צהוב האור בעננים, אפור הלילה שנגמר לה לה לה

ערב צח לכל הקוראות והקוראים. שיניתם משהו בשגרת הטיפוח שלכם לאחרונה? כי אתם ממש זוהרים הערב! באשר לי, אני לובשת את חמועליי החדשים בצורת עטלף מג'הנום וקר לי. הנה כמה תלבושות שפרסמתי באינסטושבלוג בתקופה האחרונה.

תלבושת ליום האחרון (עד הודעה חדשה) בו היה לי חם

טוניקה של טולה (מוכנסת פה למכנסיים)

ג'ינס מנקסט (ישנים)

נעלים משופרא

הג'ינס הזה כבר נופל ממני. אני יכולה ללבוש אותו רק עם חגורה מהודקת, והחור בברך התרחב קצת לאחרונה כי מישהו דרך על המכנסים ומשך אותם באותו זמן. בקיצור, הגיע הזמן למצוא ג'ינס בויפרנד חדש, והמועמדים כבר בדרך. כמה נפלא יכול היה להיות להכנס לחנות בישראל, למדוד מכנסים ולקנות אותם נכון? למרבה הצער לפרות שמנות כמוני לא מגיע הפינוק הזה ואני נאלצת להזמין ג'ינסים בשתי מידות מחו"ל, לחכות שיגיעו ואז לשלוח את זה שלא מתאים בחזרה. פאן פאן פאן.

תלבושת לפגישת עבודה

שמלה מדורותי פרקינס (ישנה)

גרביונים מאסוס

מגפיים איטלקיים מחנות כלשהי בהרצליה (ישנים)

תיק של Lazy Oaf מסטורי

עגילים מזארה

השמלה הזו מתאימה בול לימים בהם קר בחוץ וחם במשרדים בוזמנית. היא קצרה אבל עשויה מבד חורפי ולבשתי אותה עם קרדיגן שחור קטן שמשום מה שכחתי לצלם. מה שבאמת יפה פה זה תיק המחשב החדש שלי, שכולו פרוותיות חברית (או חברות פרוותית?) והוא מתאים לנשיאת מחשב כבד ושאר ירקות וגם לחילוץ קולות בסגנון "אלוהים שבשמים מה זה אמור להיות??" מאנשים זרים ברחוב. מה עוד אפשר לרצות? אולי ארנק תואם.

תלבושת למפגש עם ציפורים

חולצה מזארה

אותו ג'ינס מנקסט

נעלים משופרא

עגילים מרזילי (ישנים)

תיק של Monki

המיזע הזה מזארה עלה מאה וטיפה ש"ח והוא פשוט נפלא בעיני. גם אפור ורך וגם בעל שפיץ מגניב בדמות שרוולים קצת יותר שמנמנים מהרגיל, המסתיימים  בלולאות מתכת וקשירה באמצעות סרט רחב. הוא מידה L מקו המידות הרגילות (על מי אני עובדת? יש שם רק מידות "רגילות"). בגלל שהכל אפור אפור ואפור, כמו שאני אוהבת לאחרונה, הוספתי עגילים צהובים.

ואם כבר באפור וצהוב עסקינן, נעבור חלקות לתלבושת הבאה.

תלבושת לעבודה

חולצה של מוטיף

מכנסים מאסוס

אדידס סטן סמית 

אני ממש מרוצה מהמכנסים האלה, שקניתי ב-12 פאונד ביום שישי השחרחר. הם אפורים ורחבים, כמו שאני אוהבת, ומתאימים ללבישה עם סניקרז (כמו שאני גם אוהבת). הם גם חמים ונעימים, אז מה עוד אפשר לרצות?

הנעלים האלה של אדידס ממש מקשות על תהליך התאמת הבגדים והאביזרים לתלבושת. יש לי שני תיקים צהובים (אחד מהם נקנה במיוחד כדי להתאים לנעלים הצהובות שלי), אבל בכל פעם שאני שולפת אחד מהם אני מרגישה שזה יותר מדי ושאי אפשר לצרף עוד צהוב לחגיגה. יחסית למתלבשת חסרת גבולות אני ממש קיצונית בקביעת גבולות..

לסיום, אדווח שבקנה לא פחות מארבע רשומות על נושאים מועילים ו\או נחמדים, אם רק אצליח להושיב את ישבני מספיק זמן במקום אחד כדי להתקדם בכתיבתן (טוב, בשביל אחת אני עדין מחכה לקבל דבר מה בדואר). בינתים, שבוע טוב לכולם ותלבשו צהוב!

אני מוציאה את המונח "מידות גדולות" מהלקסיקון

שולם עליכם, עגולי הכנפיים. ברגעים אלה ממש מונחת לפני רשימת המטלות היומית שלי, והיא ארוכה כמו הגלות and then some. אז למה אני כותבת פה במקום לעבוד, אתם שואלים? התשובה היא שאתמול בלילה זז לי משהו במוח ועכשיו אני לא מצליחה להחזיר אותו למקום. תקוותי היא שאצליח להזיז את החלק הזה גם אצלכם.

אתמול בלילה עברתי על הפידלי שלי ונתקלתי בכתבה הזו בבלוג של חנות האופנה המקוונת החביבה, מוד קלות'. אם לאמלק לכם, הצוות של מוד קלות' ניהל דיון מתמשך בשאלה האם נכון או שגוי לנהל קטגוריה נפרדת של בגדים במידות גדולות והחליטו לבסוף לבטל אותה, בטענה שבגדים צריך לחלק לקטגוריות לפי סוגם ולא לפי מבנה הגוף של הלובש. כך שמעתה יופיעו הבגדים במידות XS-4XL בכל חלקי האתר בלי שום התייחסות מיוחדת ותם עידן המידות הגדולות. במקביל, דורותי פרקינס הכריזו על השקת קו מידות גדולות חדש, למרות שהקו הרגיל שלהם מגיע עד מידה 50 מאז השקת המותג.

ההכרזות האלה גרמו לי לתהות מה מקור ההפרדה בין מידות גדולות ומידות רגילות מלכתחילה. השאלות שמטרידות אותי הן שתיים - למה רשתות אופנה מפרידות את המידות הגדולות מאלה הקטנות ומי היה ה"גאון" השיווקי שהחליט לציין מידות בגדים כגודל ולא כמספר. 

ראשית, יש כאן ענין תרבותי. טווח המידות ה"רגיל" משתנה בהתאם לרוח הזמנים. בשנות התשעים המאוחרות יכולתם למצוא מידה 46 בכל חנות נורמלית, והיום קשה למצוא מידה 44. בעבר מידה 48 נחשבה ענקית והיום יצרני מידות גדולות מציעים כחלק רגיל מהקו שלהם בגדים במידה 56. גם המידות הקטנות ביותר 2-0 נוספו רק בעשורים האחרונים ולא היו קיימות לאורך רב המאה העשרים.

