מה לבשתי בארבעת אלפים השנים האחרונות

שולם עליכם, אתם נראים לי מוכרים. זוכרים אותי? אני שמנה!

מאחר ולא הייתי פה פלוס מינוס מאז הומצא הלחם הפרוס, חשבתי להזכיר לכם איך אני נראית באמצעות מגוון צילומים בהם אני לובשת בגד זה או אחר. תהנו.

מה לבשתי למסיבת פורים

בגד גוף של מוטיף

חצאית ממוד קלות'

תחתונית טול מאסוס

צעיף מרזילי

נעלי סירה מפריימרק

תיק משנת טיכו

איכות הצילום נוראית, אבל המסיבה היתה נהדרת ולכבודה התחפשתי למישהי משנות החמישים קומפלט עם חצאית ורודה בעיטור פודלים צרפתיים, טוטו ענק ושחור ששימש אותי כתחתונית לחצאית שגם כך היתה די ענקית, נעלי סירה שחורות, בגד גוף שחור, צעיף פודלים צרפתיים אחרים ותיק הכלב הוותיק שלי שמשמש בעת הצורך לסינון גברים בדייטים (בוהה בתיק עם פרצוף חמוץ - אני משליכתהו היאורה, עושה לתיק קוצ'י קוצ'י קוצ'י בבטן - לוקחת הביתה לאמא). בצילום לא רואים כמה החצאית היתה ענקית. למעשה, בקושי נכנסתי איתה למונית מה שגרם לנהג להתפוצץ מצחוק. 

מה לבשתי לעבודה, מתחת לחגורה

ג'ינס מנקסט (עתיקים)

מגפונים מנקסט

את המגפונים האלה קניתי לי ליומולדת, אחרי חודשים ארוכים של חיפוש אחרי מגפוני ברוקאד אופנתיים ללא עקב. באסוס יש מגוון יפהפה ממש של מגפוני ברוקאד (בד כבד ורקום שמשמש לרב לריפוד ספות או לחצאיות של יקתרינה הגדולה) אבל כולן ללא יוצא דופן בעלות עקבים גבוהים. אני לא נועלת עקבים גבוהים והפסקתי כבר לקנות כאלה מתוך תקוות טפשות שאוכל לנעול אותן למרות שאני לא יכולה לנעול אותן. אלה של נקסט גם יפהפיות, גם שטוחות כמעט לחלוטין וגם נראות מלמעלה כאילו יש להן עקבים גבוהים. בקיצור, אני מאוהבת בהם לחלוטין. רק אל תשאלו אותי באיזה צבע הם כי אין לי מושג.

מה לבשתי לעבודה, מעל החגורה

חולצה של Lazy Oaf

אני, כידוע, חובבת חולצות חתולים וזו של Lazy Oaf מעוטרת בכל סוגי החתולים שיש. חתולים שמנים, חתולים רזים, חתולים לבנים, חתולים עייפים, חתולים עסוקים, חתולים כהנה וחתולים כהנה. אפילו עכבר יש עליה. אז כיף ללבוש אותה, במיוחד כשעצבניים.

מה לבשתי לעלובי החיים

ג'קט עור מאסוס (ישן)

חולצה מרזילי (ישנה)

חצאית מאסוס

סטן סמית אפורות מאסוס

תיק של מונקי

עכשיו תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב. מי שמכיר אותי יודע שרק דבר אחד מענין אותי בחיים האלה זה טול. חצאיות טול ושמלות טול וכמה שיותר טול באופן כללי. החצאית הזאת, שהיא החלק השני של מתנת היומולדת שלי לעצמי השנה, היא הדבר הכי מלא בטול שראיתם בחיים שלכם. ללכת בה זה תענוג מרשרש שלא יאומן. וכאילו זה לא מספיק, העיצוב שלה מושלם - מותניים צרים מאד עם טול שמתחיל להתרחב מהירכיים ומטה, צבע אפור מושלם ועיצוב אסימטרי שמציל אותה מצלילה למחוזות הקיטש. בחיים שלי לא התענגתי על בגד כמו על החצאית הזו ומי שלא נסע באוטובוס עם חצאית טול ענקית לא יודע נסיעה מהנה באוטובוס מהי.

מה לבשתי למסיבת היומולדת שלי

שמלה של So Simple (ישנה)

השמלה הזו היא ללא ספק הדבר הכי טוב שיצא מ-So Simple אי פעם (וקניתי אותה לפני 3 שנים).

מה לבשתי ליריד של נתנאלה

חולצה של נקסט

ג'ינס אופנוענים מנקסט

שטרונגול ענקי מזהב טהור?

מה כבר אפשר לכתוב על שטרונגול ענקי מזהב טהור?

זהו, זה מה יש. לעת עתה, אבל היכונו היכונו כי בהמשך השבוע תעלה הגרלה אביבית לפסח! ועד אז, להתראות וביי.

מה לבשתי השבוע

שלום קוראים יקרים, האם הבחנתם שהשבוע היו ימים? אני הבחנתי גם הבחנתי ולכן לבשתי בגדים בבוקר כדי שיכסו אותי כל היום, או לכל הפחות עד שאחזור הביתה. הנה שניים מהבגדים שלבשתי.

תלבושת לעבודה

חולצה של מוטיף

ג'ינס מנקסט

שרשרת מזארה

נעלים משופרא

החולצה הזו כל כך מוצלחת ואני ממש שמחה שהדס מייצרת אותה ממש עכשיו בעוד כמה צבעים. לרב צווארונים סגורים לא מחמיאים לי וגם גורמים לי לתחושת מחנק, אבל זה מחמיא (אני מאמינה שזה בזכות השילוב עם השרוולים הקצרצרים) ונוח כל כך ומתאים בול לכל השרשראות האלה שתמיד נכנסות בדיוק למחשוף עם חולצות אחרות. אני חיבת לציין שהרגשתי ממש חתיכית בתלבושת הזו.

תלבושת לשישי תל אביבי

שמלה של סו סימפל

תיק של Lazy Oaf

נעלים של שופרא

עגילים של N2 

והנה תקריב של העגילים

מעולם לא היו ולא יהיו עגילים שמסכמים את חווית העונדת בצורה מדוייקת כל כך. עוד לא התחיל הקיץ וכבר אני עקוצה מלמעלה עד למטה. בנוגע לנעלים האלה, שחוזרות כמעט בכל צילום שלי לאחרונה, ובכן בגלל הדלקת הזוועתית שיש לי בגיד בכף הרגל יש בערך שני זוגות נעלים בארוני שלא מכאיבים לי, וזה אחד מהם. אני לא חושבת שתראו אותי נועלת משהו שאינו נעל התעמלות מסוג כזה או אחר בזמן הקרוב.

קיבלתי המון מחמאות על השמלה וכמעט בכל מקום אליו הגעתי שאלו אותי מאיפה היא. היא מאד מגביהה ונחמדה ויש לה כיסים. חבל רק שהלולאות שאמורות להחזיק את החגורה במקום נתלשו עוד לפני שהסרתי ממנה את תווית המחיר אתמול בבוקר. נו שוין. ובברכת שבוע טוב וטרום פסח שמח ואיחולי ציד ילדים נוצריים שמח אסיים. טוטאלור קוראיים!

פונפונים ופפיונים

ככל שמזג האוויר מתקרר אני נהנית יותר להתלבש. אני חושבת שזה בגלל ההזדמנות ללבוש בגדים שלא לבשתי הרבה זמן או בפעם הראשונה. אחרי הרשומה משבוע שעבר ודאי הבנתם כבר שאני קופצת על כל הזדמנות לרענן את המלבושים בימים אלה. עליי לציין שהשבוע החולף הביא כמה בגדים חדשים ונחמדים למלתחה שלי. אם פרויקט מלתחת הקפסולה מענין אתכם, אכתוב עליו כשאתקדם משלב התכנון לביצוע.

בכל מקרה, הנה שתי תלבושות שחורגות מהשטנץ שלי בתקופה האחרונה, וטוב שכך.

הראשונה היא תלבושת להדלקת נרות עם החברה. באותו יום הייתי בדמדומי דלקת הריאות שלי, כך שהיה חשוב לי ללבוש משהו רך וחמים למסיבונת אליה הוזמנתי. מיזע הדוב שמח עם פונפונים בכתפיים (או Pom Bear כפי שקורא לו היצרן) עונה בדיוק על ההגדרה.

הלילה היה קר אבל לא יכולתי ללבוש מעיל, בגלל הפונפונים. כשחיפשתי פתרון מתאים מצאתי את הפונצ'ו הזה מהימים שמשכית היתה משכית. הוא היה של אמא והיא אהבה אותו מאד. מה נעים יותר מלהתעטף בחום של אמא כשלא מרגישים טוב בחנוכה?

