על אנשים שמרוצים מדברים כחולים, שופו על ציפורני הרגלים שלי. לכבוד השבוע החדש, הלכתי על סגנון רוקוקו גותי המשלב כחול ועלי זהב. שככה יהיה לכולנו שבוע טוב!

Base coat - Barry M
Blue - Jade, Blueberry 425 (קיבלתי אותו מתנה בהשקת שבוע האופנה)
Gold leaves - Rococo gold leaf lacquer 7676
Top coat - Seche Vite

יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

מה לבשתי השבוע

 אני יודעת אני יודעת, הבטחתי לסדר את החצובה וטרם עשיתי זאת. אני חלאה מכומנת. ובכל זאת, השבוע היו כמה תלבושות ואביזרים נחמדים שכדאי לדווח (!!) עליהם. הנה הם, בפינה לשיפוטכם.

מה לבשתי להחלפת הבגדים של פורום אופנה מלאה בתפוז (כן זה נכון, חזרתי לפעילות מאד מאד חלקית שם):

שמלה מאיביי
גופיה מטופ שופ
שרשרת מ-N2

תלבושת לעבודה ליום שני - היא לא ממש מרגשת, אני מודה, אבל השרשרת! אלוהים השרשרת! השרשרת היא רפרודוקציה של שרשרת שעיצב קרלו גיליאנו (מעצב התכשיטים של המלכה ויקטוריה, בין השאר) בסביבות 1865. היא מתארת את אל הנהר אכילוס, שמופיע לרב ביצירות עתיקות כמסיכה מזוקנת. בסדרת אכילוס המקורית היו גם צמיד וחפתים תואמים מזהב, כמובן. קניתי אותה בנסיעה האחרונה ללונדון, בחנות של מוזיאון ויקטוריה ואלברט.

שרשרת - V&A
מכנסים - Marks & Spencer
גופיות - Next, טופשופ
נעלים - פריימארק
ילקוט - מאיה שובל, מרזילי

ביום שלישי הייתי נורא עצובה (פרטים בקרוב) והחלטתי שחשוב שאתלבש יפה כדי להתעודד קצת.  זה מה שלבשתי לעבודה:

מכנסים וחגורה - Asos Curve
חולצה - דורותי פרקינס
כפכפים - גאפ (כן, עדין כואבת לי הרגל)
ילקוט - מאיה שובל
עגילים - דריוס מרזילי

בערב היתה מסיבת הפתיחה של שבוע האופנה בחולון, עם זאק פוזן ושאר ירקות. התמונה מטושטשת משהו, אבל רציתי שתראו את השמלה. קיבלתי עליה המון מחמאות, אבל גם אם לא הייתי אני עדין מאוהבת בה עד מעל הראש.

שמלה - אנתרופולוג'י
נעלים - גזית
עגילים - רזילי

והיום לעבודה, לבשתי משהו קליל ובהיר עם טוויסט. אלה מכנסי השלושת-רבעי היחידים שיש לי. הם בני עשר בערך והם מהדורה מוגבלת של נעמה חסין. לבשתי אותם ואז נמאס לי מהם ונתתי אותם לאמא, ואז היא לבשה אותם עד שנמאס לה והחזירה לי וככה אני חוזרת אליהם פעם בכמה שנים מאז שיש לי אותם. למרבה הפלא, הם התאימו לי כששקלתי 90 קילו וגם עכשיו, כשאני שוקלת 20 קילו יותר. אני לא מתלוננת!

גופיות - טופשופ
מכנסים - טובהל'ס (ישנים)
כפכפים - גאפ
שרשרת - N2

זה הכל לעת עתה. אני עייפה ומדוכדכת אבל אני חושבת שמצאתי פתרון לבעיה שמטרידה אותי, אז אפשר ללכת לישון באופטימיות זהירה. לילה טוב!

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

דברים חדשים וכתומים

בחג הזה חגגתי שני דברים חדשים וכתומים.

הראשון הוא התספורת החדשה שלי. בשבועות האחרונים השיער שלי נהיה יבש ועבה כל כך שלא הצלחתי להסתרק, או להעביר יד בתוכו (גם בזמן שחפפתי ראש). הוא הרגיש מבאס לחלוטין וגם השורשים ושיער השיבה שלי התארכו וביאסוני חזור ובאוס. לפיכך החלטתי שאני חייבת לסדר את כל זה תכף ומיד. הבעיה - לא היה תור לעמיר מזרחי לשבוע הקרוב ואני התחלתי להיות לחוצה. במקביל, התפתח בי דחף עז לקצר את השיער, למרות שחבריי לעבודה הזהירו\איימו עליי שלא אעז. אז החלטתי ללכת לאמיר קל, אצלו הייתי מסתפרת כשהיה לי שיער קצר וורוד (או ארוך ואדום). הוא ספר שמתמחה בתספורות מגניבות, ולכן חשבתי שלא יזיק לתת לו צ'אנס אחרי כמה שנים שלא הייתי אצלו. 