התרבות הצרכנית בה אנחנו חיים מוכרת לנו תדמית מסוימת לה אנחנו צריכים להתאים כדי להיות ראויים לאושר. הבעיה שלנו היא שאנחנו לעולם לא נתאים לתדמית ולכן לעולם לא נפסיק לצרוך מוצרים שאמורים לקרב אותנו אליה (זו אמנם קלישאה אבל זכרו שגם צילומי הדוגמניות בתקשורת מרוטשים כדי להתאים לסטנדרט בלתי אנושי מסוים). התדמית הזו כוללת מוסכמות חברתיות (עדיף להיות גבר לבן וסטרייט מאישה שחורה ולסבית), סמלי סטטוס (הרכב הנכון, הדירה הנכונה והמשרה הנכונה) ומראה (מידה, גוון עור ועינים, מראה עור). לחברה צרכנית משתלם לחלק את מידות הבגדים ל"טובות" ו"רעות" ולהקצות את מי שלא עונה על הגדרת היופי הסטנדרטי לרשתות אופנה נפרדות בהן מוכרים ביוקר בגדים סוג ב לאזרחים סוג ב. רמת השרות מתאימה לרמה הנדרשת בידי הלקוחות, הלא ברור לכם שלקוח של מרצדס לא היה מוכן לקבל את רמת השרות שמקבלים צרכני התחבורה הציבורית.

שנית, יש את הפן המעשי. בגדים במידות גדולות דורשים יותר בד מה שמטרפד לעתים את היכולת לייצר בגד מסוים בטווח מידות רחב ולתמחר את כל המידות בו באותו האופן. לא יתכן שנשים שמנות ישלמו יותר על הבגדים נכון? נכון. אבל יש דרכים לעקוף את זה, כמו להעלות את מחיר כל המידות לרמה אחידה שתסבסד, כביכול, את עלות הבד הנוסף ואם צריך גם את הצורך בתדמיתנות כפולה עבור כל דגם.

אז למה בעצם דורותי פרקינס בחרה להוסיף קו נפרד של מידות גדולות במקום פשוט להגדיל את טווח המידות שלה עוד יותר? קו נפרד מאפשר מיתוג נפרד והפרדה בין שני קהלי היעד. יש שתי סיבות לרצות להפריד בין הקהלים וכל אחת מהן עגומה יותר מהשניה - המחשבה שלנשים שמנות צריך למכור אחרת מלרזות (כלומר, להשתמש בקמפיין אחר) והרצון להמנע מתדמית של רשת שמוכרת לשמנות, כי איזו אישה רזה ואופנתית תרצה לקנות בחנות שמוכרת לנשים שמנות ומוזנחות?

נשים שמנות אכן מרגישות נפרדות מקהל הנשים הרזות אבל אין לכך סיבות מוצדקות או מוסריות. אנחנו מרגישות נפרדות כי מתייחסים אלינו ככה והתרגלנו. התרגלנו לקבל בגדים דלים מכל בחינה אפשרית ולשלם עליהם יותר. התרגלנו לקנות טרנינגים של גברים במקום פיג'מות כי לא הציעו לנו משהו אחר. התרגלנו לחזיות מכוערות ויקרות שמצמצמות וחונקות אותנו. אחרי מספיק שנים של יחס חברתי מסוים את מתחילה להפנים אותו ביחס לעצמך. אם איש אחד אומר לך שאתה שיכור למי אכפת, אבל כשכל רשתות הצריכה, הפרסום, העיתונות ומערכות הבריאות אומרות לך שאתה שיכור, אתה הולך הביתה, מכבה את האור ונכנס למיטה.

בחברה בה אנו חיים כיום ההפרדה בין ערכים, חיברות וצריכה לא קיימת יותר. פרופסור דן אריאלי וכלכלנים התנהגותיים אחרים דנים באריכות בכך שסביבת החיים הנוכחית שלנו ביטלה את חופש הבחירה ויכולת דחיית הסיפוקים ומחייבת אותנו לפתח מנגנונים חדשים שיחליפו אותם כדי לחיות טוב באמות המידה שלנו. ברגע שאנחנו מפתחים מודעות לכך העינים נפתחות, אנחנו מתחילים לראות את האיש שמתפעל את העסק מאחורי הוילון ומפתחים את היכולת לשים גבולות חדשים במקום בו אנו זקוקים להם. אין סיבה להסכים לכך שרשתות בגדים יסמנו את מידתי כ"גדולה פי שתים מהרגיל" במקום "50" שהוא מספר נטול ערך על רצף מספרים נטולי ערך.

אנחנו, ציבור הצרכניות השמנות, נמצאות כבר שני עשורים לפחות במאבק על זכותנו לקנות בגדים ראויים במידה שלנו. אני אומרת, הגיע הזמן לעבור לשלב הבא - זה שמוד קלות' נמצאים בו, ולדרוש לחסל את ההתייחסות התרבותית והצרכנית למונח "מידות גדולות". 

אני לא בלוגרית מידות גדולות. אני בלוגרית אופנה ושמנופמיניזם. כבר שנים שאני מגלגלת עינים ודופקת את הראש במקלדת בכל פעם שמישהו משתמש לידי ביופמיזמים נשים אמיתיות כי מרתיח אותי שאנשים מנסים לטייח את העובדות שניצבות מול עיניהם כדי שלכולם יהיה "נעים" יותר. זה לא נעים לי וגם אם כן היה, נעים זה לא ערך בעייני אלא כלי שאנשים שאין להם יכולת לשים גבולות מנצלים לטובתם כשרומסים אותם. ותאמינו לי שכשמישהו רומס אותך, הדבר האחרון בעולם שמענין אותו זה אם נעים לך באותו הרגע או לא כי אתה בלתי נראה בעיניו. 

אתמול בלילה שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה נטולת יכולת להרדם. כבר ימים שאני מתרחקת מפייסבוק ומקריאת כתבות בעיתונות הפופולרית כי אווירת השנאה והאלימות שחוגגת בישראל הפכה לבלתי נסבלת עבורי. חשבתי על כל הציבורים עליהם אני נמנית ונגדם מופנית שנאה והסתה ועל המחיר הגבוה שאנחנו משלמים על הציווי להיות נאמנים לערכינו ולעצמנו. ואז עלה בי שביב תקווה. שרונה, חשבתי לעצמי, בעוד חמישים שנים המאבק המייאש והמייסר שלנו נגד מיזוגניה, הומופוביה ותרבות האונס יהיה אנקדוטה מהעבר. אנחנו נראה את נכדינו נהנים מעולם טוב יותר, בזכותנו, ומזלזלים בנו על כל מה שסבלנו בדרך לשם. הם יוולדו לתוך עולם מכבד יותר ודרך החיים שלנו תראה להם פרימיטיבית, ובצדק. זה לא חלום, אני מוקפת בנשים וגברים שנלחמים כל יום במגוון דרכים כדי להביא אותנו לשם.

אז אני מודיעה רשמית שאני עם המונח "מידות גדולות" גמרתי. לא אשתמש בו בעצמי ולא אגלה סבלנות כלפיו. אני מקווה שתצטרפו אליי. זה נשמע אולי כמו צעד קטן מאד לאנושות, אבל כשאת אישה ישראלית שמנה (בין שאר הדברים) זה משהו די גדול.

גלבייה גלבייה

שאלוהים יעזור לי, יש לי מספיק גלביות. אחת פרחונית ורודה עם ציפור נודניקית של קרן שביט, אחת שחורה אלגנטית מסטאן של טליה ואחת גזעית עם ניטים של דורית בר אור לגולף. חלאס! חלאס עם הגלביות. כלומר, לא מספיק? גלביה היא הבגד שכל השמנות הזדקנות לובשות במיאמי וכשמותגי מידות גדולות מכינים אותן הן מאבדות לרב צלם אנוש. כל זכר למגניבות נעלם מהן, וכל שנותר הוא אוהל סינתטי מצויץ שמוצץ ממך כל זכר למיניות זו או אחרת. 