אני לובשת

מיזע של Lazy Oaf

חצאית מ-H&M BIB (לונדון) 

גרבונים מאסוס

תיק של Lazy Oaf מסטורי

פונצ'ו של אמא ממשכית (וינטג')

מגפונים משופרא

פונפונים במקום כנפיים, טנק במקום זוג ישבניים

תגידו מה שתגידו על אירוע האופנה ההוגנת שנערך בשבוע שעבר, חם היה שם. אנשים הסתובבו עם מניפות והתקלפו מכל שכבותיהם, ובצדק. אני הסתובבתי עם שיער לח ופרצוף אדום והעמדתי פנים שזה אופנה של בלוגריות. בכל מקרה, זה מה שלבשתי לביקור קצר נוסף באירוע. 

אני לובשת

שמלה של So Simple

בולרו של Marni for H&M (ישן)

מגפיים של Red Valentino (ישנות)

ודאי הבנתם כבר שאני מטורפת על שמלות וחצאיות מקסי עתירות בד או שכבות על שכבות של טול. לו יכולתי הייתי מתלבשת כמו במאה ה-19, עם תחתוניות וקרינולינות ומחוך והכל. מילדות אני מפנטזת על זה. לבת המצווה אבא לקח אותי לחנות כלות בלונדון וקנה לי שמלת שושבינה עם תשע תחתוניות טול. בשנים האחרונות יש לי חלום קבוע בו אני מגיעה לחנות ובה מחלקה של תחתוניות, טול וקרינולינות אבל אני תמיד מתעוררת לפני שאני מספיקה למדוד.

אם לחזור לעניינו, השמלה מהנה מאד ללבישה. הבעיה היחידה איתה היא שהיא מעט ארוכה מדי ולכן התלכלכה לי בהליכה הקצרה בגשם מהמונית לכניסה לאירוע. בהזדמנות אקח אותה לתופרת שתראה לה מי הבוס ותקצר אותה.

לכבוד השלוליות נעלתי את מגפי הגשם בעיטור סרטים של רד וולנטינו שקניתי לפני כמה שנים בהנחה מטורפת באיזה אאוטלט. כשחזרתי הביתה קפצתי לתוך שלולית עמוקה בכניסה לבית כדי לבחון אותן וראיתי כי (ר)טוב. 

אכן, אין כמו דוב פונפונים טוב או מגפי פפיונים לשיפור המצב רוח!

סיכום חוויותי בפתיחת סופשבוע האופנה ההוגנת

חברות וחברים, השעה מאוחרת ואני עייפה כמו שלא הייתי זמן רב. ביליתי היום שעות ארוכות על הרגליים וגרונו של גבי כבר ניחר מרב קריאות חמס. איך אומר זאת בצורה ברורה? הלך הגב, אזל, אין גב, קאפוט, יוק גב. אבל תכלס, מי צריכה גב כשיש כל כך הרבה בגדים יפים לשמנות בהישג יד?

היום נפתח סופשבוע האופנה ההוגנת של גאלה רחמילביץ', שנערך ביד חרוצים 11 בתל אביב וימשך עד צהרי שישי. במקום מתקבצות מעצבות אופנה ונעלים בטווח מידות הוגן והגון - עד מידה 60 בבגדים ועד מידה 45 (אם איני טועה) בנעלים. כמו כן תמצאו שם אביזרי אופנה דוגמת תיקים, גרבונים, לבנים, בגדי ספורט ונעלים.

מאחר ואני מותשת ברמות שאין לתאר (שלא תדעו כמה עמדתי על הרגליים היום, קרעחץ) אקצר ככל האפשר במילים ואסכם את האירוע בתמונות, אך ראשית מספר הבהרות:

1. חם במקום שאין לתאר ויש מחסור בתאי מדידה. המלצתי היא להגיע עם גופיה ומכנסון שעליהם תוכלו למדוד בגדים בקלות גם בתוך הקהל מבלי להרגיש לא נעים.
2. יש במקום בר המוכר שתיה ואוכל ויש איזור ישיבה נוח למלווים או קונות עייפות.
3. שכחתי, אני כל כך עייפה וגם כואבות לי הרגלים.

ראשית, מלכת השמלות בעייני היא זו של ענבל מימרן להאני בי. מרגע שראיתי תמונה שלה ידעתי שהיא חיבת להיות שלי וכך נסעתי אתמול לחנות החדשה של ענבל כדי להניח עליה את טלפיי בשניה שהגיעה מהמתפרה, כדי ללבוש אותה לאירוע הפתיחה (תצוגת האופנה אליה הוזמנו הבלוגרים והעיתונאים). היא עשויה מחמישה מטרים של בד חורפי דק ונעים. אפשר לגנדר אותה או לשנמך אותה, בהתאם לחשק, באמצעות האביזרים הנכונים. והכי חשוב - אני מרגישה כמו מלכה כשאני לובשת אותה וכל צעד בה מלווה בתנופה נפלאה של בד שהופך את האנרגיה של הגוף למשהו מוחשי. קיבלתי עליה אין סוף מחמאות במהלך היום. למעשה, כל אישה שניה שאלה אותי מאיפה היא. לא מאשימה אותן, בחיי. 

אני לובשת

שמלה של ענבל מימרן להאני בי

ילקוט של דניאלה להבי

נעלים משופרא

עגילים של דריוס מרזילי (ישנים)

מחיר השמלה ₪560  והיא נמכרת באירוע ב-10% הנחה

אחת המעצבות האהובות עליי בימים אלה היא דניאל אנגלהרד מטולה, הנמכרת בחנויות שדרת המעצבים. הבגדים שלה נקיים, לא מתאמצים, נוחים ובעלי הניחוח האורבני החביב עליי. לרגל האירוע היא הגדילה את טווח המידות והוא מגיע כעת עד 50. את המכנסים בתמונה הראשונה קיבלתי במתנה מדניאל ורותי, מנהלת הרשת ואני שמחה מאד על כך שכן הן היו ברשימת הקניות שלי לאירוע.

מחיר המכנסים 390₪ והם נמכרים ב-10% הנחה באירוע
ואני אוהבת אותם כל כך שהעליתי תמונה בה אני נראית כמו חרוב מקולקל!

השרשרת של The Story of Anka. הדוכן שלה ממוקם בצמוד לזה של טולה

השרשרת של The Story of Anka

הנה חצאית וחולצת בטן של טיאנה מפולק נ פולק. טיאנה היא מעצבת חדשה וצבעונית מאד. המידות שלה בעייתיות ומספר פריטים שמדדתי במידה 52, שהיא הגדולה ביותר שלה, היו קטנים עליי. בנוסף, חלק מהקולקציה עשוי מבדים וצבעים שאני לא הייתי לובשת. מצד שני, בעייני היא המבטיחה מבין המעצבות החדשות וברור לי שאחרי שפשוף קל ופגישה פנים אל פנים עם הלקוחות, הקולקציה הבאה שלה תהיה פגזית. 

הבגדים של נורית מטונשיניו אינם הטעם שלי, ולדעתי הם גם מנמיכים אותי. אבל השמלה הזאת נחטפה מהדוכן שלה כמו לחמניות וחוסלה עוד לפני שהחשיך. היא קיימת בעוד שני הדפסים ואני בטוחה שגם הם יחוסלו במהירות, אז אם אתן אוהבות אותה, מהרו.

באירוע הזה אני משתפת פעולה עם הדס אביקזר ממוטיף, שזהו הקולקציה השניה שלה. הקולקציה היא וורסטילית - את כל הבגדים ניתן לסגנן כך בסגנון נשי ורך מחד ואורבני ועסקי מאידך. אני אוהבת בעיקר את שמלות הכפתורים, שמגיעות במגוון הדפסים וצבעים ואת הקרדיגן\ג'קטינו\סריג שמגיע במידה אחת והוא רך, נעים, עוטף וגם מגניב להפליא. בגדי הגוף המפורסמים של הדס נחטפו היום מהקולבים והם מגיעים עד מידה 5 (אני לובשת מידה 4 שהיא 48-50).

הילקוט של מאיה שליו. הדוכן שלה ממוקם מול הדוכן של טונשיניו ומוטיף

הג'קטינו המדובר. הגרסה הכחולה הכי רכה ומפנקת, השחורה הכי מגניבה
הטבעת בצילום של מאיה שליו

לצערי, לא הספקתי למדוד ולצלם בגדים של כל המעצבות.

את הבגדים הנהדרים של טליה רובכן כבר מכירות, ומי שלא - כדאי לגשת לשטח המרווח שלה באירוע ולהכיר את המעצבת הנפלאה ואת הבגדים הגזורים לעילא שלה. לרגל האירוע היא הוציאה קולקציה מצומצמת של בגדי ערב הכוללת חצאיות מקסי, חולצות ניצנוצאז' וחצאיות טול. בנוסף קניתי (בהנחת בלוגריות משמעותית) שתי שמלות יפות של סו סימפל, מהקולקציה שעוצבה במיוחד לאירוע אבל טרם צילמתיהן. אתם עוד תראו אותן פה, הן בהחלט תורמות לפרויקט המלתחה המדויקת שלי. יש לציין, שהם הרחיבו מידות וכל הבגדים שלהם באירוע מגיעים עד מידה 5 (50-52 לדעתי).

