יש פה מישהו מבת ים?

לפני מספר שבועות רעד הפייסבוק שלי מזעקותיו של אחד ממוריי לבובנאות, שכללו בין השאר את המשפטים "ג'ף דאנהם מגיע להופעה יחידה בארץ" ו"קנו כרטיסים ע כ ש י ו". מאחר והוא היה מורה מעולה עשיתי, כהרגלי, מה שהוא אמר וקניתי כרטיסים להופעה של אחמד הטרוריסט המת ע כ ש י ו.

לכבוד האירוע החלטתי להתאפר באיפור. מרחתי עפרון עינים של בובי בראון מעל ומתחת לעינים, עם קצת קונסילר Double Wear של אסתי לאודר וסומק קרם בגוון גרברה אביבי של סטילה.

העפרון הזה כל כך עמיד שלמרות הסרה נמרצת עם שפע צמרונים ובדיורמות התעוררתי הבוקר מאופרת מספיק בשביל להוסיף סומק וללכת לעבודה אז איז. כמה נוח.

מאחר ואתמול היה חום אימים יכולתי ללבוש סוף סוף את מכנסי הניצנוצאז' עם כפכפים, כפי שהתכוון האלוהים (או אם האלוהים, שככל הנראה היא זו שעיצבה אותם).

אני לובשת

חולצה של טליה

מכנסים מ-Monif C

שרשרת של ה.שטרן

כפכפים של ג'ייסון ווי למליסה
קלאץ' של אמיליה M

צילום - אודליה ממן

ההופעה היתה מעופאקינלה! ג'ף היה אדיר והקהל היה אדיר ואחמד היה היסטרי (באמת היסטרי, מרגע שקלט איפה הוא נמצא). רב אוכלוסיית הגיקים הישראלית היתה שם (למעשה, אם היו מורידים פצצה על המקום בקושי היו נשארים בארץ צופים במשחקי הכס ובטח ובטח שלא היו נשארים פרשנים. הם מצלמים סרט תעודי על מסע ההופעות הזה, אני מתה לראות אותו כבר.

 הסלפי הישראלי של ג'ף. אם תגדילו את התמונה תראו אותי ואת אודליה צמודות ללחי שלו בשורה הרביעית

זהו לעת עתה. אני עסוקה עד מעל הראש בעבודה מחד ובהכנות למכירה ביום שישי מאידך. נתראה שם! ובינתיים, למי שלא מכיר את אחמד הטרוריסט המת (איך? איך??) הנה המערכון הראשון והקלאסי שלו.

הדיבוק, טייק 2

בשבת בלילה היו לנו כרטיסים לדיבוק בתאטרון גשר. לבשתי מה שתכננתי ללבוש (חצאית, חולצה קצרה לבנה מכופתרת ומעליה טישרט שחור ארוך שרוולים) והתארגנתי לצאת אבל החברה שהתארחה אצלי באותו זמן ותכננתי להקפיץ הביתה בדרך לתאטרון אמרה לי  את נראית כאילו התחפשת, את לא יכולה ללכת ככה. התבאסתי נורא, כי רציתי ללבוש את החצאית החדשה, אבל החלטתי לציית ולהחליף בגדים. 

אז העפתי את החולצה הלבנה ואת החצאית הארוכה ולבשתי את מכנסי הניצנוצאז' החדשים שלי במקום. אבל אז גיליתי שאין לי נעלים שמתאימות למכנסים האלה, שתכננתי ללבוש כשחם יותר עם כפכפים שחורים. בסוף נעלתי את הגורילות כי הן שחורות ויצאתי מהבית מבואסת רצח אבל עם אפס זמן להחליף שוב בגדים.