הו, אבל כשהן טובות.. גלביות טובות הן הבגד הישראלי ביותר בנמצא. הן קורצות לעליות הראשונות ולדור החלוצים. הן קורצות לפלשתינאים שעיבדו את האדמות כשאנחנו עוד היינו ניצנוץ בעינים של סבא רבא. הן הכי אווריריות, הכי נעימות, הכי סקסיות והכי גזעיות מכל הבגדים גם יחד. גלביות, איי קראמבה!

לפני כמה ימים הסתובבתי עם אודליה (שהעבירה סוף סוף את הבלוג שלה מתפוז לבלוגר, כל הכבוד לצה"ל) בקניון ארנה השומם. אכלנו גלידה וחיפשנו משהו ששכחתי כשנתקלנו בחנות של גלביה. על הרשת הזו קראתי בעבר בבלוג של שלי גרוס. כשביקשתי להכנס לחנות הצבעונית, אודליה אמרה שככל הזכור לה צפויה לי אכזבה, כי הם מוכרים בגדים זעירים בלבד. אני זכרתי דבר דומה, כי לפני כמה חודשים ראיתי חולצה משגעת שלהם אצל שלי וכשרציתי לקנות אותה לא היתה שום מידה שמתקרבת לשלי.

לפיכך, זקפנו ראשנו ונכנסנו בדחילו ורחימו לחנות בכוונה להציץ הצצה מהירה ולסגת לפני שהמוכרת החמוצה תגיד לנו שאין לנו במידה שלך. הבעיה היא שהמוכרת היתה חמודה לאללה והיה להם ועוד איך במידה שלנו.

גלביה מוכרים (הפתעה!) גלביות בכל צבע שאפשר להעלות על הדעת. יש גלביות שקופות לים במאות בודדות של שקלים ויש גלביות ערב מעוטרות חרוזים באלפי שקלים ויש גם חולצות גלביה וגלביות ליום יום במחירים בינוניים-גבוהים שנעים בין 500 ל-1000 ש"ח פלוס מינוס. חלק קטן מהבגדים מגיע ב-One Size אבל רובם מגיעות במידות S-XXXL, כשאני במידה 48-50 לובשת את ה-XXXL כפי שתראו בצילומים הבאים.

הגלביה הראשונה שמדדתי היתה חתיכית למדי.

אני לובשת שמלת ארוגם במידה XXXL שעולה 790 ₪

הגלביה הזו הזכירה לי את זו של משכית שאמא לבשה לחתונה של אחיה הדוד ב-1980. תראו כמה יפה היא! 

בשלב זה, הייתי מלאה מחשבות אוהבות על אמא ולכן המשכתי למדוד בשמחה.

הצהובה הזו שמחה לאללה, אבל הצווארון שלה קצת סגור לטעמי. דמיינו שאני לא נועלת סניקרז אלא משהו סנדלי יותר.

אני לובשת שמלת אלדין במידה XXXL שעולה 1190 ₪

החמודה הזו יכלה להיות מזעזעת אם לא היו נזהרים, אבל הם נזהרו. מסתבר שיש לה גם גרסת מיני חתיכית שהייתי קונה לי בשמחה, לולא היתה ארוכת שרוולים.

אני לובשת שמלת פסים במידה XXXL שעולה 790 ₪

הגלביה הבאה יפהפייה מעל המותן ומוצלחת פחות מהמותן ומטה, אבל אם היא היתה חולצה או אפילו טוניקה היא היתה נהדרת (מה שמזכיר לי שהמוכרת המקסימה אמרה שהם עושים תיקונים לפי הצורך, כמו קיצוצי שרוולים).

אני לובשת שמלת סידני במידה XXXL שעולה 790 ₪

והנה אחת חתיכית בגזרת מיני. היא נראית מקסימה בתמונה, אבל אם תסתכלו טוב תראו היא קטנה עליי ולכן לא קניתי אותה. חבל!

אני לובשת שמלת ניו יורק מיני במידה XXXL ועולה 690 ₪

אז מה השורה התחתונה? ובכן, אם אתן רזות או שמנות לייט (עד מידה 50) שאוהבות גלביות, אם מהזן בגזעי בלתי מתאמץ ואם מהזן הסופר צבעוני שאנטי כיף, ויש לכן כסף לבזבז זו החנות בשבילכן. אני בטוח אבקר בה שוב בעתיד.

פרט לסניף בקניון ארנה בהרצליה יש גם סניף בנווה צדק וחנות מקוונת עם משלוחינם. תוכלו למצוא את כל הפרטים בדף הפייסבוק של המותג.

עד לכאן גלביה. אך לפני סיום, עדכון קטן מחנות אחרת בקניון ארנה.

אחת הרשומות הנקראות ביותר בשבלוג היא זו שכתבתי כשנפתחה בארץ החנות הראשונה של דורותי פרקינס. היה זה אירוע משמח, שכן הרשת הבריטית מוכרת את אותם הבגדים במידות 2 עד 20, כל זאת במחירים סבירים ביותר. מאז דורותי פרקינס העולמית שקעה בשיממון שעמומי כלשהו. בביקור האחרון שלי בלונדון, לפני מספר חודשים, התקשיתי למצוא סניפים שלהם כאשר בביקור שקדם לו במספר שנים היו שלוש חנויות שלהן רק באוקספורד סטריט. גם בסניף הדגל של הרשת בקניון שרונים לא מצאתי בשנתיים האחרונות שום דבר לכתוב עליו הביתה.

מאחר וכבר היינו שם החלטנו להכנס, ומדדתי כמה מכנסיים במידה 20 (48 ישראלי). 

מכנסים במידה 48 בדורותי פרקינס

הברמודה מג'ינס עולה 150 ש"ח
המכנסים הפרחוניים הדקים עולים 180 ש"ח
הסקיני ג'ינס עם נקודות עולה 180 ש"ח
המכנסים האדומים עולים 130 ש"ח

המחירים מצוינים ללא ספק, אבל האיכות נראית לי נמוכה למדי. הסקיני היו צמודים רצח אבל ברור היה שכביסה אחת תרחיב אותם משמעותית. הפרחוניים היו חביבים וכך גם הברמודה, למרות שזה ממש לא הסגנון שלי. המכנסים האדומים עשוים מבד שמבליט כל צלוליט, נקודת חן או ישבן בצורה מאד לא מחמיאה ולא הייתי ממליצה לאיש או אישה לרכוש אותם. אז נכון, הסניף בארנה תמיד היה החלש מבין השנים (גם השירות בו איום ונורא) אך עדין התאכזבתי. מצד שני, כן יש בו מגוון של בגדים במידה 48 במחירים נוחים, אז אני בטוחה שיש שמנמנות שיהנו ממנו.

ועד כאן תוכניתנו ביקורת חנויות שמנונית להפעם. היו ברוכים ותהיו נחמדים לאמא, אתם אף פעם לא יודעים מתי היא תאזול מהמלאי לבלי שוב.

תשוויצלונדון והגרלונדון

מה השעה? השעה לשתוויצלונדון, תודה ששאלתם! אחרי כל נסיעה לחו"ל מגיע תשוויץ (למה? אין לי מושג) וזה השתוויצחול הראשון בשבלוג מזה אי אילו שנים, אז למה לא למה לא.

כפי שכתבתי כבר, נסעתי הפעם עם תקציב מצומצם מאד. למעשה, התקציב לנסיעה הזו היה בדיוק שליש מתקציב הנסיעה שקדמה לה ב-2012. רשימת הקניות שלי כללה בגדים לראיונות עבודה, פיג'מות', חזיות (קניתי חמש חזיות מעולות ויפות במרקס אנד ספנסר ב-570₪, מחיר של חזיה ורבע במידתי בישראל), בושם וארנק ובהחלט עמדתי ביעדים ובתקציב.