לסיכום, חזרו איתי הביתה:

• שתי שמלות מקסי של סו סימפל (בחצי מחיר)
• מכנסים של טולה (במתנה)

נספחים - שמלה של האני בי שקניתי בהנחה ניכרת יום קודם ופריט של מוטיף שטרם בחרתי סופית אבל יהיה קרדיסוודרינו שחור (בהנחה ניכרת) או שמלת הכפתורים שצילמתי פה (במתנה).

חשוב לי לציין שהעובדה שאני מקבלת הטבה זו או אחרת על מוצר (הנחה גדולה במיוחד או מוצר במתנה) לא משנה את הביקורת שלי עליו. ויעידו המעצבים והיצרנים השונים שמציעים לי מתנות ומקבלים ממני סירוב מנומס. כבלוגרית, אני לא לוקחת מתנות שאני לא רוצה.

ועכשיו זהו. תם סדר סקירת אירוע האופנה וגו' כהלכתו ואני הולכת לישון שחבל על הזמן. לילה טוב וקניות מהנות!

* תודה לשיר וורובל ואודליה ממן על הצילומים ❤ 

זה הסתיו עם הענן ועם ה-So Simple המבלבל

בשבת סיפרתי לכם איך נסעתי לקניון רננים כדי לשזוף במו עייני הטרוטות את קולקציית הסתיו החדשה של So Simple. המסקנה היתה שלמרות זיופים צורמים במידות ובדיוק של הפרטים הקטנים רשמתי שיפור בגזרות, בבדים ובגישה - מרשת המייצרת בגדי ליצנים לשמנות (עלאק, המידה הגדולה ביותר שלהם היא 48 וחלק ניכר מהדגמים מסתיים במידה 46 או 44) לרשת המנסה לספק ללקוחותיה בגדים סולידיים ראויים. בנוסף סיפרתי לכם שהתאהבתי בשמלה אחת שחלקכם אהבתם וחלקכם ממש לא (אבל זה לא מפתיע אותי, כי אני רגילה לתגובות בסגנון "לא הייתי לובשת את זה בחיים אבל עליך זה ממש מגניב" מיום שפתחתי את השבלוג). 

הפעם נסעתי לסניף בקניון גבעתיים. את השמלות הגאומטריות שבגללן יצאתי למסע הזה לא מצאתי גם שם אבל כן מצאתי בגדים רבים אחרים שלא היו בחנות בה ביקרתי בשבוע שעבר. למי שלא שולט במידותיי (למה אתם לא שולטים במידותיי?) אני לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71 מטרים.

ראשית, תיקון לרשומה הקודמת - המוכרת בחנות ברננים אמרה לי שהמכנסים בצבע אבן שמצאו חן בעיני מגיעים עד מידה 4 בלבד. אבל היא טעתה, הם קיימים גם במידה 5 והנה הם לפניכם.

אני לובשת מכנסי ניס במידה 5 מתוך 5 שעולים 329₪
וטוניקת קרפ במידה 4 מתוך ? שעולה 199₪

המכנסים אכן נחמדים ונוחים כמו שציפיתי. הם רכים וחביבים ומגיעים בבז' המצולם ובאפור מגניב. יש להם כיסים וגומי במותניים והם נינוחים מחד ומתאימים לעבודה מאידך. את הטוניקה לא אהבתי אבל היא החולצה היחידה בחנות שנראתה סבירה עם המכנסים. אני הייתי לובשת אותם בחורף עם טישרט שחור רך שמתחתיו מציצה גופייה לבנה וסניקרז או נעלי אוקספורד גבריות.

מהשמלה הבאה לא ציפיתי להרבה. הבד שלה לא היה נעים למישוש, בשל היותו עבה וטיפה מחוספס, אבל שילוב הצבעים של חומים וסגולים מצא חן בעיני. המידה הגדולה בחנות היתה 4 ולא ברור אם זה מאחר והיא לא מיוצרת במידה 5 או שהמידה חסרה. בכל מקרה, היא היתה צרה עליי וגרמה לי להראות בחודש השניים עשר. אני הראשונה להודות שיש לי בטן עגולה ובולטת (כאילו שיעזור לי להכחיש את העובדה הזו) אבל גזרה נכונה היתה מאזנת אותה במקום להבליט. אני לא נוהגת לחפש בגדים מרזים אבל זה מוגזם. אולי אם הייתי מודדת מידה 5 זה היה נראה טוב יותר.

אני לובשת שמלת סורבון במידה 4 מתוך ? שעולה 329₪

בשלב זה חשבתי שמן הראוי שאמדוד שמלה גדולה יותר. אז לקחתי את השמלה הזו במידה 5 ואבוי לי, היא היתה קטנה. השרוולים היו צרים כל כך שפחדתי שהם יקרעו והיא היתה מונחת עליי בצורה גרועה מאד. 

אני לובשת שמלת טורונטו במידה 5 מתוך 5 שעולה 329₪

הבלגן המידתי ממשיך עם הצירוף הבא של חצאית וחולצה.

החצאית מגיעה לפי דברי המוכרת רק עד מידה 3 אבל המותנים שלה גמישים ולכן היא התאימה לי. הבד מתאים בהחלט לסתיו והחורף הישראלים מבלי להכביד, והגזרה מאד בריטית. אני חושבת שעם מגפים חומים בעלי עקב עבה וכמה טיפות גשם אפשר יהיה לדמיין בכיף שהלובשת יצאה הרגע מהטיוב בלונדון. אגב, היתה בחנות חצאית נוספת יפה בהרבה אבל גם היא הגיעה רק עד מידה 3 ולא עלתה לי על פלח עכוז יחיד. חבל.

החולצה, לעומת זאת, מגיעה עד מידה 5 והיתה תלויה עליי כמו שק. הבד ממנו היא עשויה דומה לפיקה דקיק מוזר ולא אהבתי אותו. בכל הנוגע לשילוב של החולצה עם החצאית, עובדה ידועה היא שאני לא נראית טוב בחצאית וחולצה כך שאני מאשימה את עצמי ולא את המעצבת. חצאית עם טישרט או גופיה צרה אני עוד יכולה ללבוש ולהראות כמו בת אדם, אבל חצאית עם חולצה מחויטת? ועוד בפנים? הבטן שלי בולטת מדי לדברים כאלה ואני נראית כמו בלונה בארונה. בגלל זה החלטתי לפני זמן מה שאני מפסיקה להתפתות לחצאיות וקונה מעכשיו רק שמלות.

אני לובשת חצאית דוריס במידה 3 מתוך 3 שעולה 269₪
וחולצת דנית במידה 5 מתוך 5 שעולה 229₪

והנה בגד שכל קוראיי וחבריי ודאי יחשבו שיוצר במיוחד בשבילי, אבל הם מפספסים בשנה. מדובר בשמלת חולצה נחמדה בעיטור כלבלבים. היא נוחה, עשויה מבד נעים, הסגירה הרמטית (להבדיל מכל כך הרבה שמלות וחולצות כפתורים אחרות, בהן תמיד נפתח פער חושפני בין הכפתורים העליונים לעור הלובשת) והכל סבבה פרט לזה שהטעם שלי השתנה בשנה האחרונה ולא בא לי כרגע על הדפסים מהסוג הזה. עם זאת, היא מקסימה ונוחה ואני בטוחה שהרבה שמנמנות יאהבו אותה כפי שהיא, או עם חגורה, או מעל מכנסים. 

אני לובשת שמלת מוניקה במידה 5 מתוך 5 שעולה 349₪

את השמלה בכתום ובורדו שעל תמונותיה אני מזילה ריר כבר שבועיים לא מצאתי גם כאן וגם בסניף הזה, כמו בקודמו, המוכרת אמרה שמעולם לא ראתה כזו. אבל כן מצאתי אותה בבד אחר, שחור בהדפס פרחים גדולים. כשביקשתי למדוד אותה במידה 5 נעניתי (אתם יודעים מה מגיע עכשיו נכון?) שהיא קיימת רק עד מידה 3. מאחר ודבר דומה נאמר לי בטעות בחנות ברננים על המכנסים שמדדתי בתחילת הרשומה, ביקשתי ממנה פעמיים לבדוק במחשב ולפי נתוני המלאי הרשתיים שהיא מצאה, השמלה אכן לא קיימת במידה גדולה מ-3. ליתר בטחון, שאלתי בדף הפייסבוק של הרשת אם השמלה קיימת גם במידה גדולה יותר ואעדכן בדף הפייסבוק של השבלוג וכאן אם יתברר שאכן כן.

