אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' - סקירה והמלצות

חיכיתי חיכיתי, דחיתי דחיתי ומי לא בא? מישהו שיכתוב סקירה והמלצות על אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' במקומי. ואם אף אחד אחר לא יכתוב סקירה והמלצות על אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' במקומי אני אאלץ לכתוב סקירה והמלצות על אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' בעצמי.

אז כמו שאולי הבנתם, הלכתי אתמול לאירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' כדי לכתוב, כמנהגי, סקירה על האירוע והמלצות על המציגים. באירוע משתתפים כשלושים מציגים, המוכרים בגדים במידה 42 ומעלה (יש גם 38 ו-40 בחלק מהדוכנים), נעלים במידות גדולות ואביזרי אופנה. האירוע נערך הפעם בביתן 13 בגני התערוכה ואת מועדי הפתיחה תמצאו כאן.

לפני שאתחיל לסקור ולבקר, חשוב לי להקדים ולומר - גאלה רחמילביץ' עושה בשביל הנשים השמנות בישראל יותר מכל מי שפועל למענן ביחד. היא מרימה זו הפעם השישית (אם איני טועה) את האירוע הזה בעצמה, תוך התעלמות מופגנת של התעשייה, מארגנת, מפיקה, מקדמת ומממנת אותו מכיסה הפרטי. גאלה היא אשת עסקים ממולחת ויזמית ראויה להערצה, ואני מורידה בפניה (זו הפעם המי יודע כמה) את הכובע השמן שלי. ועכשיו לעניינו!

סיכום חוויותי בפתיחת סופשבוע האופנה ההוגנת

חברות וחברים, השעה מאוחרת ואני עייפה כמו שלא הייתי זמן רב. ביליתי היום שעות ארוכות על הרגליים וגרונו של גבי כבר ניחר מרב קריאות חמס. איך אומר זאת בצורה ברורה? הלך הגב, אזל, אין גב, קאפוט, יוק גב. אבל תכלס, מי צריכה גב כשיש כל כך הרבה בגדים יפים לשמנות בהישג יד?

היום נפתח סופשבוע האופנה ההוגנת של גאלה רחמילביץ', שנערך ביד חרוצים 11 בתל אביב וימשך עד צהרי שישי. במקום מתקבצות מעצבות אופנה ונעלים בטווח מידות הוגן והגון - עד מידה 60 בבגדים ועד מידה 45 (אם איני טועה) בנעלים. כמו כן תמצאו שם אביזרי אופנה דוגמת תיקים, גרבונים, לבנים, בגדי ספורט ונעלים.

מאחר ואני מותשת ברמות שאין לתאר (שלא תדעו כמה עמדתי על הרגליים היום, קרעחץ) אקצר ככל האפשר במילים ואסכם את האירוע בתמונות, אך ראשית מספר הבהרות:

1. חם במקום שאין לתאר ויש מחסור בתאי מדידה. המלצתי היא להגיע עם גופיה ומכנסון שעליהם תוכלו למדוד בגדים בקלות גם בתוך הקהל מבלי להרגיש לא נעים.
2. יש במקום בר המוכר שתיה ואוכל ויש איזור ישיבה נוח למלווים או קונות עייפות.
3. שכחתי, אני כל כך עייפה וגם כואבות לי הרגלים.

ראשית, מלכת השמלות בעייני היא זו של ענבל מימרן להאני בי. מרגע שראיתי תמונה שלה ידעתי שהיא חיבת להיות שלי וכך נסעתי אתמול לחנות החדשה של ענבל כדי להניח עליה את טלפיי בשניה שהגיעה מהמתפרה, כדי ללבוש אותה לאירוע הפתיחה (תצוגת האופנה אליה הוזמנו הבלוגרים והעיתונאים). היא עשויה מחמישה מטרים של בד חורפי דק ונעים. אפשר לגנדר אותה או לשנמך אותה, בהתאם לחשק, באמצעות האביזרים הנכונים. והכי חשוב - אני מרגישה כמו מלכה כשאני לובשת אותה וכל צעד בה מלווה בתנופה נפלאה של בד שהופך את האנרגיה של הגוף למשהו מוחשי. קיבלתי עליה אין סוף מחמאות במהלך היום. למעשה, כל אישה שניה שאלה אותי מאיפה היא. לא מאשימה אותן, בחיי. 