אני מחפשת תחליף לבושם הקבוע שלי בשנים האחרונות (מדמואזל שאנל) כבר תקופה ארוכה וטרם מצאתי מועמד ראוי. החלטתי מראש שתקציב הקניות הגבוה ביותר בנסיעה הזו יוקצב לרכישת בושם, יוקרתי ככל שיהיה. בחנתי בשמים שונים ומשונים עליהם קראתי ושמעתי. רחרחתי את בקבוקי הבושם ב-250$ של טום פורד ולא התקשיתי לוותר עליהם. ביקרתי בבוטיק של שאנל ובחנתי מספר בשמים שלא ניתן להשיג במקומות אחרים, כולל מספר 22 המסתורי, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. בסוף, בביקור השני של בחנות של ג'ו מאלון בקובנט גארדן בחרתי לי שני בשמים נפלאים ממש - בקבוק גדול של בושם מרוות עצים ומלח ים המפורסם, שמריח בדיוק כך (רענן ואוקיינוסי) במחיר 82 פאונד ובקבוק קטן של אגס אנגלי ופרזיה המתקתק במחיר 40 פאונד. הבשמים של ג'ו מאלון מיועדים להנחה בשכבות, כך ששילוב השניים יוצר בושם שלישי מורכב יותר. תענוג של ממש.

התכנית המקורית שלי היתה לקנות ארנק בטד בייקר, עם מבנה זהה לזה הקודם שלהם שהתפגר לאחרונה אחרי ארבע שנות שירות נאמן. לצערי, לא מצאתי שם שום ארנק שרציתי והמחירים שלהם (יותר ממאה פאונד לארנק) לא מתאימים לקניה בסגנון נו טוב שיהיה. ההחלטה להציץ מה חדש ברדלי השכנים התבררה כמוצלחת, מאחר והם בדיוק התחילו במכירת חיסול על העונה הקודמת ומצאתי שם את שני הארנקים הנחמדים האלה עם כלבים וחברים. לארנק הגדול מהשניים יש מבנה פנימי מספק להפתיע ויש בו מקום מסודר לכל מה שציפיתי להכניס לארנק גדול פי שתיים בטד בייקר. הוא נכנס בקלות לכל התיקים הקטנים המשונים שאני נוהגת לסחוב איתי לאחרונה, מה שהופך אותו לקניה מצוינת. את ארנק המטבעות הגמדי טרם חנכתי, והוא מחכה להזדמנות נאותה לשמש כארנק צהרים.

כצפוי, החנות היחידה אליה יכולתי להגיע עם מאה פאונד ולצאת עם שתי שקיות מפלצתיות היא פריימרק. בחרתי לי הרבה פריטים ובסוף סיננתי מחצית מהם ויצאתי מרוצה ובידי כמעט כל מה שקיוויתי לקנות בנסיעה הזו, ועוד. חוץ משרשראות נורות לקישוט הבית ובטריות בגרושים, תחתונים וגרביים לרב וכל מיני דברים שמשפריצים ניצנוצאז' קניתי כמה בגדים מצוינים במחירים מגוחכים.

מצאתי שם את הקומבניזון הזה שקניתי למטרת יצירת מראה שכבות רומנטי. כמה מכן אולי זוכרות שלפני כמה שנים היה קומבניזון כמעט זהה באלמביקה שנמכר ביותר מ-400₪. אתן יכולות לתאר לכן איך ציחקקתי בהנאה כשמצאתי את התאום שלו במחיר 7 פאונד (42₪) בלבד.

להפתעתי מצאתי מגוון זעיר אך מעולה של בגדי ספורט עד מידה 20 (48). קניתי שני זוגות מכנסי ספורט מקצועיים ואת החולצה המצוינת הזו ב-10 פאונד, שחולצה זהה לה כמעט קניתי לא מזמן באתלטה במחיר גבוה פי חמישה. הכובע סופג הזיעה עם הרשת באיזור השיער עלה 3 פאונד. אין לי מושג למה, אבל כובעי מצחיה לספורט עולים בארץ לפחות 80 ש"ח.

קניתי גם מספר מכנסי פיג'מה מהדגם הזה ב-9 פאונד המכנס. הם מעוטרים בדמויות שמנמנות וחביבות מסרטים מצוירים שונים. מה עוד יכולה אישה לרצות?

החדשות הרעות על פריימרק הן שהם הקטינו את טווח המידות שלהם, ומרבית הפריטים שלהם מגיעים עכשיו רק עד מידה 18-20. שאלתי את אחת המוכרות לאן נעלמו הפיג'מות והתחתונים במידה 20-22 והיא ענתה לי לא היית פה הרבה שנים הא?. לא טוב בכלל. והמגמה הזו נמשכה לצערי ברב חנויות הבגדים בהן ביקרנו במהלך הנסיעה.

כאמור למעלה, חיפשתי בגדים שיתאימו לראיונות העבודה שמצפים לי בתקופה הקרובה ולעבודה חדשה. לאחרונה התרגלתי להגיע לעבודה בג'ינס וטישרט, בהתאם לתרבות הארגונית בחברה, והאמת שממש נמאס לי מזה. חיפשתי את החנויות בהן קניתי בגדים לעבודה בנסיעות קודמות - נקסט, ניו לוק, מרקס אנד ספנסר, ווליס, דורותי פרקינס וירקות דומים אחרים.

בנסיעה הקודמת ללונדון היו לפחות 3 חנויות של דורותי פרקינס ברחוב אוקספורד (רחוב הקניות הראשי של לונדון). הפעם לא מצאתי אפילו אחת. בניו לוק ונקסט (שם אני קונה את רב הבגדים שלי בשנה האחרונה) אמרו לנו שהם מחזיקים בחנות רק פריט אחד מהמידות 18 ו-20 (46 ו-48) ושנוכל למצוא פריטים במידות האלה וגדולות יותר באתר שלהם. בנסיעה הקודמת שלי זה לא היה כך וזה הרתיח אותי. חברתי שלובשת מידה 22 לא מצאה בגדים בשום חנות כמעט, פרט לאוונס שם היו ג'ינסים במידות גדולות מאד אך אף אחד מהם לא החמיא לא לה ולא לי.

במכירה שהיתה בפינת המידות הגדולות הקטנה בסניף ריג'נט סטריט של H&M מצאתי שמלה שראיתי יום קודם בסניף אחר במחיר מלא של 30 פאונד והחלטתי לא לקנות. היא עלתה שם 10 פאונד בלבד (60₪) וקניתי אותה במידה 18. היא רכה ומתנפנפת וארוכה יותר מאחור, וזה תמיד חביב עליי.

קניתי במכירה גם חצאית קצרה במידה 20 שהתבררה כגדולה עליי (זה מה שקורה כשחולים ומקיאים כמעט חודש) ולבשתי השבוע בפעם הראשונה בה יצאתי מהבית מאז חזרתי. היא עלתה 5 פאונד (30₪) בלבד!