בכל מקרה, בדומה לאחותה השחורה מהסיבוב הקודם, מדובר בשמלה שהפתיעה אותי לטובה. במילה אחת, היא מהממת. הבד החורפי נעים, החצאית רחבה ומקסימה ומגיעה לי בדיוק למקום הנכון בקרסול. כל מה שקורה מעל המותן פשוט מטורף. יש לה מחשוף שנות שבעימי מהמם, שניתן לצמצם או להגדיל באמצעות הכפתורים. את הסרט השארתי פתוח, כי הסנטרים הכפולים ומכופלים שלי דורשים הארכה מקסימלית של מפתח הצוואר פן אראה כמו צפרדי וקרפד חברים. 

מאחר ומדובר במידה 3 ולא במידתי, השארתי את כפתורי השרוולים פתוחים אחרת הם היו צרים מדי. בנוסף, לא היו מזיקים לי כמה סנטימטרים נוספים של בד מסביב לישבנבטן. עם זאת, חשוב לי להבהיר שהתמונות לא עושות צדק עם השמלה. במציאות היא גורמת לי להראות כמו אמזונה בגובה 1.80 מטרים. היא תהיה מושלמת מתחת לסוודר או למעיל עור או למעיל ג'ינס, עם מגפיים או סנדלים או נעלי עקב. היא פשוט פצצה ואם יתברר שהיא אכן מגיעה רק עד מידה 3 זו תהיה עוולה של ממש ללקוחות הרשת, מה שמוביל אותי לסיכום סקירת הקולקצייה הזו.

אני לובשת שמלת מרינה במידה 3 מתוך 3 שעולה 599₪

אני מחזיקה בדעתי שיש כאן שיפור משמעותי מהעונות הקודמות. תאמרו מה שתאמרו על הבגדים שהראיתי, מגוחכים הם לא. אלה לא בגדים של שמנות ולא בגדים שמתבלטים בשום צורה. הם פשוט בגדים, וזה כל מה שאני רוצה - רשת שתמכור בגדים נורמליים לשמנות.

יחד עם זאת, ניכרת עדין הבעיה הפיזית והאידאולוגית במידות. הבגדים היפים והמיוחדים בקולקצייה מגיעים, כמו בעונות הקודמות, רק במידות הקטנות. אין לכך שום סיבה מעשית ולכן מוצאות עצמן הלקוחות במידה 46 ו-48 להן מיועדת הרשת (הממותגת כרשת למידות הביניים 40-48) תוהות למה לי לא מגיע? האם המעצבת לא רוצה להיות מזוהה עם לקוחות שמנמנות? האם היא מתביישת בקהל אליו היא עצמה מכוונת? האם היא חושבת שנשים במידה 46-48 לא יכולות ללבוש שמלות יפות או חצאיות קצרות? האם היא לא סומכת על היכולת שלה לייצר גזרות מוצלות למידות האלה? האם היא חושבת שזה ידרוש תוספת בד ולכן לא הוגן לתמחר את כל המידות של אותו הדגם באותו האופן ולכן עדיף כבר לוותר מראש על המידות הגדולות? למה לנשים במידה 46-48 לא מגיע ללבוש את אותה השמלה שהרשת מוכרת במידה 44? ולמה הרשת מתעקשת למתג את עצמה כרשת למידות הבינים בזמן שבאופן שיטתי היא מונעת מהלקוחות השמנות יותר שלה גישה לבגדים שהרזות יכולות לקנות?

השאלה למה? תשאר ככל הנראה בלי תשובה, וזה מכאיב לי. כל מי שהיה קורבן לבריונות בחייו נושא בליבו את השאלה הזו. אני כמעט בת ארבעים ועדין חולמת לגלות למה הבריונית של השכבה התעללה דווקא בי 14 שנים. כל כך הרבה ילדות, נערות ונשים שמנמנות ושמנות היו קרבן לבריונות בחייהן ואנחנו עדין ממלאות את תפקיד שק האגרוף של תעשיית האופנה. לדפנה לווינסון יש את הכח להעצים את הנשים האלה ובמקום זאת, היא מוסיפה עוד למה? לרשימה האינסופית שרובנו סוחבות איתנו.

בימים בהם הייתי בת בית ברשת, ביקשתי מהם שוב ושוב שיגדילו את טווח המידות. כעת אני מבקשת דבר אחר, פשוט בהרבה - ייצרו את כל הדגמים בכל המידות וודאו שכל המידות נמצאות במלאי של כל הסניפים לאורך כל העונה. האין זה So Simple? בעיני זה אלמנטרי.

סתיו ב-So Simple

בפרקים הקודמים בסדרה הפופולרית שרונה מבקרת את So Simple - שרונה מגלה שהרשת קיימת מבקרת בה ומרוצה, שרונה מפתחת ציפיות, הרשת מפתחת ציפיות משרונה, הרשת מאבדת עצמה לדעת עם כמה עונות עוקבות מלאות שמעטס סינתטי מהסוג הקלישאי ביותר, שרונה מתאכזבת, שרונה הופכת לפרסונה נון גרטה ולא מוזמנת יותר להשקות.

אבל מי שמכיר אותי יודע שאני דומה להרפס, Once קיבלת אותי - נתקעת איתי לכל החיים. 

לאחרונה מסתובבות ברשת תמונות מהקולקציה החדשה ובה שמלה אחת מסוימת שעושה לי עיניים. מדובר בשמלה ארוכה ארוכה עם חגורה צרה וחצאית עשירה בבד בגווני כתום ובורדו מהוהים שלפי פיסות מידע שאספתי (איני יודעת אם זה נכון, כי אני כבר לא חלק מרשימת המכותבות, כאמור) עוצבה בידי תמר קרוון. וכך, מוזמנת או לא, דילגתי לחנות של הרשת בקניון רננים לבדוק מה חדש ובראשי תסריט מוכן על מה עומד לקרות - השמלה תתאים לי ותראה נפלא אבל תהיה עשויה מבד סינתטי בלתי נסבל ועצבנית אך מסופקת אדלג חזרה למקלדתי ואכתוב אמרתי לכם.

כשהגעתי לחנות גיליתי, שלמרות שהרשת טוענת שהשמלות האלה כבר בחנויות, הן לא. מאוכזבת שלא יצא לי למדוד את השמלה המפתה, בחנתי את הבגדים החדשים שכן הגיעו. החנות ברננים קטנה יחסית ומחולקת בצורה נוחה - בצד אחת תלויים בגדי העונות הקודמות (זוועות צבעוניות חסרות חן) ובצד השמח תלויה קולקציית הסתיו.

מאחר ובגילי המתקדם איבדתי ענין בלהתרגז בכוונה, דילגתי מראש על כל הבגדים שלא נראו לי וחיפשתי רק בגדים שכן ימצאו חן בעייני. יאמר לזכות הרשת שהם בלבלו אותי כמו שצריך, כי קשת הצבעים של הקולקציה החדשה (כחולים, אפורים ושחורים) מתוחכמת למראה. בגדים רבים בה נראו לי נאים במבט ראשון, ורק כשבחנתי אותם לעומק הבחנתי בפרטים שפסלו אותם לטעמי כמו כיווצים במקום הלא נכון, גזרה מלבנית נטולת צורה ומידות בעייתיות. הבעיה המרכזית עם החולצות, שמרביתן גזורות יפה ועשויות מבדים בהדפסים אלגנטיים, היא שקו המותן שלהן עשוי מגומי מכווץ. למה? אלוהים יודע, אבל אני לא הולכת עם חולצות שנגמרות בגומי, זה ממש לא מגניב, לא נוח ולא מחמיא בעיני.

בסוף המעבר על הקולקציה נכנסתי לתא המדידה עם ארבעה פריטים - שתי שמלות זהות בכחול ובשחור, שמלה אחת בהדפס אותיות ומכנסים יפים בצבע אבן. לפני שאכתוב את דעתי על כל בגד, אזכיר לכם שאני לובשת מידה 48-50 ושגובהי 1.71 מטרים.

ראשונה מדדתי את השמלה עם האותיות. השמלה עשויה מבד נעים ויש לה כיסים ושתי בעיות. ראשית, האורך שלה לא מחמיא בעייני. המוכרת קיצרה לי אותה עם סיכות לאורך מעל הברך, ואז היא נראתה הרבה יותר טוב. אני חושבת שהיא תהיה נחמדה כשלעצמה, עם סוודר גדול מעליה או מעל מכנסים. הבעיה השניה היא שהיא צרה מאד. במבט הצידי רואים שהיא צרה בבטן ובישבן וכשהכנסתי ידיים לכיסים כמעט נחנקתי. 