אני לובשת

שמלה של ענבל מימרן להאני בי

ילקוט של דניאלה להבי

נעלים משופרא

עגילים של דריוס מרזילי (ישנים)

מחיר השמלה ₪560  והיא נמכרת באירוע ב-10% הנחה

אחת המעצבות האהובות עליי בימים אלה היא דניאל אנגלהרד מטולה, הנמכרת בחנויות שדרת המעצבים. הבגדים שלה נקיים, לא מתאמצים, נוחים ובעלי הניחוח האורבני החביב עליי. לרגל האירוע היא הגדילה את טווח המידות והוא מגיע כעת עד 50. את המכנסים בתמונה הראשונה קיבלתי במתנה מדניאל ורותי, מנהלת הרשת ואני שמחה מאד על כך שכן הן היו ברשימת הקניות שלי לאירוע.

מחיר המכנסים 390₪ והם נמכרים ב-10% הנחה באירוע
ואני אוהבת אותם כל כך שהעליתי תמונה בה אני נראית כמו חרוב מקולקל!

השרשרת של The Story of Anka. הדוכן שלה ממוקם בצמוד לזה של טולה

השרשרת של The Story of Anka

הנה חצאית וחולצת בטן של טיאנה מפולק נ פולק. טיאנה היא מעצבת חדשה וצבעונית מאד. המידות שלה בעייתיות ומספר פריטים שמדדתי במידה 52, שהיא הגדולה ביותר שלה, היו קטנים עליי. בנוסף, חלק מהקולקציה עשוי מבדים וצבעים שאני לא הייתי לובשת. מצד שני, בעייני היא המבטיחה מבין המעצבות החדשות וברור לי שאחרי שפשוף קל ופגישה פנים אל פנים עם הלקוחות, הקולקציה הבאה שלה תהיה פגזית. 

הבגדים של נורית מטונשיניו אינם הטעם שלי, ולדעתי הם גם מנמיכים אותי. אבל השמלה הזאת נחטפה מהדוכן שלה כמו לחמניות וחוסלה עוד לפני שהחשיך. היא קיימת בעוד שני הדפסים ואני בטוחה שגם הם יחוסלו במהירות, אז אם אתן אוהבות אותה, מהרו.

באירוע הזה אני משתפת פעולה עם הדס אביקזר ממוטיף, שזהו הקולקציה השניה שלה. הקולקציה היא וורסטילית - את כל הבגדים ניתן לסגנן כך בסגנון נשי ורך מחד ואורבני ועסקי מאידך. אני אוהבת בעיקר את שמלות הכפתורים, שמגיעות במגוון הדפסים וצבעים ואת הקרדיגן\ג'קטינו\סריג שמגיע במידה אחת והוא רך, נעים, עוטף וגם מגניב להפליא. בגדי הגוף המפורסמים של הדס נחטפו היום מהקולבים והם מגיעים עד מידה 5 (אני לובשת מידה 4 שהיא 48-50).

הילקוט של מאיה שליו. הדוכן שלה ממוקם מול הדוכן של טונשיניו ומוטיף

הג'קטינו המדובר. הגרסה הכחולה הכי רכה ומפנקת, השחורה הכי מגניבה
הטבעת בצילום של מאיה שליו

לצערי, לא הספקתי למדוד ולצלם בגדים של כל המעצבות.

את הבגדים הנהדרים של טליה רובכן כבר מכירות, ומי שלא - כדאי לגשת לשטח המרווח שלה באירוע ולהכיר את המעצבת הנפלאה ואת הבגדים הגזורים לעילא שלה. לרגל האירוע היא הוציאה קולקציה מצומצמת של בגדי ערב הכוללת חצאיות מקסי, חולצות ניצנוצאז' וחצאיות טול. בנוסף קניתי (בהנחת בלוגריות משמעותית) שתי שמלות יפות של סו סימפל, מהקולקציה שעוצבה במיוחד לאירוע אבל טרם צילמתיהן. אתם עוד תראו אותן פה, הן בהחלט תורמות לפרויקט המלתחה המדויקת שלי. יש לציין, שהם הרחיבו מידות וכל הבגדים שלהם באירוע מגיעים עד מידה 5 (50-52 לדעתי).