אני לובשת

חולצות מגאפ ונקסט

חצאית מ-H&PM פלוס

גרביונים מסימפלי בי 

מגפונים ישנים של גזית

המקום היחיד בו מצאתי בגדים לראיונות במידתי הוא חנות גדולה בשם BHS ליד תחנת אוקספורד סירקס ברחוב אוקספורד. זה מין כלבו שמאגד בתוכו הרבה מותגים מסוגים שונים, כולל את מותגי המידות הגדולות אוונס ופרופיל (שהיה חדש לי). זה גם המקום היחיד בו מצאתי בגדים של דורותי פרקינס בנסיעה הזו. קניתי שם שני זוגות מכנסים מחויטים במחיר מצחיק (אחד עלה 96₪ והשני 35₪. הידד להנחות חג המולד!) ואת החולצה הזו של דורותי פרקינס שעלתה עשרים ומשהו פאונד בלי הנחה אבל מתאימה בדיוק לראיונות עבודה בהן המתראיינת היא שרונה.

בתמונות רואים גם את הידיות החדשות לארון הבגדים, שקניתי בזארה הום (חנות שאכזבה אותי למדי, אני חיבת להודות. פוקס הום הרבה יותר שווה).

הבגד היקר ביותר שקניתי בנסיעה הזו הוא הקרדיגן הזה מסימפלי בי שעלה 40 פאונד (238₪). בקנייתו קיבלו מתנה של עשרה פאונד לקניה נוספת, אותם הוצאתי על גרביונים ועגילים נחמדים כך שזה יצא משתלם בהחלט. חיפשתי קרדיגן אפור ארוך ועבה הרבה זמן, וזה הראשון שמדדתי וממש מצא חן בעיני (ברב החנויות הקרדיגנים הארוכים דקים נורא, ולזה יש משקל והוא באמת מחמם). הוא רך ונעים והשרוולים שלו רחבים כמעט כמו קימונו, מה שהופך אותו לסופר נוח מחד ובעייתי ללבישה מאידך, כי אי אפשר ללבוש מעליו מעיל. אופסי. ציפיתי להרבה מהחנות הזו, עליה אני קוראת בבלוגים מחו"ל כבר שנתיים, והתאכזבתי שזה היה הבגד היחיד שם שרציתי.

באחד הימים הראשונים שלי בלונדון הלכתי לחנות התכשיטים האהובה עליי, לה נריד, וחיפשתי על מה להוציא מאה פאונד. מאחר ולא מצאתי שום תכשיט שבאמת רציתי, שחררתי את תקציב הלה נריד לתוך התקציב הכללי של הנסיעה, מה שאפשר לי לקנות שני בשמים במקום אחר ומגבת של מומינים ולאכול בכמה מסעדות מוצלחות במיוחד. בזמן שחיכינו לשולחן באחת המסעדות האלה (האיטלקית של ג'יימי, נום נום נום) התהלכנו ברחובות הסמוכים וגילינו שחנות האאוטלט של לה נריד, עליה שאלתי בחנות הראשית ואמרו לי שנסגרה, קיימת ועוד איך והתבאסתי למדי לנוכח המחירים המוזלים והמבחר מקולקציות קודמות שאהבתי יותר.

חזרתי לשם ביום האחרון שלי בעיר עם תקציב זערורי וקניתי לי את העגילים הכי חמודים שמצאתי ויכולתי להרשות לעצמי. הם עלו 20 פאונד והם מתאימים עד מאד לשיער קצר. אני חושבת שאחגוג עליהם בקיץ הקרוב.

זהו לעת עתה. לחנויות היקרות שאני אוהב לא נכנסתי אפילו בנסיעה הזו, כדי לחסוך לי עוגמת נפש. ותכל'ס, כשחלק נכבד מהתקציב מיועד למלון נוח, כרטיסים לתיאטרון וארוחות שחיתות אין על מה להתלונן. לונדון היא לונדון ואני אוהבת אותה מכל ליבי. ויחסית לנסיעה עם תקציב מוגבל חזרתי מפונקת היטב, אז הידד! 

עד כאן תשוויצלונדון. אך עובדה ידועה היא שאין תשוויצלונדון ללא הגרלונדון, וכך הדבר גם הפעם! לצערי, תקציב ההגרלה היה דל עד דל גלים, אבל לא בודקים סוס מתנה בשיניים. נכון? נכון!

אז מה בהגרלונדון לפתיחת שנת 2015

• פנקסון נעים במיוחד מחנות העיצוב היפנית האהובה מוג'י
• קרם רגלים משובח של Soap & Glory 
• ליפ גלוס של Soap & Glory
• שרשר דובדבנית מהסייל של H&M
• איילינר חום של Barry M
• לק חורפי של Topshop
• מבחר דוגמיות

והנה הוראות ההרשמה.

1. ההגרלה תמשך מהיום (חמישי 15.1.15, הא תאריך נחמד! בטח יש הרבה חתונות יקרות היום) עד יום חמישי ה-22.1.15 בערב אז אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה חדש\ה.
2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה קרם רגליים, בעד או נגד? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
3. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
4. יש לעשות לייק לדף השבלוג בפייסבוק וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
5. שתפו את החבר'ה בדבר ההגרלה באמצעות המייל, פייסבוק, טוויטר, שיחות סלון, חבילות שי בדואר שליחים ואיתות באמצעות מניפות.

שימו ♥ - התגובות בשבלוג מוסתרות עד שאני מאשרת אותן, אז אין צורך להגב שוב אם אתם לא רואים את התגובה שלכם מתפרסמת מיד.

בהצלחה לכולם ולשנה הבאה בלונדון הבנויה עם תקציב על הכיף כיפאק.

עדכון 22.1.15 - והזוכה בהגרלונדון היא...

שלחי לי בבקשה את כתובת הדואר שלך ל-raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים. אם לא תחזרי אליי עד שישי בצהרים, אבחר זוכה אחרת.

שובה של כורסת המשרד האדומה

השבוע שמתי לב לשתי עובדות. הראשונה, שלא העליתי מה לבשתי היום בצורה מסודרת כבר די הרבה זמן והשניה, שהגיע הזמן להסתפר. התספורת תטופל בקרוב, מאחר ואני מבלה את מרבית זמני עם סיכה שעוצרת את השיער מלהינעץ לי בעין, והנה שני מה לבשתי לעבודה השבוע להנאתכם.

הערה מנהלתית - מאד מאתגרת אותי הדילמה איזו תמונה לבחור, אחת שבה התלבושת נראית טוב או אחת בה אני נראית טוב. בשני המקרים הבאים תראו שהעדפתי את התלבושת על פני עצמי, מה שמסביר את פרצופי החובזה שענדתי לצורך הצילום. אחח חטא הגאווה. יאללה.

תלבושת לעבודה א

חולצה מנקסט

מכנסים מאלמביקה (ישנים)

גרבים מנקסט

מוקסינים מפריימארק *

עגילים בעיצובי

*  את המוקסינים האלה קניתי ב-60₪ לפני שנתיים בפריימארק בלונדון וקברתי בארגז של המיטה. לפני שבועיים נתקלתי בהן ושלפתי אותן ממחבואן ומאז הפכו בהדרגה לנעלים החביבות עליי. הן מתאימות כמעט לכל בגד (לא תופס לגבי תלבושת ב למטה) והן מרופדות ונוחות במידה מפתיעה. אז נכון, ה"עור" ממנו הן עשויות נראה כמו נייר ורק אלוהים יודע כמה זמן הן ישרדו, אבל אני אצטער לראות אותן הולכות.