אמיר סרב בתוקף לקצר את השיער שלי, ואמר שהוא ישאיר את האורך אבל יעשה את השיער שובב וחי ויסלק את כל הפגמים שהצטברו בו. אמרתי לו, יאללה, עשה לי תספורת מארי אנטואנט כמו שאני אוהבת - ארוכה מאחורה וקצרה מקדימה. הנה התוצאות - אני מקווה שהקוראות שהתלוננו שהשיער שלי לא מתוחכם מספיק יהיו מרוצות.

עם פן ועם עינים עצומות

אחרי חפיפה ועם עינים פתוחות
חכמנו זכרונו לברכה, ג'ון לנון, אמר מזמן שהחיים זה מה שקורה בזמן שמתכננים תוכניות. במקרה שלי, בזמן שאני שונאת חתולים, אימץ אותי משופם אחד עם חיוך ממיס וכך מצאתי את עצמי מבלה את יומי בפרסום שאלות דוגמת "מותר לתת לשפמיהו עוף?" או "למה אבו חתול יושב מתחת לכביסה שלי?" בפייסבוק. אני יכולה לשמוע את שני הוריי מתהפכים בקבריהם (טוב לאמא אין קבר, אבל אתם יורדים בוודאי לסוף דעתי).

מאחר ואני בעיצומו של תהליך הפיכתי לרווקה מזדקנת שמפרסמת תמונות של החתולים שלה בפייסבוק במקום לחיות, הכינותי מספר תמונות עבורכם. הכינו את ה"איזה מאמי!!!!" ששמרתם לאירועים מיוחדים. 



מתנמנמים ביחד

במקום מושבו החביב, על המזוודה שעל הארון


אני לא אומרת כלום. הפה שלי סגור. לא תשמעו אותי בחיים מודה בזה. אין סיכוי. שכחו מזה. הוא כל כך חמוד!!! אני מתה עליו. מחר אני אחפש לו קערת מים מעוצבת במחיר שערורייתי, שתתאים לבית. סופשבוע נעים לכולם!

יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

מיני תשוויץ ובלה

בוקר טוב עולם, מה שלום כולם? אני מתנהלת על כל כך מעט שעות שינה בימים האחרונים שמוטב לי שאכתוב כמה שפחות. בואו נראה אם אשאר עירה עד סוף הרשומה!

סוף רשומה בתשוויץ תחילה. הייתי בקניון שרונים בשבוע שעבר, עם חברתי היפה ש. (חשוב מאד להסתובב עם נשים יפות, זה מעלה את ערכך בשוק ומתרגל את שריר הפרגון). נכנסנו לכל מיני חנויות, ובעיקר לדורותי פרקינס שם היא רכשה לה חצאית ג'ינס שווה במידה 18 בחמישים ש"ח (סוף סוף עונה) ואני רכשתי לי חצאית מנומרת  במידה 20 בחמישים ש"ח גם כן, וחולצה שחורה ונחמדה שעלתה כ-140 ש"ח (מהעונה הנוכחית). כשיצאנו משם, נתקלתי בדוכן של אורנה לאלו, ומאחר וטרם עשיתי את זריקת חיסון הלאלו החורפית שלי, קניתי את השרשרת הבאה עם ינשופית אפטית.


את החולצה מיהרתי ללבוש. היא כל כך נוחה ונעימה (50% כותנה 50% ויסקוזה) ולדעתי, הגזרה מאד מחמיאה לי. לבשתי את התלבושת הבאה לערב עמוס בילויים אחרי העבודה, וקיבלתי שלל מחמאות על כמה נפלא אני נראית וכמה רזיתי. חנפנים, תמשיכו! אם אמצא כח לגרור את עצמי שוב להוד השרון, אקנה לי עוד חולצות כאלה ללא ספק (ראיתי רק אחת בגזרה זהה, עם פסים, שלא ממש מצאה חן בעייני אבל אני מנחשת שהם יקבלו עוד בתקופה הקרובה, כי יש לי חולצה דומה שקניתי בלונדון בשנה שעברה). מאחר והמכנסים אפורים והחולצה שחורה, ציוותתי אותם לעגילים היפהפים האלה שקניתי ברזילי לפני זמן מה.

אני לובשת - חולצה מדורותי פרקינס
ג'ינס ממרקס אנד ספנסר (לונדון)
כפכפים מגאפ
עגילים של קובי פרץ מרזילי
תיק של כיסים
הליפסטיק האהוב עליי בעולם - סנטריפוקסיה של Lime Crime

אני כל כך מרוצה מהתלבושת הזאת, פשוטה ככל שתהיה, שאני חושבת שאלבש אותה לראיון בטלויזיה (על הקמפיין לייבוא מידות גדולות) בשבוע הבא.