לסיכום, חזרו איתי הביתה:

• שתי שמלות מקסי של סו סימפל (בחצי מחיר)
• מכנסים של טולה (במתנה)

נספחים - שמלה של האני בי שקניתי בהנחה ניכרת יום קודם ופריט של מוטיף שטרם בחרתי סופית אבל יהיה קרדיסוודרינו שחור (בהנחה ניכרת) או שמלת הכפתורים שצילמתי פה (במתנה).

חשוב לי לציין שהעובדה שאני מקבלת הטבה זו או אחרת על מוצר (הנחה גדולה במיוחד או מוצר במתנה) לא משנה את הביקורת שלי עליו. ויעידו המעצבים והיצרנים השונים שמציעים לי מתנות ומקבלים ממני סירוב מנומס. כבלוגרית, אני לא לוקחת מתנות שאני לא רוצה.

ועכשיו זהו. תם סדר סקירת אירוע האופנה וגו' כהלכתו ואני הולכת לישון שחבל על הזמן. לילה טוב וקניות מהנות!

* תודה לשיר וורובל ואודליה ממן על הצילומים ❤ 

הסיפור המוזר על האישה שהתאהבה במעיל

ביום שישי שעבר הלכנו לשזוף עינינו ביריד היוצרים שנערך במלון בראון בתל אביב. אני אוהבת אירועים כאלה - אינטימיים, יפים, ריחניים ומלאים בבגדי מעצבים צעירים שטרם סיגלו את טעמם לזה של קהל הקונים.

היעד המרכזי שלי היה לפגוש את טלי קושניר, בעלת המחתרת לשעבר ומעצבת שמלת הפועלות המרהיבה בה אני חושקת, ולשאול אותה אם יש אפשרות להזמין אותה במידתי (ויש). מאחר והמקום היה חשוך מדי לצילומים טובים (ראו התמונות ברשומה זו) ויתרתי על הדחף לצלם צילומי עוול של הקולקציה המרהיבה שלה ועברתי הלאה, לשוטט בין המציגים. כך הגעתי לדוכן של רונה נחמד.

רונה הציגה ביריד את קולקציית הגמר שלה משנקר, המכונה שיא המודה. הקולקציה עשויה כולה חיתוכים חיתוכים וקיפולים קיפולים, כמעשה אוריגמי, בהדפסים וצבעים נעימים לעין. מאחר ואני שמנה, אני רגילה כבר לסרוק בגדי מעצבים ולמיינם לחיים ולצוות לפי רוחב השרוול. כך מצאתי את המעיל הזה והתאהבתי כמו שלא התאהבתי בבגד מימיי.

מדובר במעיל דו צדדי מבד צוללנים עבה השומר על צורתו. בצידו האחר צבעו תכלת שמיים פסטלי ומתוק והעיטור היחיד המצוי עליו הוא כפתורי הסולמית הצבעוניים המעטרים את הכיסים הגדולים שבצידיו. מצידו השני, המציץ מבין קפליו בעת הלבישה, הוא ורדרד-גרייג'-עמום מעוטר בהדפס גדול בגוונים של חום, אפרסק, ורוד וכחול עמומים ויפים ומקושט במיני ניצנוצאז' גדולים ויוקרתיים למראה שמפוזרים באופן מעורר חמדה על גבי ההדפס.

עכשיו, אני יודעת שכל אחד וטעמו הנה ושאר ירקות אבל המעיל הזה הותיר אותי פעורת פה ולב ורציתי אותו כמו שלא רציתי בגד מאודי. חברתי לא עזרה לי כשזעקה לכיווני -

אלוהים שרונה, את לובשת את עצמך בגרסת המעיל!