תלבושת לעבודה ב

שמלה (הנלבשת כחולצאית) ממוד קלות'

עליונית מאלמביקה

ג'ינס מדורותי פרקינס

נעלים של נייקי

שרשרת מה. שטרן

תודה לקרן בן יעקב סלע על הצילומים

חושבתני שזהו, לעת עתה. חדי העין מביניכם ודאי הבחינו שכורסת המשרד האדומה קיבלה במתנה תרשים ארוך כמו הגלות שמתאר תהליכי QA תקינים. הבדיחה הקומתית היא לומר לכל עובד חדש שהוא צריך לשנן את התרשים, כי כאלה אנחנו, חלאות. 

לפני סיום אספר לכם שאני מתכוונת להעלות לפה את הפריטים שלא נמכרו במכירה, לשם מכירתם המקוונת. כך שאם פספסתם את המכירה או סתם לא הגעתם ואתם מעוניינים לחמוס את ארוני, אתם מוזמנים. ועכשיו, סופגניות לכולכם ויאללה לעבודה. יש לי תרשים לשנן.

בוקר נורמלי וסביר במשרדי איקאה ישראל

מעטים הדברים, כידוע, שאני מתעבת יותר מאירועי השקה. אבל מדי פעם נחמד לפגוש חברות על ארוחת בוקר במקום צבעוני שאני אוהבת גם ככה, לכן החלטתי שהגיע הזמן להוציא את האף מהמשרד לשם שינוי ולנסוע להשקת קטלוג 2014 של איקאה בחנות בנתניה. כיצד הייתי אמורה להעלות בדעתי את הזוועות שאחווה שם?

ידעתי שהקטלוג והקולקציה השנה מתרכזים במגורים בחלל קטן עם ילדים אבל לא ידעתי שחלק מהמוזמנים מביאים את הילדים שלהם איתם להשקה. אני לא הבאתי איתי ילדים ולכן נאלצתי להסתדר עם מה שמצאתי במקום.

להגיד לכם שהיה קל? זה יהיה שקר. הילדים לא התחברו אליי, אני לא התחברתי אליהם והם לא הפסיקו לבכות.

ביורן, השחום מבין השניים, כל הזמן שאל אותי מה אני לובשת. עניתי לו שבעים פעם בערך -

אני לובשת

מכנסים ממרקס אנד ספנסר מלונדון 

חולצה מדורותי פרקינס

נעלי הלו קיטי של וואנס מלונדון

שרשרת של ה. שטרן

תיק של בראצ'ליני

אבל הוא התעלם והמשיך לשאול, כאילו הוא עושה את זה בכוונה כדי לעצבן אותי. לא נראה לי שבכלל מענין תינוקות מאיקאה מה אנשים לובשים, זה לא כמו תינוקות מזארה או קסטרו.

בשלב כלשהו הוא הלך לשתות קפה ולעשן בחוץ עם מישהי מידיעות אחרונות ואני נותרתי לבד עם אחיו ששמו, מסתבר, אישטביורן. רק באיקאה מוצאים תינוק שקוראים לו אישטביורן. התכוונתי לחנוק אותו בדיוק כשאודליה צילמה אותי, וכך הוא ניצל. אבל ברגע שהיא הניחה את המצלמה צעקתי למישהי שאני לא מכירה מיטל! לא התראינו שנתיים!! וברחתי. אודליה אומרת שהוא משך כתפיים והלך לקחת עוד קוראסון ולעשות חנדלעך למישהי אחרת. ככה זה כשאתה תינוק בשרות לקוחות.

וכאילו כל זה לא הספיק, הנחתי לשניה את התיק שלי כדי להביא כוס מיץ וכשחזרתי מצאתי את המניאק הזה מתעסק איתו.

בשלב הזה לא ענין אותי כבר שהם משיקים בקרוב אפליקציה שתאפשר לסרוק רהיטים מהקטלוג ולמקום אותם וירטואלית בחדרי הבית כדי לראות איך הם יתאימו, לא שהם פותחים חנות שלישית בקרית אתא ובטח שלא ענין אותי המחקר המקיף שהם ערכו ב-25 מדינות כדי להתאים את הרהיטים שלהם טוב יותר להורים וילדים. במקום זה נכנסתי לחנות, קניתי מראת גוף חדשה לחדר השינה וסירופ חמוציות וחזרתי למשרד שלי שם אף אחד לא מחטט לי בתיק (כשאני רואה) או מתעקש שאשיר לו אאאההה ביורנל'ה אאאאההה חמוקל'ה בדיוק כשאני מנסה לאכול.

* תודה לאודליה ממן על הצילומים ועל שהעסיקה את אישטביורן בזמן שנמלטתי

♥ עדכונים ♥

הקטלוג עלה לאתר ואפשר לראות אותו כאן. גם האפליקציה זמינה עכשיו להורדה למאק ולאנדרואיד. 

כ♥ת

כ♥ת, או כלבת, היא תופעה שגורמת לאנשים לאהוב כלבים. אני, כידוע, לוקה בחתלת עצלנת ודלפנת אבל גם ובעיקר בכ♥ת, לכן התהדרתי השבוע בבגדים מכולבים דלוקס.

את התלבושת הפשוטה אך חביבה הזו לבשתי לעבודה ביום השני לכאב ראש מהאגדות. חשבתי, ובצדק, שכלכלב קצר רגלים יעזור לי להרגיש יותר טוב.

אני לובשת

חולצה מאסוס פטיט (ישנה)

מכנסים ממרקס אנד ספנסר

עגילים מלאכת יד

כפכפים של ג'ייסון וו למליסה

והיום לבשתי את חצאית הכלבים החדשה שלי לעבודה במחשבה על פגישה שיש לי אחריה, אליה חשוב היה לי להתלבש כשמנה לא נפוצה, אם אתם יורדים לסוף דעתי.

אני לובשת

חצאית ממוד קלות'

גופיה מדורותי פרקינס

שרשרת מה. שטרן

כפכפים של ג'ייסון וו למליסה

החצאית עתירת בד, מה שמעורר בי שמחה לאין קץ. אני מתה לנסות אותה עם תחתונית טול. זה יהיה תענוג רציני לבחורה חובבת קרינולינות כמוני. מממ קרינולינות! נום נום נום. 

מאז הבוקר אני מקבלת על החצאית מחמאות נון סטופ, והשמחה גדלה כששומעים ממני שניתן לקנות אותה בכל המידות מ-XS ועד -4X (אותה אני לובשת, למרות שלרב אני 2X או פחות במוד קלות', כי לפי הביקורות ידעתי מראש שהיא תהיה קטנטונת). אני מתה להבין מתי זה יהפוך להיות הסטנדרט - חנות שבה אפשר לקנות את אותו הבגד ממידה קטנטונת ועד גדלדולת בלי למצמץ.

אני מפרסמת את הרשומה הזו עכשיו כי לא נראה לי שנותרו לי בגדי כלבים נקיים, או בכלל, בבית. אני חושבת שמעכשיו זה חתולים עד סוף השבוע. אלא אם כן, כמובן, מישהו יארגן לי חולצה עם חמוס או אוברול תחשים. אז אשיר שירה חדשה ואצא לסיבוב הופעות עם להקתי הקצבית שרונה והטפירים.

♥ תודה לקרן בן יעקב סלע על הצילומים

תלבושות נינוחות לעבודה

השבוע הזה, עד כה, דרש בגדים נינוחים לעבודה. גם כי טרם החלמתי 100% מהוירוס הנודניק של השבוע שעבר וגם כי ככה בא לי. זה, אם כן, מה שלבשתי עד כה.