תלבושת גרועה לדיבוק טייק 1

 מכנסים של Monif C

חולצה וגופיה מנקסט

נעלים של אדידס

עגילים מרזילי

למה תלבושת גרועה (וכתוצאה מכך, למה מבואסת)? כי המכנסים האלה צריכים חולצה עם מחשוף עמוק ומחמיא יותר, וככל הנראה, לבנה ונעלים שהן או כפכפים שחורים או נעלי עקב שחורות. הגורילות קיצרו לי את הרגלים וניפחו את המכנסים וגרמו לי להראות וגרוע מזה, להרגיש כמו ליצן. ולא רציתי להראות כמו ליצן, רציתי להיות יפה.

מאחר ואלוהים אוהב אותי יפה ולא אוהב אותי ליצן, נסענו לתאטרון ביפו, חיפשנו חניה כארבעים דקות, לא מצאנו חניה בשום מקום ופספסנו את ההצגה. עצרתי את האוטו בצד הכביש, בכיתי קצת מעצבים ותסכול, ואז נסענו למסיבה הקבועה של החבר'ה שם עודדו אותי בסיפורים מצחיקים וחיבוקים.

ביום ראשון התקשרתי לגשר לספר להם שלא ראינו את ההצגה כי לא היתה חניה ולהתחנן להנחה על זוג כרטיסים נוסף. לשמחתי הרבה הודיעו לי, עוד לפני שפתחתי בשלב התחנונים, שמאחר ולא אספנו את הכרטיסים אפשר לבוא להצגה בתאריך אחר על בסיס מקום פנוי. וכך בבוקר יום רביעי התקשרתי לשאול אם יש מקומות וקיבלתי שני כרטיסים לשורה 19 בלי להוסיף שקל על מה שכבר שילמנו.

מה שמוביל אותנו לתלבושת לדיבוק, טייק 2

אני לובשת

חצאית של קרמה קומה

חולצה מגאפ

גרביונים ומעיל עור מאסוס *

שרשרת מרזילי (ישנה מאד)

מגפים איטלקיות כלשהן (ישנות)

הפעם היה הרבה יותר טוב, למרות שלא לבשתי את החצאית המקורית (החולצה הרלבנטית בכביסה המלוכלכת) אבל בהחלט הרגשתי יפה ונחמדת. כשהגעתי לקופה לקחת את הכרטיסים פגשתי אישה שמכרה שני כרטיסים בשורה 6 באמצע במחיר מגוחך. החלטנו לקנות ממנה את הכרטיסים וכך ראינו את ההצגה מהמקום הכי טוב באולם. ההצגה היתה מצוינת (אפרת בן צור שחקנית אדירה) ובסופה היתה שיחה עם השחקנים והמחזאי (לא ידענו שמתוכננת שיחה כזו) ממנה נהנינו מאד. 

* לקחתי את המעיל לסיבוב אחרון לפני שיימכר במכירה הביתית שלנו ביום שישי. 

מה אנו למדים מפרשיית הדיבוק אתם שואלים, ילדים? ובכן, לא שאסור להפר נדרים כי אז מסתבכים, כפי שאמר איש זקן מוזר שדיבר הרבה יותר מדי בשיחה עם השחקנים אחרי ההצגה, אלא שכשמתלבשים פיכס ומרגישים כמו ליצן אלוהים (היקום, ווטאבר) מתיחס אלינו בהתאם וכשמתלבשים כמו אישה שנחמד לה עם איך שהיא נראית אלוהים (וישנו, מה שלא יהיה) מחייך לעצמו ואומר חמודה זאתי, נפרגן לה הערב בילוי מפניק. אז השתדלו להתלבש כמו אנשים שכיף להם עם מי שהם ויהיה לכם הרבה יותר כיף.

ובנימה אופטימית זו, אסיים.

תשוויצינואר מאתגר

את תקציב הבגדים של ינואר ניצלתי לרכישת בגדים מיוחדים מאד, מעשה איכות ולא כמות, ואני מאד מרוצה.