וזה בדיוק מה שזה, אני בגרסת המעיל. המעיל הזה יכול היה להופיע, לדעתי, בכל תצוגה אירופאית ולעבור בלי מצמוץ. הוא נראה כמו משהו שפשיוניסטה סופר עשירה וטובת טעם היתה לובשת לתצוגה של קלואה בשבוע האופנה בפריז. הוא נראה כילד האהבים האופנתי של אודרי הפבורן וליה סיידו. הוא נראה כמו הבגד הכי מחמיא שלבשתי בחיי והוא עולה 8000₪. לא, זו לא טעות דפוס. המעיל עולה שמונת אלפים שקלים חדשים, וזה מפאת היותו יחיד במינו, מלאכת יד, דו צדדי, מודפס במיוחד ומעוטר ידנית ניצנוצאז' אחרי ניצנוצאז'. תאמינו לי, שאם היו לי 8000₪ פנויים בחשבון הבנק שלי עכשיו גם הייתי קונה אותו, כי אני לא רואה הבדל בין רכישת המעיל הזה לרכישת תיק קטן של שאנל שעולה לפחות אותו הדבר. שתי הרכישות מהוות השקעה ארוכת טווח למלתחה, ואין ספק שהערך האמנותי של המעיל הזה גבוה משל פצו'פצ'יקון זניח של שאנל.

אני מבקשת להזכיר שהתמונות עושות עוול לבגד

בשלב זה, בעודי מייבבת ושוקלת למכור את דירתי, עצלניי וכל אשר לי כדי לקנות את המעיל המושלם, קראה לי חברתי לראות מעיל נהדר אחר שהסתתר לא רחוק משם. גררתי את רגליי תוך אנחות קורעות לב לראות מה היא רוצה מחיי וראיתי כי טוב.

את המעיל הסופר מגניב הזה עיצבה רחל רינגרט, בוגרת בצלאל, והוא עולה אלף ש"ח, שזה מחיר על הכיפאק בהתחשב בהדפס, כמות הבד, היצירה החד פעמית והזֶנֶב הכללי. שהמעיל נוח מאד במידה 50 ומבטיח חימום נאמן לצד כיף חיים. זה השלב שבו עליי להודות שלראשונה בחיי יש לי את כל המעילים שאישה צריכה and then some ולכן לא רכשתיו. אבל אני ממליצה לכן לרכוש גם לרכוש אותו. ניתן ליצור קשר עם רחל כדי לברר פרטים בקשר אליו ולבגדים הנאים האחרים שהיא מייצרת. חיבבתי מאד, למשל, את הג'קטינו הספורטיבי הזה.

האירוע היה קטן ומרבית המעצבים לא יוצרים במידה שמתאימה לי, למרבה הצער. היה אחד מסוים, אופיר איבגי, ממנו ביקשתי בכל לשון של בקשה להגדיל את טווח המידות שלו שכן בגדיו אורבניים משמחים ומעניינים בעייני. אני מקווה שהוא יעשה זאת, נחיה ונראה.

חוץ מזה, כדרכי בקודש, הקפדתי לצאת מהבית בבגדים כדי לא להיעצר בידי המשטרה (אלוהים יודע שיש להם מספיק על הראש בימים אלה).

אני לובשת

חולצה מגאפ

ג'ינס מאסוס (ישן)

צמודונים של מאיה בש (עם איור של זויה צ'רקסקי)

תיק יוטה ממחסה העצלנים בקוסטה ריקה 

נעלים של Date משופרא (שנה שעברה)

את התיק קיבלתי בתמורה על התרומה השנתית שלי למחסה העצלנים בקוסטה ריקה. הוא מיוצר בידי נשים מקומיות במפעל המעודד יצירה ופרנסה נשית, כך שהתרומה מעודדת שני עצלנים במכה אחת (לא שאני מכה עצלנים או ממליצה על כך, בשם האל).

את הצמודונים של מאיה בש קניתי בשנה שעברה וזו הפעם הראשונה שאני לובשת אותם. אחרי הכל, מתחיל להיות קריר פה.

וכך, נטולת מעילים חדשים אך מלאת סיפוק ממעצבים חדשים, פניתי לבלות את שארית השישי בחברה נעימה וארוחה טעימה, בדיוק כמו שצריך. אני אמשיך לעקוב אחרי עבודתן של רונה ורחל בציפיה לראות איך יראו הקולקציות המסחריות הבאות שלהם. אני בטוחה שהן יהיו מלבבות מחד ומרתקות מאידך. ללא ספק, יש תקווה לתעשיית האופנה המקומית.