תלבושת לעבודה

חולצאית* מאסוס

צמודונים מרזילי

כפכפים של מליסה + ג'ייסון וו מבל וסו

שרשרת ארוכה מנעמה בצלאל

שרשרת כיפה אדומה של N2

לק פפרמינטי של סיאטה

עוד תלבושת לעבודה

שרוואל מעונות

גופיה מדורותי פרקינס

שרשרת מפוראבר 21

אותם כפכפים של מליסה + ג'ייסון וו

יצאה לי גם תסרוקת נחמדה עם צמה קדמית שנאספת לתוך פוף גדול. חבל שזה לא כל כך ברור בצילום.

 

כפי שאתם רואים, יש לנו פה בעיה רצינית עם חפצים דוממים בצורת עציץ שאינם מצייתים להוראות. אני מקווה שאצליח לפתור את הבעיה בדרכי שלום והידברות ולא אאלץ לבצע חיתוכים כואבים בכוח העבודה. נחיה ונראה. 
*  תודה לקרן בן יעקב סלע על הצילומים ולאלה זהבי על תרגום "טוניקה" ל"חולצאית"

הג'ירפות בהופעה

לפני כמה ימים, התנהלה ההתכתבות הבאה בפייסבוק.

אני: חולצת הגירפות שלי הגיעה והיא חמודה
אור: חניתי בחניה צרה מדי. אני לא יכולה לצאת מהאוטו
אני: את חושבת שיש ג'ירפות במידות גדולות שיש להן חולצת שרונה?
אור: כן
(כמה דקות שתיקה)
אור: החלפתי לחניה במידות גדולות

בתמונה, כורסת המשרד ואני לובשות

חולצת ג'ירפות במידה גדולה ממוד קלות'

גופיה של גאפ

ג'ינס מדורותי פרקינס

חגורה מניו לוק

סנדלים מעמנואל (ישנים מאד)

לק כתום ניצנוצאז' של סיאטה

חולצות לעבודה

עם כל הכבוד לדיאטת הקניות, ויש כבוד, מאז שמזג האויר התחמם אני הולכת לעבודה לבושה בעיקר בטישרטים וזה נמאס עליי. אז נכון, קוד הלבוש בחברה שלנו אינו מחויט, אבל יש מרחק גדול בין לא מחויט וזרוק ואני לא אוהבת להתלבש זרוק, בטח שלא לעבודה. אז החלטתי שאני אקנה כמה חולצות שיתאימו למשרד ולפגישות רשמיות. רשימת הדרישות לחולצה כללה את התכונות הבאות:

• נוחה
• צבעונית
• אינה טישרט (לא בבד ולא בגזרה)
• מתאימה לג'ינס וגם למכנסים מחוטים
• נחמדה

תאמינו או לא, אבל עברתי ארבעה קניונים (עזריאלי, רמת אביב, ארנה ושרונים) עד שמצאתי ארבע חולצות. החיפוש נמשך שלושה שבועות ניג'וסיים ועליי לציין שהופתעתי מהמקומות בהם מצאתי לבסוף את מה שחיפשתי (מיד תבינו).

חולצה ראשונה - מדורותי פרקינס בקניון שרונים. צבע סלמון בוהק מעל תחתית לבנה רכה במידה 20. הייתי בטוחה שאמצא כל מה שאני צריכה בחנות הזו, אבל למרבה הפתעתי המגוון היה מאכזב. החולצה עצמה נעימה והצבע מושך מחמאות.

אני לובשת

חולצה מדורותי פרקינס

שרשרת מאנתרופולוג'י

ג'ינס ממארקס אנד ספנסר

סנדלים משופרא

ברזילי שבקניון שרונים מצאתי את חולצות מספר 2 ו-3. הרבה זמן לא קניתי בגדים ברזילי ולא ממש ציפיתי למצוא שם כלום במידה שלי (בעבר הם עבדו עם מעצבים שהיו מיצרים מידות נדיבות בהרבה מהיום) אבל להפתעתי מצאתי שתי חולצות One Size של דינה גלאס שפשוט התאהבתי בהן. זו הראשונה - חולצה אפריקאית שכזו, עם גב נמרורי וחזית שבטית. הצבעים מחמיאים, הבד נעים והיא מתאימה להרבה מהשרשראות שלי. את השניה שקניתי טרם לבשתי (היא מתאימה יותר לימי פגישות מאשר לישיבה במשרד) ולכן אין לי תמונה להראות לכם כעת.

 אני לובשת

חולצה של דינה גלאס מרזילי

שרשרת מרזילי (ישנה)

ג'ינס ממארקס אנד ספנסר

את החולצה הרביעית קניתי במקום האחרון ביקום בו ציפיתי למצוא בגד שימצא בו בעיני, סניף עונות בקניון עזריאלי.

מי שעוקב אחרי הדף שלי בפייסבוק יודע שאני והיח"צ של עונות לא חברים והביקור היחיד שערכתי שם על דעת עצמי לפני כחודשיים העלה חרס סינטתי. אממה, באירוע של גאפ נתקלתי בריי שגב היפהפיה, היא יועצת הדיגיטל של המותג, והיא לבשה גלביה מכותנה של עונות ונראתה פשוט נפלא. אז בלעתי את גאוותי וחזרתי לאותו הסניף שם היה מבצע של 1+1 על בגדי הקיץ וקניתי מכנסים (שרוואל אופנתי שקוצר מחמאות) ואת החולצה הזאת, שהיא מידה 48, מתנפנפת ואוורירית ומאד נעימה. המכנסים והחולצה יחד עלו 199 ש"ח וקיבלתי על שניהם הרבה מחמאות (חברתי הרזונת חושקת במכנסים כאלה לעצמה, וזה אומר הרבה).

אני לובשת

חולצה מעונות

שרשרת ארוכה מנעמה בצלאל

מכנסים ממארקס אנד ספנסר

ואנס הלו קיטי מ-Office בלונדון

בנוסף, קפצתי היום לגאפ והחלפתי נעלים שקניתי שם לפני זמן מה ולא נעלתי (והחלטתי שלא אנעל) בקרדיגן הצהוב שלבשתי פה ובעוד אחד זהה בצבע פטל ובעוד גופיונת אחת סגלגלה. אכן אחלה מבצעי סוף עונה. התבאסתי לגלות שאת השמלה שלבשתי בצילומים ושמרתי לי יש פתאום במידה XL מגוון צבעים שונה לגמרי משהיה בביקורי בחנות לשם הרכבת התלבושות. יש אותה בפסים סגולים-ורדרדים ולבנים, בנייבי עם נקודות לבנות בגדלים שונים (הכי יפה) ועוד. נו שוין! שאלה יהיו הצרות שלי, להתקע עם שמלה יפה ומחמיאה בידיעה שיש בחנות עוד שמלות יפות ומחמיאות.

ואגב שמלות יפות ומחמיאות במידה גדולה - בסרגל השמאלי של הבלוג נמצא כפתור סקר לנשים מטופחות במידות מקופחות. הצמד שעומד מאחורי הסקר הזה נמצא בשלבי איסוף מידע לקראת הקמת חנות למידות גדולות שתהיה שונה (אמן) מהמגוון המצוי בארץ. לשם כך הם מבקשים להכיר את קהל היעד שלהם ואת צרכיו ורצונותיו לעומק. לכן, כשפנו אלי בבקשה לשים לינק ממומן לסקר בשבלוג נעניתי בשמחה. יש לציין שאיני מרוויחה כסף מהקלקות על הכפתור או ממילוי הסקרים כך שתוכלו לענות עליו בלי להתענות במחשבה שבזכותכם אני נוסעת בעיר בפרארי קופה ואוכלת שוקולד. מילוי הסקר לוקח כחמש דקות, ואני מקווה שאשמע מהם בעתיד כשיפתחו את החנות.