 אני לובשת שמלת באלי בשחור משולב במידה 5 מתוך 5
מחיר השמלה 349₪

הבאים בתור, לפי התכנית, היו המכנסים היפים בצבע אבן. הם היו צרים וכותנתיים רכים למגע, מאד קוליים, עם כיסים, אורך מדויק וגומי במותניים. המידה הגדולה ביותר היתה 4 מאחר ולפי המוכרת "הם יצאו מאד גדולים ודפנה החליטה שלא צריך לייצר אותם במידה 5". לצערי, הם לא עברו את הירכיים שלי ולא יכולתי לצלם אותם אפילו.

אחרונה חביבה נותרה השמלה בשחור ובכחול. בפעם האחרונה בה הוזמנתי לאירוע בלוגרים של המותג כתבתי את הפסקה הבאה:

כשהגעתי ראיתי הרבה סטנדים עם קולבים ומוכרות מוכנות לשרת את קהל המוזמנות השמנות. אחת מהן לבשה שמלה יפה וביקשתי מיד למדוד כזו. היא אמרה שזו לא שמלה של המותג (ידעתי את זה מיד כשראיתי אותה, זו שמלה של קלוטה שנמכרת ברזילי ואני מכירה את המעצבת) אבל מיד הבטיחו לי שיש בקולקציה החדשה שמלות רבות דומות. כשביקשתי לראות אותן הציגו בפניי כמה טוניקות חסרות צורה שכל קשר בינן לבין השמלה של קלוטה מקרי. כששאלתי מה הקשר לשמלה עליה דיברנו אמרו לי אבל ביקשת שמלה רחבה. לא, אמרתי למוכרת, שמאוחר יותר התברר שהיא היא דפנה לווינסון בכבודה ובעצמה, ביקשתי שמלה יפה.

ובכן השמלה החדשה היא גרסה סופר מוצלחת של השמלה המדוברת, והיא ללא ספק הבגד המשמח ביותר שיצא לי לראות בחנות מידות בינים ישראלית אי פעם. 

אני לובשת שמלת מאיה שחורה במידה 5 מתוך 5
מחיר השמלה 329₪

מדובר בשמלה מבד עם גימור חלק דמוי זמש או קטיפה או אין לי מושג מה אבל אני אוהבת את זה. היא צרה למעלה ומתרחבת למטה. היא ארוכה מאחור יותר מקדימה ויש לה כיסים נוחים. אבל הדבר הכי נפלא בה הוא שאין בה שום דבר שמזכיר שמלה לשמנות. היא פשוט שמלה מצוינת, מגניבה להפליא, אופנתית דלוקס, לא מתאמצת, חגיגה לעיניים וכיף ללבוש. היא נראית כמו משהו שכל מעצב שמכבד את עצמו, את לקוחותיו ומודע לטרנדים העולמיים ייצר. והיא קיימת גם בכחול כהה שהיה יפה משמעותית מהשחור על הקולב אבל עליי, לצערי, נראה פחות טוב.

אני לובשת שמלת מאיה כחולה במידה 4 מתוך 5

כאילו כל זה לא מספיק, השמלה עולה 329₪ לפני כל מיני מבצעי מועדון ומה שלא יהיה. כלומר, מדובר בשמלה שמקומה ברזילי אבל עולה חצי או שליש ממה שהייתם משלמים עליה שם. מה אני אגיד לכם, אני מקפצת על הכסא בזמן שאני כותבת עליה.

אז מה המסקנה? ובכן, הקולקציה החדשה של So Simple נראית במבט על כמו הקולקציה הטובה ביותר שלהם מאז שהרשת קמה. במבט מקרוב קיימת עדין הבעיה הקבועה של מידות המכנסים הקטנות מדי (גם מידה 5 מתפקעת עליי) ופרטים קטנים שהורסים דגמים. כל זה לא משנה את העובדה שזו אכן הקולקציה הטובה ביותר שהם הוציאו מאז שהרשת קמה. אני עדין אורבת לשמלת המקסי כדי למדוד ולכתוב גם עליה ועל אחיותיה הגאומטריות אבל עכשיו אני אופטימית בהרבה, מאחר והבדים של הבגדים שמדדתי היו נעימים מאד ויש סיכוי מצוין שגם הבד ממנו היא עשויה יהיה נעים.

שמלת מאיה הזו וצבעי הבגדים מעידים על שינוי במחשבה של דפנה לווינסון, המעצבת. מדובר בקולקציה שלא נראית כאילו עוצבה במיוחד לשמנות, או שמנמנות או נשים אמיתיות או מה שלא יהיה חתך האוכלוסייה אליו מכוונת הרשת רשמית. הם פשוט נראים כמו בגדים אופנתיים שקרובים יותר לצד הקולי של הסקלה מלצד הסופר מתאמץ. ואני, גבירותיי ורבותיי, אוהבת את זה.

קישור לחלקה השני של הסקירה.

בשביל כבוד צריך לעבוד?

בזמן האחרון אני תוהה מה יקרה אם פתאום לא אהיה שמנה יותר. מה אם בוקר אחד תתעורר שרונה ראובני במיטתה ותגלה שהפכה לשחיפה ענקית. האם תמשיכו לקרוא את הבלוג שלי? האם התקשורת תמשיך להתעניין בי? האם אנשים ימשיכו לזלזל בי רק כי אני שמנה? ומי יאכל את כל הפיצות שאני כבר לא אבלע בשלמותן? כל כך הרבה שאלות ותשובות אין. כלומר יש תשובה אחת, והיא נוגעת לעניין הזלזול. והתשובה הזו היא כן. כשיפסיקו לזלזל בי כי שאני שמנה יזלזלו בי כי אני אישה. הידד!

אתם זוכרים איך בשלהי שנת טיכו, כשעוד היינו צעירים ותמימים, כתבתי את הרשומה הזו וקראתי לאחיותיי הבלוגריות לדרוש תמורה הולמת עבור עבודתן? ואת קריאתי הזועמת לנשים עצמאיות ובכלל לדרוש תמורה לעבודתן אתם זוכרים? אכן קונספט רדיקלי. ובכן, בימים האחרונים פנו אלי מספר גופים תקשורתיים בהצעות שונות ומשונות בדרגות לגיטימיות שונות. לאישה, למשל, הציעו לי להתראיין לכתבה על בלוגריות (שמנות שמנות, כי אנחנו ב-2015 ונשים שמנות שלא מתביישות לחיות הן עדין בונטון) אבל השיער, הבגדים, הנסיעות ועלות הזמן הדרוש עליי. התלבטתי אם להסכים או לוותר והחלטתי ששווה להצטלם כי אולי אצליח להעביר את המסר השמנופמיניסטי שלי לכמה קוראות שלא ממש היו מגיעות לשבלוג אחרת. אז נגיד שזה מצב של Win-Win. אבל כשפנו אלי פעמיים בשבוע אחד בבקשה לייעוץ מקצועי והשתוממו לגלות שאני מצפה לתשלום בתמורה לפגישה, או אז נעלו מיצי הקיבה שלי את נעלי הספורט הצבעוניות שלהם והתחילו לטפס מעלה מעלה בגרוני.

זה שנשים (נשים!) מצפות מנשים אחרות לעבוד עבורן בחינם או תמורת קרדיט, הידוע בכינויו חינם מקומם אותי. זה שפונים אליי ספציפית ומצפים ממני לשתף פעולה עם הקשקוש הזה, מעיד על כך שאין להם מושג למי הם פונים. הם לא קראו שום רשומה שלי, הם לא מבינים שזה בלוג פמיניסטי. הם רואים כמה תמונות שלי בבגד ים ואומרים יו שמנה ופונים אלי בצפייה שאפול בתודה אפיים ואתמסר למטרה ,שהיא תהילת עולם. ואין הרבה דברים מזלזלים יותר מלפנות לאדם בצפייה לשרותים כאשר ברור שאין לך מושג מי הוא ומה הוא מייצג. אותי זה מעליב. ואני כידוע לא נעלבת, אני מתרגזת, כי עלבון הוא קורבני ואומלל וכעס הוא מקור מעולה לאנרגיה למעשים ולרעיונות יצירתיים.

עכשיו, חשוב שתבינו - הדבר היחיד ששמן יותר מכריך הבייקון שאכלתי הבוקר הוא האגו שלי. האגו שלי שמן כל כך שאין לי ולו מקום באותו תא מדידה. האגו שלי כל כך כל כך שמן וגם גבוה שהוא מאמין שכשהוא מופיע באמצעי התקשורת לא רק הוא מרוויח מזה. הוא חושב שיש לו אמירה, השמן הנפוח, ושלקול שלו יש מקום בתרבות החברתית בה אנו מדשדשים. שמן, כבר אמרנו. אבל אחד מהפיצ'רים שלו (תחת אגו > אפשרויות מתקדמות > אמצעי תשלום) זה שהוא מצפה לתמורה הולמת לעבודתו. אז לפעמים, כמו במקרה של לאישה או תכניות טלוויזיה, החשיפה עצמה שווה כסף. אבל זה רחוק מלהיות כלל אצבע לשימוש כללי.

