דרך השומן כלומר האומן

ביום חמישי בערב הלכנו לגלריה פנדה לחגוג את פתיחת התערוכה החדשה של אום לילר במעמד שגריר שבדיה (פתיחת התערוכה, לא הלילר). התערוכה עסקה באיורים לספר אלה קארי הילדה מלפלנד והשמחה היתה רבה. אני לבשתי את שמלת השבת של שרונל'ה למרות שלא היה שבת.

אני לובשת

שמלה של דנה סידי

צמודונים מרזילי

נעלים משופרא

תיק של מונקי מאסוס

שרשרת מנעמה בצלאל (משלהי שנת טיכו)

השבוע קיבלתי מקוראת ותיקה של השבלוג (היוש אלכס!) שאלה בנוגע לאופנת ה-One Size הרווחת במקומותינו בשנים האחרונות. היא ציינה שהיא נרתעת מבגדים כאלה מחשש שלא יכסו לה טפח שלא לדבר על טפחיים. האמת היא שהופתעתי מדבריה, כי אני נהנית מאד מהטרנד הזה והרבה מבגדיי היותר מוצלחים הם One Size של מעצבים מקומיים. אני חושדת שקל להם יותר להתמודד עם גזרה יחידה מאשר לתפור לפי מידות אבל למי אכפת, זה עובד בשבילי. רב ה-One Size הם גם Oversize מה שהופך אותם למוצלחים אף יותר. המלצתי לציבור השמנמנות והשמנות היא למדוד בגדים כאלה בלי לפחד, אם נראה לכן שיש סיכוי סביר שהם יתאימו לכן. אני בוחנת כל בגד כזה לפי רוחב השרוולים, שכן זרועותיי העליונות יותר שמנות מעליונות אם להיות כנה.

השמלה הזו היא One Size של דנה סידי, חביבת השבליג. הבגדים של דנה הם One Size ורבים מהם מתאימים להוד שמנמנותי. השמלה מעוטרת ריפרופים מבלי לגלוש למחוזות הקיטש ויש לה כיסים והאורך מתאים לי בדיוק ומאד נעים ללבוש אותה. קיבלתי עליה מחמאות כל הערב וזה הגיוני כי ממש נהניתי ללבוש אותה וכשאת מרגישה טוב בבגדים שלך רואים את זה. אפשר ללבוש אותה מעל ג'ינס רחב קרוע ארוך או קצר אבל הג'ינסים היו בכביסה והיה קריר אז הלכתי על צמודונים שחורים והשרשרת הכי דקה וארוכה שיש לי. 

הערב בסימן שבדיה היה מוצלח מאד והסתיים בארוחה לילית מאוחרת עם חברים טובים, עוגות, לביבות, משקאות טעימים ועוף בקארי הילדה מלפלנד. 

ואם כבר בציור עסקינן, אחת מהמשימות שלי השבוע היתה לסיים ציור שהוזמן ממני. זה דיוקן של מורה חביב אותו הוא יקבל כמתנת סוף שנה (ששש אל תגלו) ואני חיבת לומר שאני מרוצה מהתוצאה. חזרתי לצייר לאחרונה אחרי הפסקה ארוכה מאד ואני ממש נהנית מזה. יש בזה משהו שדומה לעבודה באלתור עם בובות תאטרון - אני יודעת איך זה מתחיל אבל אין לי מושג איך זה יגמר. אני רגילה כבר לכתוב ככה (למרות שאי אפשר באמת להתרגל לקסם הזה) אבל לצייר ככה, זה ממש מרענן בשבילי.

לפני סיום אעיר שאני חייבת למצוא מילה עברית ל-One Size. זה בלוג עברי פה ומִידַחַת לא כל כך זורם לי. אשמח לקבל מכם רעיונות, קוראות וקוראים חתיכים. ובברכת שבוע טוב ויצירתי לכולם, אסיים.

כולם היו בגדיי פלוס מנעמי

נראה שעברה שנה בדיוק מאז סקרתי בפעם האחרונה את הנעשה בחנות של נעמי פלוס ברחוב בזל 32 בתל אביב. מאחר וכך חשבתי שרק מן הראוי להיענות להזמנתה הנדיבה של נעמי לבוא לראות מה חדש בחנות, עכשיו שהיא חזרה מפריז ובאמתחתה מגוון בגדים אביביים ישר מהתנור.