פרט לכך, כמה תשדירי שרות לקוראי השבלוג -
  • לקראת סגירת החנות בימים הקרובים, יש מכירת חיסול מטורפת על כל תכולת סניף המשביר לצרכן בקניון רמת אביב. עברתי שם במקרה אתמול בערב, ואת כל האיפור והטיפוח כבר בזזו משם מוקדם יותר, אבל יש שם מבצעים שווים ביותר (1+1 על כלי המיטה והמגבות, 40%-60% הנחה על הבשמים, 80% על תכשיטי יהלומים ועוד). ראיתי שם עגילי כוכב ארוכים, דומים בצורה חשודה לאלה של שטרן שעולים כמה אלפים בודדים במקום העשרים ומשהו הרגיל שלהם.
  • באפריל יש מבצע של 40% הנחה על מוצרי היוקרה (לא כולל שאנל, כמובן). קניתי Touche Éclatב-140₪ במקום 240₪. הנוכחי שלי עוד לא מת לגמרי, אבל מאחר וזה יקרה בקרוב וזה מחיר נמוך משמעותית מבדיוטי פרי, לא ממש היתה פה התלבטות. 
זהו לעת עתה. אני אמשיך לחכות לטכנאי של הכבלים ולגלעד שליט (בואו ננחש מי יגיע קודם) ולנשנש כרובית בטחינה לימונית, ואתם - שיהיה לכם יום יפה וטוב, אינשאללה.בנוגע אליי, חרר.... פשש....

יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

שלומית בונה סוכה לנעלים

בעקבות משבר הנעלים הנעלמות של יום שלישי, הבנתי שאני חייבת לעשות סדר במחלקת הנעלים בארון שלי. כך נסעתי אחרי העבודה בערב החג לאיקאה לרכוש עזרי ארגון נעלים (ושולחן, וכסא, ועוד שולחן, ומרחיבי מדפים, ומפיות). לצערי, לא מצאתי ארון נעלים שיתאים לי, אז קניתי שני סטים של קופסאות לארגון נעלים בארון וכמה קופסאות שקופות עם מכסה במקום.

כשחזרתי הביתה, מיינתי את הנעלים לקיץ וחורף, ולכאלה שחייבות הגנה של קופסה וכאלה שלא. את המגפונים, האוקספורדים ונעלי העקב (שתיהן!) הכנסתי לקופסאות, שיש להן דופן שקופה שמאפשרת לראות מה יש בפנים. כדי להכניס את כל הקופסאות שקניתי, ואת קופסת המגפיים ששוכבת למטה, הגבהתי את המדף בכ-15 ס"מ וזה עשה את כל ההבדל. הסנדלים הוכנסו לשקיות בד ונדחסו באלגנטיות ברווח שבין קופסאות הנעלים.

כך הפכתי את מדף הנעלים מזה -



לזה -


שזה הרבה יותר טוב. את הנעלים הנעלמות, אגב, לא מצאתי. אני מניחה שהמסדרת לקחה אותן לתרומה בטעות. טוב נו, יש צרות גדולות מלתרום בלי כוונה. המסקנה מכל זה, אגב, ברורה - יש לי די והותר נעלים.

יום שישי, 14 באוקטובר 2011

אין אין אין חתונה בלי בלי בלי תמונה

בליל שלישי נסעתי לחתונה של חברים. זאת היתה הזדמנות מושלמת ללבוש סוף סוף את השמלה המושלמת שקניתי באסוס לפני כמה חודשים. בזכות הטואלט החמוד שלי, יכולתי להתאפר כמו שצריך לשם שינוי, והייתי מאד מרוצה מהתוצאה. לצערי, לא מצאתי את הנעלים שהתכוונתי לנעול איתה, שהיו נעלי עקב קטנות שחורות בסגנון פיפטיז שכזה ולכן נאלצתי ללכת עם הפלטפורמות האלה, שכמעט ונקעתי את הקרסול איתן על משטח החצץ בחניה של האירוע. אני חושבת שאני אזרוק אותן, אבל בינתים הן זרוקות במכונית שלי ומחכות לגזר דינן (מן הסתם נהגתי עם כפכפים ולא איתן). כשהגיע הזמן לרקוד, הורדתי אותן ורקדתי יחפה, כמו שצריך.

אני לובשת - שמלה מאסוס
נעלים מגזית (שנה שעברה)
עגילים ושרשרת מה. שטרן
לק Biscuit של Next

 
איפור - קרם לחות Hydra Zen Teinte של לנקום
פודרה Silky Loose של רימל
קונסילר Laura Mercier Secret Concealer
איילינר -  Mac Fluidline Eye Liner Gel בצבע Blitz& Glitz
מסקרה ריסים עליונים They're Real של בנפיט
מסקרה ריסים תחתונים Clinique Bottom Lash Mascara 
סומק Orgasm של נארס

אחרי שחזרתי הביתה באותו הלילה, צילמתי את התמונה הזו, והלכתי לישון מאושרת.