נהוג לומר שבשביל כבוד צריך לעבוד, אבל אני מאמינה בהפך הגמור. כבוד הוא ברירת המחדל וצריך לעבוד כדי לאבד אותו. כך אני נוהגת בשכנים, קולגות, ספקי שרות, נבחרי ציבור ושאר סוגי בני האדם. וכך אני מצפה שינהגו בי. כיבדתם אותי? תקבלו כבוד בחזרה. זלזלתם בכבודי? נקודת הפתיחה שלנו היא, בלשון המעטה, לא משהו. אם כן, קוראיי היקרים, אני מקווה שאתם מבינים את החשש שלי ממה שיעלה בגורלי אם אהיה רזה פתאום. השומן הופך אותי למיוחדג'ת, כי לאף אחד באמצעי התקשורת לא אכפת כמה טוב אני כותבת או מה יש לי לומר, הם מעוניינים בעיקר באחוזי השומן שלי. כל עוד את שמנה מזלזלים בך כי את שמנה. אם את רזה ועדין מזלזלים בך זה באשמתך או גרוע מכך - זה פשוט פני הדברים, כי בתרבות שלנו כל דאלים גבר. נכון אני מכלילה, אבל השבוע מותר לי.

ואם כבר בזלזול בשמנות עסקינן, ברצוני לדווח שביקרתי בשני סניפים של So Simple השבוע, במטרה למדוד סוף סוף את בגדי הקיץ שלא היו זמינים למדידה באירוע ההשקה בו נכחתי לפני שבועיים. לא רק שלא מצאתי שום דבר שרציתי (זה לא הפתיע אותי) אבל גיליתי שדפנה שיקרה לי בהשקה כשאמרה שכל הבגדים יימכרו בכל המידות. העובדה היא (ובדקתי זאת בשני סניפים, בהם בדקו זאת עבורי במחשב) שחלק מבגדי הקולקציה החדשה, והם הטרנדיים שבחבורה, מגיעים רק עד מידה 3 בעוד שדגמים אחרים מגיעים עד מידה 5. המוכרת בחנות הראשונה בה ביקרתי התנצלה על זה. השניה, בחנות בה הייתי הבוקר אמרה לי בהתרסה יש בגדים שלא יפים במידות גדולות. ובכן מוכרת יקרה, ראשית הבגדים שלכם לא יפים גם במידות קטנות ושנית אתם לא מייצרים מידות גדולות. הנה תלבושת שמדדתי הבוקר, החולצה במידה 4 (לא קיימת מידה גדולה יותר, לפי המחשב בחנות) והמכנסים המחוייטים במידה 5 מתפוצצים עליי. אלה שני הבגדים היחידים שהסכמתי למדוד מהמבחר שהיה בחנות.

קסם של ממש n'est pas? עכשיו שיהיה ברור, אני עם הרשת הזאת גמרתי. לא רוצה לשמוע מהם ולא רוצה לראות אותם. הם מזלזלים באינטליגנציה שלי, הם מזלזלים בטעם שלי, הם מזלזלים ביכולת שלי לזהות איכות, הם מזלזלים בכסף שלי והם מזלזלים בקוראות שלי ובאינטליגנציה הטעם האיכות והכסף שלהן. גמרנו. את התלושים שקיבלתי מהם במתנה בהשקה וחשבתי להגריל פה נתתי במתנה לבחורה זרה בה נתקלתי בחנות. היא עמדה לשלם על בגד כלשהו והחלטתי שמאחר והתלושים טובים לעוד ימים בודדים בלבד עדיף לשמח אישה זרה מאשר להגריל אותם. מה גם שנראה לי טפשי להגריל משהו שאני מעדיפה לתת במתנה לזר מאשר להשתמש בו בעצמי.

אני, גבירותי ורבותי, עברתי את השלב בחיי (הידוע בשם רב חיי) בו הסכמתי להיות טעטעלע של כל טמבל שחושב שהוא יותר טוב ממני. רזה או שמנה, אני מצפה לכבוד. אנשים מסוימים רואים זאת כהתנשאות או חוצפה, אבל ככל שרבים מאתנו יתנו כבוד ויצפו לכבוד בתמורה נצליח אולי לגרש את הרעה השחורה הזו שנפלה עלינו בדמות זלזול, תוקפנות וגסות רוח תרבותית. יש בחירות לפנינו ואני מציעה להתייחס אליהן ברצינות ואז אולי יכבדו אותנו אפילו שאנחנו נשים או חס וחלילה, שמנות.

Loose Loose Situation

אתמול הייתי בהשקת קולקציית הקיץ של מותג מידות הביניים של דפנה לווינסון, So Simple. ההשקה נערכה במסגרת מרתון אופנה וסטיילינג בן שלושה ימים שעורך המותג בניצוחה של הסטייליסטית השמנופמיניסטית גאלה רחמילביץ'.

לפני כשנה, כשנפתחה החנות הראשונה של המותג ביקרתי בה ושמחתי על מה שראיתי. בדים טבעיים, גזרות פשוטות וטובות וצבעים רכים ונעימים לעין יצרו אצלי ציפייה לבאות. והבאות לא אחרו לבוא, בדמות גיוס המעצבת הראשית של משמין לי הקורסת שהביא להידרדרות מהירה למחוזות השמעטס הסינתטיים במחירים מופקעים אותם אנחנו רגילות לקבל ממותגי המידות הגדולות בארץ (ראו הערה בסוף הרשומה). בהשקה בה השתתפתי אז קיבלתי הטבת בלוגריות, כנהוג, ולא ניצלתי אותה כי לא היה שם שום בגד שרציתי. 

אחרי ההשקה ההיא נתתי למנכ"ל המותג, צביקה לווינסון, פידבק שלילי מפורט ביותר והוא הבטיח לקחת את הנושאים שהעליתי לתשומת לבו. אחד הדברים עליהם התלוננתי היה הבחירה בפרזנטוריות רזות למותג שעסוק כל כך בלשחק מחבואים עם הלקוחות השמנות שלו. בעקבות כך, נבחרה פרזנטורית שמנה חדשה למותג - שדרנית הרדיו מיכל שם טוב. מיכל החלה את דרכה במותג ברגל ימין ואז פישלה בענק כשהצטלמה לפרסומת למותג המשקפיים קרולינה למקה בה היא לועגת לשמנות ובהמשך תקפה בבוטות את מי שהתלוננו על כך. פניתי אז ליחצ של המותג בבקשה לתגובה רשמית על כך שהפרזנטורית שלהם צוחקת על שמנות וקיבלתי מכתב מצביקה בו הוא מגבה את מיכל ומפרגן לה על האומץ והישירות שלה. מיד לאחר מכך מיכל פוטרה באופן מביש מאחורי הקלעים והוחלפה בפרזנטורית אחרת והמותג שקע בביצת השממון. 

אז מה עכשיו, אתם שואלים? ובכן היחצ הוחלף, המעצבת של משמין לי פוטרה ואת מקומה תפסה לא אחרת מאשר דפנה לווינסון בעלת המותג דפנה לווינסון. בנוסף גויסה ה-פרזנטורית השמנה של ישראל, ריי שגב, שהיא יפהפייה פמיניסטית כובשת אבל ממש לא שמנה. מצד שני זה לא משנה כי זה לא מותג מידות גדולות אלא מותג למידות בינים. מצד שלישי למה שאישה רזה שיש לה אלטרנטיבות תרצה לקנות משהו מ-So Simple? אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר.

כשהגעתי ראיתי הרבה סטנדים עם קולבים ומוכרות מוכנות לשרת את קהל המוזמנות השמנות. אחת מהן לבשה שמלה יפה וביקשתי מיד למדוד כזו. היא אמרה שזו לא שמלה של המותג (ידעתי את זה מיד כשראיתי אותה, זו שמלה של קלוטה שנמכרת ברזילי ואני מכירה את המעצבת) אבל מיד הבטיחו לי שיש בקולקציה החדשה שמלות רבות דומות. כשביקשתי לראות אותן הציגו בפניי כמה טוניקות חסרות צורה שכל קשר בינן לבין השמלה של קלוטה מקרי. כששאלתי מה הקשר לשמלה עליה דיברנו אמרו לי אבל ביקשת שמלה רחבה. לא, אמרתי למוכרת, שמאוחר יותר התברר שהיא היא דפנה לווינסון בכבודה ובעצמה, ביקשתי שמלה יפה. ואז התחילה המצגת.

סיפרו לנו שהקולקציה החדשה שתגיע לחנויות בשבוע הבא מתאפיינת בבגדים טרנדיים במידות 40-48 כי גם למידות הביניים מגיע.זה הפתיע אותי, כי לא ידעתי שקיים מחסור בבגדים טרנדיים וזולים במידה 40. רזות מסכנות, השמנות מקבלות את כל הבגדים היפים.