הביקור בחנות הציב לי אתגר. כידוע לי, לנעמי ולכם, הקוראים, אני נוהגת לצלם בחנויות בהן אני מתארחת רק תלבושות שמתאימות לאופיי ולטעם שלי במקום לתת לאחרים לסגנן או להלביש אותי כרצונם. כרגע הטעם שלי מונוכרומטי, מרוחק מהגוף, פשוט ויש שיאמרו יבש (כמו יין טוב ולא כמו הומור דלוח, לפחות כך אני מקווה) ואילו הקולקציה של נעמי כולה עליצות צבעונית עם קריצות היפיות וטישרטים עם הדפסים עליזים. קשה למצוא בגדים שמתאימים לך כשאת פרצופלוחה בחנות של חביבים! 

למרות כל זאת, עמדתי בפרץ ובחרתי חמש תלבושות להראות לכם. סביר שלא תראו אותי מהדסת ברחוב בשמלת תחרה מפוסטלת בימים הקרובים, אבל בהחלט אעשה לכם לייק נלהב אם תלבשו אותה בעצמכם.

אני לובשת

חולצה במידה יחידה שעולה 199₪

ג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪

כובע קש שעולה 99₪

החולצה הזו מגיעה גם בכחול בוהק והיא מעוטרת לבבות נחמדים. היא מזכירה לי חולצה מדהימה ביופיה שקניתי בפריז לפני 400 שנים וקילוגרמים פלוס מינוס. הגי'נס יתאים גם למידה 50 שכן הוא נדיב בגמישותו.

אני לובשת

שמלת פשתן במידה יחידה שעולה 399₪

צעיף מוזהב שעולה 149₪

השמלה הזו מתאימה למידות 42 עד 60 (לקוחה במידה 60 רכשה אותה השבוע) ומגיעה במגוון הדפסים וצבעים. היא מאד נוחה ונעימה על הגוף. את הצעיף צרפנו כי הרגשתי שהשמלה חייבת איזה je ne sais qui שירים אותה למעלה והשרשראות הרבות בחנות הן (שוב) צבעוניות ועליזות מדי לטעמי כרגע. מה קרה לי שאני לובשת רק אפור שחור וקרם לאחרונה? מי את ומה עשית לשרונה?

אני לובשת

שמלה של Aye במידה 5 מתוך 5 שעולה 610₪

נעמי מחזיקה בחנות מגוון בגדים של Aye מאת איילת קוצר רדעי, שהרחיבה את טווח המידות עד 52 (להערכתי). מדדתי שמלה וחצאית במידה הגדולה ביותר ושתיהן היו גדולות עליי. הדגמים שלה רומנטיים ובהירים וכל כך לא מתאימים לסגנון הנוכחי שלי שזו אגדה ממש, אבל נעים מאד ללבוש אותם. יש לציין שהבגדים שלה הם היקרים בחנות (מה לעשות, ככה זה כשמייצרים סדרות קטנות בייצור מקומי).

אני לובשת

ג'ינס בויפרנד במידה 48 שעולה 449₪

חולצה עם "תחתית" שיפון במידה יחידה שעולה 229₪

הג'ינס היה גדול עליי ויתאים למידה 50 ואולי גם ל-52. העונה אני לובשת רק ג'ינס בגזרת בויפרנד ונאלצתי להתאפק שלא להוסיף את המכנסיים האלה לאוסף, כי כמה מכנסים באותה גזרה כבר אפשר לקנות. יש בחנות חולצות בסגנון הזה, עם חלק עליון דמוי טישרט מפוספס וחלק תחתון שמדמה חולצת שיפון שמציצה מלמטה , במגוון צבעים ודגמים.

אני לובשת

חולצה במידה XXL מתוך XXL שעולה 249₪

וג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪

לחולצה יש שרוולוני "כתף קרה" מתנפנפים שאופנתיים עכשיו (ראו התמונה הבאה) והיא מגיעה בעוד מספר הדפסים. הג'ינס מאד רכים וצמודים דלוקס. נשים שאוהבות להרגיש שהבגד "מחזיק" אותן טוב יאהבו אותו, לדעתי.

כל הצילומים מאת אורית ליסק

מאחר וכל הצבעוניות הזו ממש לא מתאימה לי עכשיו, כאמור, בחרתי לי חולצה מחויטת יחסית בצבע קרם עם שרוולנים מתנפנפים קצרצרים, שהיא בדיוק מה שאני צריכה עכשיו לעבודה (חסרה לי חולצה בהירה וחלקה ללבוש עם מכנסים מחוייטים רחבים ושחורים שהם כמעט המדים שלי לאחרונה לעבודה). קיבלתי אותה במתנה מנעמי ותראו אותה כאן בקרוב במסגרת מה לבשתי היום.