ראשית, אחרי ששכב בארוני חודש, החלטתי שאני והסוודר החום מרזילי לא מסתדרים והלכתי להחליף. לשמחתי מצאתי שני דברים שאני מתה מתה מתה עליהם.

הראשון הוא הצווארון הנודד הזה, של מירית רודריג. הוא בדיוק מה שאני צריכה - גם חתיך וגם פרקטי. כל הבגדים שיש לי שהמחשוף שלהם נדיב מדי לעבודה הפכו בין רגע לסבבה בזכותו. פשוט לובשים אותו מתחת לבגד הבעייתי והופ, אני מהוגנת כפרח נזירות שמנמן. חוץ מזה, יהיה מגניב ללבוש אותו מעל הבגדים.

את החצאית הזו של (גם של מירית רודריג) מדדתי בהנחה שתהיה קטנה עליי וגיליתי שהיא גורמת לי להראות כמו אלילה נוזלית. אני מטורפת עליה ומחכה כבר להזדמנות ללבוש אותה.

עכשיו, אני הראשונה להודות שאיני מלכה אפריקאית, אבל לאחרונה נדלקתי קשות על שני מעצבי אופנה שמתמחים בהלבשת נשים אפרו-אמריקאיות. 

הראשון, הוא רובן רוול מניו יורק שלמותג האתני-אפריקאי שלו דמסטיקס נחשפתי לאחרונה בכמה מהבלוגים השמנים החביבים עלי. הוא מעצב למידות 0-4x שזה חידוש מרענן לכל הדיעות ותופר את הבגדים שמזמינים בחנות של באטסי לאחר ההזמנה, כך שניתן לשלוח לו מידות מדויקות והוא יתאים את הבגד ללקוחה. 

אני בחרתי את החולצה הכי פסיכית בחנות שלו, חוששתני, ואני מתחרטת קצת שלא בחרתי במעיל מעטפת סולידי יותר שיהיה קל יותר ללבוש. אבל הי, לא שבלוגרית כמוני תשבר ואני מבטיחה ללבוש אותה וגם להראות לכם איך. על זה נאמר, הכנסתי את עצמי לבוץ האופנתי ואני אוציא את עצמי ממנו. בכל מקרה היא מהממת ואן שרלי היתה מתעלפת מהשרוולים התפוחים שלה.

מעצבת שניה שמתמחה במידות גדולות עד גדולות מאד היא מוניף סי, שגם היא מניו יורק. מוניף התפרסמה בזכות בגדי הים האגדיים שלה והבגדים הסקסיים מאד שהיא מעצבת. על המכנסים האלה שמתי עין כבר מזמן, אבל קניתי אותם בסוף סוף סוף סייל תחילת השנה שלה ברבע ממחירם המקורי. התכנית היתה ללבוש אותם עם נעלי התעמלות או כפכפים וחולצה רגועה לגמרי (גופיה או טישרט לבן, או מיזע חלק). 

הבעיה היא (כן, כפי שהובטח בכותרת הרשומה, התשוויץ הזה מלא אתגרים) שאני יושבת בדיוק על קו התפר בין המידות 2x ו-3x ולא ידעתי איזו מהן להזמין, אז התיעצתי עם נציגת שרות שלהם והיא אמרה לי להזמין 3x, שהתגלה כמובן כענק. מאחר והמותנים הם מגומי הם לא נופלים ממני, ומאחר ושילמתי עליהם מע"מ ולא בא לי לשלם שוב, החלטתי להשאיר אותם ולהסתדר איתם ככה. אני מקווה שזה לא יתגלה כטעות. בכל מקרה, הם מנצנצים שחבלז.

ועכשיו, זהו.

לסיום, ואגב בגדי מעצבים, טליה ואני עורכות מכירה ביתית נוספת ב-14.2.14. את הפרטים תוכלו לראות כאן בקרוב. יהיה.. ניחשתם! דיסקו חצילים. אז סמנו את התאריך ביומן ובואו בהמוניכם.