בקולקצייה החדשה יש מכנסים קצרים סבירים ומכנסים רחבים קצת יותר מדי שנגמרים דצימטר מתחת לברך ויכולים לשמש כתמיסה הומאופתית מדוללת פי מיליארד למשהו שפעם היה בו שיק. השמלות רחבות וחסרות צורה ועשויות מבדים שדפנה מתעקשת שאינם סינתטיים אבל גרמו לי להזיע כמו היפופוטם במדידה (שזה סבבה דווקא, כי גם נראיתי בהם כמו היפופוטם וזה סט). על פניו מדובר בקולקציה שאמורה להיות דומה לזו של נעמי פלוס שסקרתי עבורכם בשבוע שעבר, רק שזו של נעמי עשויה מהבדים הנכונים, גזורה מצוין לגוף המלא ומקרינה שיק נינוח של אישה גזעית שלא ממש שמה קצוץ למה מצפים ממנה. הבגדים של So Simple לעומתם מפיצים ניחוח של שיק קצוץ של אישה ששמה על עצמה גזע.

שמעתם מספיק? עכשיו תמונות. 

הנה הפרזנטורית השניה של המותג (זו שאינה ריי) מציגה חליפה שיקית ומחמיאה לעונת הקיץ הקרובה.

והנה אני מודדת את אחת השמלות הקלילות והנשיות מהקולקציה החדשה שתגיע בקרוב לחנויות. מחיר השמלה 329₪.

כאן אני מודדת טוניקת גלבייה מקולקציית האביב שבחנויות כעת באורך כלאיים שלא מתאים לכלום פרט ללגרום לך להראות שמנה. היא יכלה להיות נחמדה לו היתה עשויה מבד נעים, אבל במהלך מדידתה היה לי חם כל כך שלא יכולתי לחכות להוריד אותה ממני. מחירה 369₪.

לסיום, עוד בגד (חולצה? גלבייה? תחפושת?) מקולקציית הקיץ החדשה. נצא מנקודת הנחה שלא אכפת לכם כמה זה עולה. הגי'נס בגזרת סקיני גם הוא של המותג ועולה 329₪. בנקסט תמצאו סקיני מחמיא ונוח פי אלף בטווח מידות רחב יותר ב-89₪ בלבד כולל משלוחינם בינלאומי.

לקראת סוף האירוע, כשכבר הייתי קצרת רוח ממש ורציתי לברוח משם מהר ככל האפשר ולאכול איזה פיש טעים בנמל יפו, ניסתה דפנה לשכנע אותי בפעם האחרונה למדוד טוניקת עוועים נוספת בעיצובה.

דפנה: הנה שמלה שתראה עליך נפלא

אני: מצטערת, אני לא לובשת אוהלים

דפנה: זה לא אוהל, זה loose 

ובכך תמצתה המעצבת את הנושא טוב יותר משיכולתי אני.

הקולקציה החדשה מסכמת עבורי את תהליך עלייתה ונפילתה המהירה של So Simple. המעצבת הפסידה אותי כלקוחה כי ממני עושים צחוק רק פעם אחת, או במקרה שלהם פעמיים. אני הפסדתי את התקווה שקם פה מותג שמתייחס בכבוד ללקוחות השמנות שלו וכולם הולכים עצובים לא לאוהל אלא הביתה. קיבלתי מהם תווי שי על סך 200₪ שככל הנראה אגריל פה, אחרי שאמדוד ואצלם כמה מהבגדים מקולקציית הקיץ שלא היו זמינים עבורנו בהשקה (אז למה הזמינו אותנו מלכתחילה למען השם? אל תשאלו אותי) באחת החנויות בעוד שבוע. אני אעדכן בהמשך.

הערה לפני סיום - בהשקה הקודמת בה דיברתי עם צביקה התלוננתי על כך שאין למותג בגדים במידות 50-52 והוא הבטיח להוסיף מידה 50 בקולקציה הבאה. זה לא קרה. דפנה אמרה לי אתמול שהיא מדגמת את הבגדים בנדיבות גדולה מהנהוג ולכן 48 שלה הוא 48 אמיתי ולא 44 כמו בחנויות אחרות ושהיא מתכוונת להוסיף מידה 50 בקולקצייה הבאה. אני כבר איבדתי את האמון במותג ולכן לא ממש אכפת לי יותר אבל זה שהמותג נקרא מותג למידות ביניים בזמן שהוא מוכר מידות 40-48 מקומם אותי במידה אדירה. אמרתי לדפנה שלקרוא לנשים במידות 40-42 בכל שם שאינו רזות לא מקובל עליי, ושזה מעודד סטנדרטים בלתי אפשריים ושנאה עצמית. התגובה של דפנה הבהירה שהיא לא מבינה על מה אני מדברת, אבל אני יודעת שהקוראות שלי מבינות גם מבינות. מידה 40-42 לובשות נשים רזות. 44-48 הן מידות ביניים ו-50 ומעלה הן מידות גדולות. יש הרבה כינויים שמתאימים למי שעושה שמיניות באוויר כדי להימנע מתיוג של מידות גדולות ובדרך תורם לדיכוי נשי, אבל פמיניסטי אינו אחד מהם.

אני שמנה, לא מתה!

הנה רשומה קצרה שהיא הרחבה של סטטוס שפרסמתי מקודם בדף הפייסבוק של השבלוג.

במסגרת היותי שבלוגרית, יצא לי בימים האחרונים להיחשף לקולקציות חדשות של כמה רשתות מקומיות למידות גדולות (הן מתעלמות מהפילוח הזה או לכל היותר קוראות לעצמן רשתות למידות בינים אבל ברור שמדובר ברשתות למידות גדולות). המשותף לכל הקולקציות האלה הוא שאני לא רוצה ללבוש או לקנות או אפילו לקבל במתנה מהיחצ אף בגד שיש בהן. קראתם נכון, אפילו לא אחד. גולברי נתנו לי זיכוי של 300₪ שנמצא בארנק שלי כבר שלושה חודשים ועדין לא מצאתי משהו לקנות באמצעותו. סו סימפל הציעה לי 50% הנחה על כל הקולקציה ולא רציתי כלום. קרייזי ליין שלחו צילומים של קולקציית קפסולה צעירה שהדבר היחיד הצעיר בה הוא טווח המידות המצומצם ביחס לזה הרגיל של הרשת, כי כידוע אין צעירות שמנות. מהגרה לא שמעתי לאחרונה וזה הגיוני, אחרי שאמרתי להם שהיחס שלהם באירוע הבלוגרים האחרון בו הייתי היה מביש (זה האירוע שבו לי ולשמנה השניה שהוזמנה לא היה מספיק מקום ליד השולחן אז שמו לנו כסאות בצד מהם צפינו על הרזות אוכלות ארוחת בוקר) אבל אני מתקשה להאמין שהם המציאו את עצמם מחדש בעונה הזו.

מה שאני רוצה להבין (שוב ושוב ושוב) זה למה רשתות אופנה ישראליות חושבות שאישה כלשהי תרצה ללבוש את הבגדים שהם מוכרים לנו כ"מידות גדולות"?

1. המידות לא באמת גדולות (50 זה תחילת טווח המידות הגדולות בעולם המערבי, לא הסוף)
2. הבדים סינתטיים, עבים, מעובדים, חמים
3. ההדפסים מיושנים
4. הצבעים סטראוטיפים לשמנות (שחור שזור סיבים סינתטיים הבוהקים מטבעם, פוקסיה, וצבעי הבסיס אדום, כחול, לבן)
5. הגזרות מיושנות
6. הגזרות לא מחמיאות
7. העיטורים השונים, עבר זמנם מזמן
8. המחירים שערורייתיים ביחס לאיכות הנמוכה ובכלל

מתי תקום פה רשת שמכבדת את הלקוחות הפוטנציאליות שלה? מתי תקום פה רשת שתרצה לקחת מאיתנו את הכסף שלנו? שתיתן לנו את אותה חווית הקניה שנשים רזות מקבלות? שתאפשר לנו למדוד את הבגדים שאנחנו קונות לפני הרכישה ולברור מתוכם רק את מה שאנחנו באמת רוצות ומתאים לסגנון האישי שלנו? מתי יהיו רשתות רק עם בגדים לשמנות סולידיות וכאלה רק לשמנות פאנקיסטיות וכאלה רק לשמנות רומנטיות? האם הכסף שלנו מתועב? מזוהם? האם מי שמקבל כסף מאישה שמנה נדבק ממנה במחלה מדבקת????