איך מסכמים סקירה של חנות מלבבת שאין בה כמעט פריט אחד לטעמי? אני חושבת שגדולתו של השבלוג (אגב כל האגו במידות גדולות הזה שמסתובב בפייסבוק ביממה האחרונה) היא היכולת להיות אוביקטיבי. ואוביקטיבית, נעמי פלוס היא החנות היחידה בארץ בה ניתן להשיג בגדים אירופאים קלילים ועליזים באיכות טובה ומחיר סביר במידות 50-52. אני תמיד הייתי בעדה ואני ממשיכה להיות בעדה גם העונה (מה גם שנעמי עצמה היא אישה מקסימה, שמחה לעזור ובעלת טעם מצוין). ואגב, בזמן שצילמתי בחנות היתה שם עורכת דין יפה כבת ארבעים שקנתה כמה בגדים מחוייטים שחורים ולבנים לבית המשפט וכולם נראו עליה נהדר, כך שכמוני גם היא מצאה שם אוצרות למרות שהעליזות האופנתית לא מתאימה לצרכיה.

נעמי החתיכה (היא באמת אישה יפה עד מאד) מציעה לקוראות השבלוג 15% הנחה על כל קניה מעתה ועד ה-15.6.16. פשוט ציינו שהגעתן דרכי ושלמו פחות. לא יודעת מה דעתכן בנושא, אבל עבורי זה הפך את המקום לשמח אף יותר.

בעולם העסקים אין מקום לקומפלימנטים

אז מה אם מעתיקים ממך, קחי את זה כקומפלימנט!

התגובה הזו, שנכתבה בידי אישה שמנסה לעודד אישה אחרת שיצירתה ומקור מחייתה מועתקים ממנה ונמכרים כמוצרים מקוריים, אופיינית כל כך שאני חייבת להתייחס אליה.

לאחרונה כתבתי על התנהלות עסקית קלוקלת של עסקים קטנים בבעלות נשים, קרי שיווק אג'נדה. התופעה הזו, של שיווק באמצעות מניפולציה רגשית קיימת ככל הנראה רק בעסקים נשיים הפונים לקהל נשי (המקבילה אותה מצאנו בעסקים גבריים הפונים לגברים היא ההנחה המבזה שכל מה שצריך כדי למכור לגבר המבורגר או חופשה בחו"ל זה ציצים). אני עדין מאמינה שעסקים קטנים שמשתמשים בשיטה הזו עושים זאת מבורות ולא בציניות, להבדיל מעסקים גדולים להם יש צוותי שיווק ומכירות מקצועיים. זה לא עושה את זה טוב בהרבה בעיני, שכן זה מזלת את בעלת העסק בדיוק כמו את הלקוחות שלה. בעלת עסק שמאמינה במוצר לא צריכה לשווק אותו באמצעות פניה לרגש של לקוחות פוטנציאלים. הפניה לרגש מעידה, בעייני, על חוסר בטחון עצמי וחוסר הבנה עסקית ולשני אלה אין מקום בעולם העסקים. כל עוד יש נשים שמתנהלות בעולם העסקים כמו ילדות מפוחדות (וברור שיש גם גברים כאלה, אבל לא בהם אני עוסקת כאן) יהיו אינסוף עסקים קטנים שקמים ופושטים רגל כל שנה. מי שמקימה עסק בלי ללמוד לפני כן, בפורמט כזה או אחר, אין לנהל עסק צפויה להיכשל אלא אם נס כלשהו יציל אותה ויחזיק אותה מעל המים מספיק זמן עד שתלמד בדרך הקשה.

אבל על זה כתבתי כבר, ומטרת הרשומה הזו לעסוק בהעתקות.

תעשיות היצירה והאופנה פרוצות לחלוטין להעתקות, ככל הנראה. העובדה היא שברגע שבית אופנה מוביל אחד יוצא עם מוצר כלשהו שהופך לטרנדי, כל רשתות האופנה הבינלאומיות והמקומיות מחקות אותו תוך פחות משבוע. זארה מוציאה חיקויי שאנל, קלואי וסטלה מקרטני מדי שבוע ועדין לא נתבעה על כך. H&M מעתיקים כל טרנד קיים ומייצרים אותו במזרח בגרושים. באיביי תוכלו לקנות תיקים שנראים בדיוק כמו אלה של המעצבים האהובים עליכם באלפית המחיר. האם זה אומר שהעתקה היא לגיטימית? והאם כשמעצבת אופנה ישראלית מעתיקה ממעצבת ישראלית אחרת דינה כדין זארה שמעתיקה משאנל? לשאלה הזו יש שתי תשובות בעיני - האחת מוסרית והשניה עסקית.