ולסיום, שאלה לי. אני תמיד משתמשת במונח "ויסקוזה" כדי לתאר בד סינתטי ומעיק שמעודד הזעה ושאר זוועות. אבל החולצה מעונות עשויה ויסקוזה והיא אוורירית ונעימה עד מאד, מה שאומר שהבד הנוראי ממנו מכינים לעתים קרובות מדי שמלות, צמודונים וחולצות במידות גדולות אינו ויסקוזה. אז אולי מישהו יודע איך קוראים לו?

חם

קוראים יקרים, אל תתנו להם לעבוד עליכם. לא נעים ולא קריר ולא בטיח, חם פה. חם ומיוזע. וזה פחות כיף, לפחות לי. וכשחם מתלבשים בהתאם.

בימים האחרונים פתחתי אובססיה קלה לתלבושת הזאת מאסוס.אני מתה מתה מתה על שילוב ההדפסים והצבעים.

הנעלים בתמונה הן של ניו בלאנס ועולות 336 ש"ח, אבל למרבה שמחתי מצאתי נעלים כמעט זהות של נייקי במשביר ב-199 ש"ב בלבד. מכנסים דקים בכל מיני צבעים ודוגמאות כבר יש לי. אז היום, לבשתי את השילוב הזה שהוא רגוע יחסית למטרה הסופית, אבל מהווה התחלה טובה. הייתי באירוע בלוגרים של גאפ (אירוע הבלוגרים הראשון שהחלטתי ששווה ללכת אליו זה יותר משנה) והייתי היחידה שהלכה עם נעלים שטוחות כל האירוע. מצד שני הייתי גם הכי קשישה שם, שרוניזם קלאסי.

אני לובשת

גופיות של דורותי פרקינס 

מכנסים מאסוס

נעלים של נייקי

שרשרת מה. שטרן

צילום ריי שגב

אחר כך איפרו אותי (הקוראים צועקים סוף סוף!) ואני הורדתי את האיפור (הקוראים צועקים בחייאת דינאק!) ואיפרתי לעצמי את העינים כמו שאני אוהבת, יענו - כמעט בכלל לא. השיער היה ממש חמוד. הנה תמונת בקרוב קטנה, כי את התמונות הרשמיות אני אקבל רק בשבוע הבא.

ועכשיו כשראיתם אותי צבעונית ומאופרת, אפשר לחזור ללוק הנטוראל החוורורי שלי. הנה תמונה שלי בבגד ים כמו שאתם אוהבים! ניקל לראות שבגד הים הזה בן השנתיים (או יותר?) מתחיל להתעייף והגיע זמן לקנות חדש. אני מקווה שזה שהזמנתי לא מזמן הוא במידה נכונה, כי אני מפתחת חששות שהוא יתברר כענק. בכל מקרה, זה מה שלבשתי לבריכה השבוע.

אני לובשת 

בגד ים של גוטקס

ג'ינס מאסוס

כפכפים של איפנמה

מעל כל זה זרקתי גופיה גדולה כלשהי ותיק ים.

זהו. עכשיו אני לובשת את מכנסי הקצרים הורודים והולכת לענייני שישי בתקווה שבכל מקום שאגיע, אמצא מזגן. תהיו לי בריאים ולכו לבריכה הסופ"ש, כיף יותר גדול מזה במרחק קצר מהבית אין.

דו תלבושת הבלוגן

תאמרו מה שתאמרו, אני עומדת ביעד שהצבתי לי לפרסם רשומת מה לבשתי היום אחת לפחות מדי שבוע. כל הכבוד לשבליג!

לכבוד זה שלבשתי מכנסים שאינם הג'ינס הקבוע שלי פעמיים ברציפות (מכירים את זה שיש לכם ארון מלא ואתם תמיד לובשים אותם מכנסים?) החליטותי לצלם אותם עבורכם שחבל על הזמן, והנה הם.

אני לובשת

סקיני ג'ינס מדורותי פרקינס

חולצה מ-Next

סנדלים מעמנואל שמלווים אותי יותר מ-7 שנים

עגילים של דריוס מרזילי

מסיבה תמוהה זו או אחרת, העגילים נראים בתמונה בצבע סלק, אבל למעשה הם בגוון פוקסיה. 

אגב, אני מאוהבת לחלוטין בסמקים הקרמיים של סטילה, מסדרת Convertible Color. הם מושלמים לקיץ, נמרחים בקלילות (עם אצבע ואז עם מברשת Stippling של סם צ'פמן), שקופים כמעט, נמסים לתוך העור, מחזיקים מעמד שעות ארוכות והצבעים.. אחח הצבעים! יש לי את גרברה (גוון ורדרד-אפרסקי כמעט טבעי מטריף) ואת קמיליה (ברונזר עדין ונפלא עם תת גוון אפרסקי שאני משתמשת בו כסומק משזף, ולא להצללות לחיטוב הפנים) ואשמח מאד לקנות עוד צבעים. אבל אני מתאפקת. לעת עתה. בתמונה הזו אני בערך 8 שעות אחרי המריחה בבוקר, ועדין סמוקית וחמודה.

הלק הוא של רוקוקו בגוון T-Cup

עד כאן תלבושת אלף. נעבור לבית!

אני לובשת 

חולצה ושרשרת מ-COS

מכנסים של טובהל'ס (יש לי אותם לפחות עשר שנים)

סנדלים ששכחתי איפה קניתי

קשה כל כך למצוא חולצה שמתאימה למכנסים האלה. עד השנה שעברה היו לי שתי גופיות במין Mauve חיוור וורדרד מוות כזה שממש התאימו להם, אבל שתיהן הוכתמו והדבר היחיד בארון שנראה סביר איכשהו היה החולצה הזאת. אני חייבת לארגן חולצה שתים חלקות בצבעים מתאימים, אני לא לובשת אותם כמעט ואני כל כל אוהבת אותם! הם מהדורה מוגבלת של נעמה חסין, שלהבנתי סגרה את הבסטה (פרט אולי לבגדי ילדים). כל כך חבל, היו לה בגדים מקסימים בכלל ובפרט למידות גדולות אבל עם המחירים שלה.. לא פלא שלא הלך לה. אני שמחה, בכל מקרה, שנותרו בידי כמה מהעיצובים היותר נחמדים שלה (שתי חצאיות, המכנסים האלה, חולצה שקטנה עליי כרגע ותיק חמוד שהוא פריט המעצבים הראשון שקניתי בחיי, אי שם בשלהי שנת טיכו).

ואגב הספה שמאחורי, הסיכוי שלי לזכות בתחרות הדירות הקטנות המגניבות של Apartment Therapy נושק לאפס ככל הנראה, אבל זה לא משנה כי אני מאושרת מעצם זה שהגשמתי את החלום הקטן שלי. לפני שנה אתם מבינים, במהלך התחרות של 2012 , הבטחתי לעצמי שב-2013 ארשם לתחרות. זה היה לפני שעברתי בכלל לדירה שלי (כנראה שגם לפני שקניתי אותה, אבל אני לא בטוחה), כך שמבחינתי עצם ההשתתפות היא הפרס. אז תודה מקרב לב לכל מי שהצביע עבורי, והיי - התחרות עוד לא נגמרה, ועדין אפשר להצביע, אז יכול עוד לקרות מהפך!