ישבתי השבוע עם מנכ"ל חברת אופנה אדיב, חכם, קשוב ונחמד להפליא שמציעה עכשיו גם בגדים למידות בינים. הוא סיפר לי שמטרתו הראשית היא לחנך את הנשים הצעירות שיש להן אלטרנטיבה והן יכולות להתלבש צעיר גם אם הן לובשות מידה 46 והוא באמת אדם שליבו במקום הנכון. או לפחות כך הוא מאמין. אני לא רוצה שיחנכו אותי, ואני לא מעוניינת לשמוע את המילה חינוך בהקשר של אופנה. רוצים לחנך בהקשר של נשים שמנות? חנכו את הציבור לקבל אותן כאחת האדם. השתמשו בשוגמניות בקטלוגים שלכם במקום בדוגמניות שדופות. הציעו לשמנות הצעירות בגדים מגניבים באמת, טרנדיים באמת. פנקו אותן. אל תציעו להן בגדים שמתאימים לאישה בת 60 במדינה אירופאית קרירה וחשוכה ותצפו מהן להיות מאושרות. ואפשרו גם לנשים מעל מידה 48 למצוא אצלכם מכנסיים. זה מה שאני רוצה. אבל גם הרצל השמן רצה וזה לא יצא. אנחנו נאלץ, ככל הנראה, לבחור אחד מהשנים - לרזות ולקנות בגדים נורמליים או להמשיך להיות מקופחות ובינתים, הכסף שלנו ימשיך לזרום לחו"ל.

ועל זה האחיינית הצעירה שלי נוהגת לומר איזה עולב.

סדר שיהיה פה

לאחרונה התבקשתי בידי מספר קוראים לרכז אפשרויות לבוש נחמדות לסדר. ביקשתם? קיבלתם.

למרות שמשפחתי חילונית לחלוטין, נראה לי שכללי הלבוש שגיבשתי יתאימו לכל המשפחות. אבל לפני כן חשוב לי להבהיר דבר מה - אני דוחה על הסף את שיטת התלבשו מכנסים צרים כדי שתסבלו אם תנסו לאכול יותר מדי. אנחנו בעד שמחת חיים פה ולא מעודדים סבל ושנאה עצמית. אני בטוחה שגם אנשים ששומרים על דיאטת הרזיה ישרדו לילה אחד של אכילת יותר מדי קניידלעך וכבד קצוץ. אוי קניידלעך, אני אוהבת אתכם כל כך. כנראה כי הם דומים לי - עגולים ומבוצלים עם קצת קינמון נום נום נום חי אליהו הנביא טוב חלאס.

לליל הסדר, אם כן, אני ממליצה ללבוש:

• בגד חגיגי
• ואביבי
• בשכבות
• שנוח לשבת איתו
• גם אחרי שאוכלים יותר מדי

מטרת השכבות היא לאפשר לכם להרגיש בנוח בבית בו אתם לא שולטים בטמפרטורה. מניסיוני, תמיד יש מישהי שקר לה ולא רוצה מזגן ולכן אני ממליצה ללבוש בגד נטול או קצר שרוולים מתחת לעליונית נחמדה.

ועכשיו להמלצות הבית. שבליג!

צמודוני ג'ינס לבנים מנקסט - 103₪ ומשלוחינם

הנה מילה חדשה לשבלוג - צְמוּדֶנִים! (צמודונים מבד דנים או גֶ'גִינְגְס בלעז). הם נראים חגיגיים ולא יציקו לכן גם אחרי כוס רביעית וצלחת שישית וישמשו אתכן הרבה אחרי שהחג יגמר. הם מתאימים גם ללבישה מתחת לכמה וכמה מהפריטים הבאים ברשימה.

כפתן לבן של נפתול - מחיר 580₪

התמונה מפה

זה המועמד המוביל שלי ללבישה לסדר. את שלי קניתי ברזילי, אבל מסתבר שיש לנפתול גם חנות מקוונת. המחירים, בכל מקרה, זהים אם איני טועה (קניתי את שלי לפני כמה חודשים טובים). הכפתן שקוף וקליל ונעים להפליא (לבשתי אותו ליומולדת שלי, אבל הייתי עייפה מדי בסוף המסיבה בשביל לצלם. פישול) ויפה מעל חצאית, או מכנסים קצרים, או צמודונים, או ג'ינס. בקיצור הוא נפלא. אפשר ללבוש אותו מעל משהו (קומבניזון, גופיה) או מתחת למשהו (אני מאד אוהבת ללבוש אותו מתחת לחולצה שחורה פשוטה כשהצווארון מציץ החוצה, או מתחת לגופיה צבעונית שמגיעה עד מתחת לחזה. בקיצור - אני חייבת לכם תמונה). בקיצור - מקסים.

שמלת תחרה בלוונדר מאסוס - 252₪ ומשלוחינם

היא תראה נהדר עם או בלי גרביונים, או כטוניקה מעל הצמודונים הלבנים מלמעלה עם עליונית נחמדה. מה שלא יהיה, מדובר בשמלה מנצחת.

חולצה בוורוד עתיק של ניו לוק באסוס - 133₪ ומשלוחינם

אמנם היא מקו המידות הרגילות, אבל אני מאמינה שמידה 18 תתאים למידה 46-48 ישראלית (אני קונה חולצות כאלה כל הזמן). הצבע מקסים, התחרה יפה ומתוחכמת והשרוולי הקצרצרים מתאימים למצבי חירום מזגניים. היא תהיה יפה עם חצאית, ג'ינס, לעבודה וכמובן עם הצמודנים הלבנים מלמעלה.

שמלה פרחונית ממוד קלות' - 325₪ לפני משלוח

יש במוד קלות' הרבה שמלות יפות, אבל הקו המנחה שלי לערב זה הוא אביביות מחד ונוחות מאידך, ולכן בחרתי בזו. האורך המושלם לישיבה נינוחה והביקורות אומרות שהיא רכה ונעימה והצבע ממש מקסים בעיני. וזה הזמן להזכיר לכן שיש בדף ההטבות לקוראי השבלוג קוד הנחה של 15$ להזמנה ראשונה ממוד קלות'.

שמלה מהקולקציה החדשה של אלמביקה - בסביבות ה-900₪

צילום יחץ משבוע האופנה

מדדתי את השמלה הזו לפני שבוע האופנה והתלבטתי אם לקנות אותה או לא (בסוף לא). היא נוחה ויפה להפליא ומשלבת באופן לא ברור אבל מוצלח את טרנד הגלביות עם בגדי בית ספר יסודי אנגליים, ויפה כשמלה וגם מעל מכנסים (הלבנים מלמעלה, למשל).

שמלת סאטן של נומה - 380₪ 

לא מדדתי את השמלה הזו, אבל היא נראית נעימה ונוחה והאורך בהחלט מתאים לישיבה ארוכה. אבזור שונה יתאים אותה לאירועים רבים - מחתונה, דרך לילה הסדר עד לארוחה בצהרי שישי עם חברים עם כפכפים.

חצאית הונגרית של Madewithlovebyhannah - במחיר 315₪ כולל משלוח

חצאיות מודפסות מלאכת יד מאטסי, המיוצרות במגוון רחב מאד של מידות. הן יפות ומיוחדות ויתאימו לחולצה לבנה או צבעונית, כאוות נפשכן.

עליונית לבנה מ-So Simple - עולה 229₪

הראיתי לכן אותה בביקור הבזק שלי בחנות הראשונה של הרשת, והרבה מכן אהבו אותה. היא נעימה וחגיגית ותראה נהדר עם.. ניחשתן נכון! הצמודנים מלמעלה. אם אתן לובשות מידה 48 ומטה, אני ממליצה להציץ בחנות הרשת הקרובה לביתכן (או רחוקה, אני לא אנהל לכן את החיים!). יש שם כל מיני בגדים קלילים ונעימים במחירים נוחים שיתאימו לליל הסדר, בפרט אם אתן חובבות לבוש סולידי.

לסיום, אני חושבת ששרשרת פרחונית גדולה תהווה סיומת מושלמת לתלבושת החגיגית.

הנה שרשרת חדשה ופרחונית מזארה שעולה 119₪

גם זו מאטסי תעשה את העבודה במחיר 377₪ כולל משלוח

ולסיום, אמליץ (כפי שעשיתי כבר בדף הפייסבוק של השבלוג) על ההגדה השנתית של אסופה בה השתתפו עשרות אמנים שקיבלו כל אחד כפולת עמודים לאייר. השנה השתתפו במלאכת האיור מאיירת הבית, עדי אלקין, וציירת הבית, ג'ני מייליכוב (ודאי נתקלתן בעבודות שלהן כאן בעבר) מה שהופך את הרכישה (85₪ להגדה) לכדאית במיוחד. לתשומת ♥כן - הקפידו לקנות את גרסת הכריכה הקשה, כי הגרסה בכריכה רכה ממש ממש לא מוצלחת, בעיני.

אני מקווה שנתתי לכן כמה רעיונות חדשים. אשמח לענות על שאלות (לא כולל מי לעזאזל לובש כפתן שקוף לליל הסדר) אם יש כאלה. כמו כן, אשמח אם תענו לי על השאלה - האם כדאי לערוך מכירה ביתית במהלך פסח, או לחכות עד מאי-יוני כזה. תודה ובתאבון לכולן (אני רעבה).