מבחינה מוסרית אני רואה בזה פסול. העסקים הקטנים בישראל נוהגים לדבוק זה בזה. חנויות הספרים העצמאיות מאוחדות במאבקן נגד רשתות הספרים המונופוליסטיות ובעלי המכולות מאוחדים במאבקם נגד רשתות השיווק. מעצבות האופנה הקטנות בארץ, לכל הפחות אלה הפועלות בתחום המוכר לי היטב של "מידות הבינים" או איך שלא קוראים לזה היום, עובדות ביחד כבר מספר שנים במטרה לקדם את האג'נדה העסקית והמוסרית שלהן ולהזין את התעשייה הקטנה והנאבקת הזו בחמצן (יענו, כסף).כשאני גונבת את הערך הייחודי של חברי לקבוצה אני למעשה מוחקת אותו ומורידה אותה מרשימת היריבים שלי, אבל מלכתחילה התפיסה של הקבוצה היא שאין יריבות בין חבריה. העתקות פוגעות בסולידריות של קבוצות עסקיות, גם כשהן לא מאוגדות באופן רשמי, וברגע שהקבוצה הופכת לאוסף של בודדים הסוף שלה קרב. 

מבחינה עסקית העתקה אומרת שאין לך שום דבר מקורי להציע. כשאתה מייצר מכוניות והמכונית החדשה שלך נראית בדיוק כמו זה של המתחרה מספר אחד תוכל עדין להתחרות איתו ברמות הגימור, הבטיחות, ההנאה בנסיעה והערכים המוספים. כשהמוצר הוא מוצר אסתטי מלכתחילה, כמו בגד או קישוט לבית, אין לו שום ערך מעבר לצורתו. כשאני קונה בגד אני מחפשת אחד משנים - נוחות או אמירה ייחודית. אם מה שאני מחפשת זה נוחות, אני אלך על הפתרון הכי נוח במחיר הכי נמוך ואז להעתקה אין שום ערך מבחינתי כלקוחה. אם אני מחפשת אמירה ייחודית אני לעולם לא אקנה מוצר מועתק. כשזארה מעתיקה משאנל זה מקדם את שני העסקים - לזארה יש אלפי חנויות ברחבי העולם ועלויות הייצור שלה זעירות, הם מוכרים בגדים כמו נקניקיות ומחליפים קולקציות כל שבוע. היום הם מעתיקים משאנל, מחר הם יעתיקו ממארק ג'ייקובס. לבית האופנה העילית ממנו הם מעתיקים זה רק עוזר, כי הלקוחות האמיתיים שלהם, אלה שמוציאים אלפי דולרים על בגד ומצפים ממנו להיות סמל סטטוס או פריט ייחודי לחלוטין, לא באמת אכפת שמנסים לחקות אותם. אם שאנל תרוויח לקוח חדש אחד ממוצר שהועתק בידי זארה ונמכר באלפי עותקים, זה כבר היה שווה לה כלכלית לטווח הרחוק. זה לא עובד ככה בתעשיית העסקים הקטנים, בה ברור לחלוטין מה המקור ומה העותק.

אני מאמינה שעלינו, לקוחות העסקים הקטנים האלה, להיות צרכנים חכמים המפעילים שיקול דעת ניכר במהלך הרכישה. כפי שלא אקנה ממי שמשווקת לי באמצעות פניה אל הרגש כך לא אקנה ממי שמוכרת תחת שמה לי סחורה שמישהי אחרת עיצבה. כפמיניסטית וצרכנית מושכלת אני לא מוכנה לעודד העתקות מחד ולא מעוניינת לקנות מוצרים יקרים (הלא אין תמחור זול בעסקים קטנים) נטולי ייחודיות. אני לא רוצה שביתי או גופי ייצגו בעלת עסק חסרת כבוד, סולידריות או אמירה. 

העתקה אינה "קומפלימנט" העתקה היא הפרת חוזה, גם אם לא כתוב, בין בעלי עסקים לבין עצמם ובין בעלי עסקים ללקוחותיהם. את המלחמה החוקית במעתיקנים אני משאירה לבעלות העסקים. מה שאני מנסה לעשות הוא לעודד את קוראותיי וקוראיי לנהוג במוצרי צריכה בדיוק באותו האופן בו למדנו להתייחס למזון בעשור האחרון. הצרכן הישראלי למד לא לקנות מוצר מזון לפני שהוא בודק את רשימת המרכיבים ובורר מה הוא מוכן להכניס לגוף שלו ומה לא. אני מבקשת מכם להפנות את אותה תשומת הלב לרכישות האסתטיות שלכם. להימנע מעידוד מעתיקנים ומקניית מוצרים מועתקים מחד ולתמוך בבעלות העסקים שנלחמות במעתיקנים מאידך. כולנו נרוויח מזה בטווח הרחוק.

לכל פסח יש מוצאי פסח ואוזניים משולשות של חתול

מה נסגר איתך שרונה מה נסגר, ממתי מעלים רשומה מלפני ערב פסח כמה ימים אחרי שנגמר פסח? ובכן, זה השבלוג שלי ואני אאחר איף איי וונט טו אנד במקרה הזה, איי דו. לא יקרה לכם כלום אם תשבו שתי דקות מול המחשב ותקראו חדשות ישנות, זה לא שיש לכם משהו חשוב יותר לעשות עכשיו נכון? כלומר, עוד מוקדם לארוחת ערב והילדים עוד לא גמרו שיעורים ולמי יש כח להתפשט כדי להכנס עכשיו למקלחת. שבו חמש דקות, אתם יודעים שתהנו מזה. יש פה תמונות צבעוניות, גג שבע דקות וקמתם לנשנש איזה משהו.

ואחרי ההקדמה הפסיבית אגרסיבית הזו (אני רעבה), אספר לכם שלפני פסח הייתי במכירה נחמדה בסטודיו קטן בדרום תל אביב בה התארחו מעצבת האופנה החדשה החביבה עליי ואחת ממעצבות התכשיטים הוותיקות החביבה עליי יחד עם עוד כמה חברות וחברים וחשבתי שמן הראוי לבקר ולצלמן.

המכירה נערכה בסטודיו של מעצבת הטקסטיל דיקלה לבסקי, וכל המקום עוטר ביצירות הצבעוניות שלה. 

את התכשיטים הביאה מורן פורת, שאת יצירותיה אני מכירה כבר כמה שנים. למעשה, יש לי עגילים מדהימים מלאכת ידה שקניתי לפני מאה שנים בערך ברזילי ואז איבדתי ואז מצאתי ממש לפני כמה שבועות. אז שמחתי מאד לראות מה חדש אצלה. מורן עובדת בטכניקה ייחודית של הטבעת אבני חן בבד, כך שרק תבניתן נותרת בו, נוצצת כמעט כמו האבן עצמה. הטכניקה הופכת את התכשיטים האלה ל-Conversation Piece, יענו משהו לדבר עליו, וזו תוספת מצוינת לערך האסתטי של התכשיט, לדעתי.

אני מודדת שרשרת צבעונית של מורן

וגם עגילים גדולים

באופן כללי היה נעים ביותר. הסטודיו שנראה נטוש לחלוטין מבחוץ מלבב מבפנים, כדרכם של מבנים תל אביביים רבים, והאווירה היתה צחקקנית ועליזה עד מאד. הלקוחות של המעצבת לירון הורביץ (עליה כתבתי פה לא מזמן) מדדו את הבגדים המגניבים שלה והיו מרוצות גם כן.

נעמה מודדת טוניקה של לירון ולירון מרוצה מהחיים

מבקרת יפה מודדת שמלה אחרת של לירון

אני עצמי הייתי מדושנת עונג באופן כללי

בעלה של לירון, גיא הורביץ, הרביץ במתוקים והכין אוסף עוגות ובונבונים מהטעימים שיצא לי לבלוע לאחרונה. כל זה יפה במיוחד לנוכח העובדה שהוא בכלל מהנדס תוכנה, כמו רבים מאתנו, וחוטא במתוקים בזמנו הפנוי בלבד. השילובים שלו, למשל בונבון שוקולד לבן במילוי עגבניות שרי ווניל, טעימים שאין דברים כאלה. אין מה לומר, לירון שיחקה אותה בלוטו הבעלים.

המגדנייה הניידת של גיא הורביץ 

במכירה התוודעתי לראשונה לעבודות של המאיירת אפרת חסון דה בוטון, שעשתה במקום ציורים בהזמנה על מגוון כלים לחג. האיורים נעשים בטושים מיוחדים ואחרי שלושה ימים אפשר להדיח את הכלים בכל אמצעי שיש לכם, והאיור ישרוד (כך מספרים).

מאחר והוזמנתי לליל הסדר בבית הקטן בהרחבה, הבנתי מיד שאפרת הונחה כאן בידי שמיים כדי להכין עבורי צלחת לילרסדר חגיגית, שי לבעלי הבית. לכן קפצתי עליה עם צילום של חתול הלילר וערימת שטרות והודעתי לה שהגיע הזמן לצייר חתול אשכנזי נימוח המאופיין באוזנים משולשות מהרגיל אחרת מה יהיה. מאחר והיא נבהלה ממש, היא לא העזה לסרב וכך באה לעולם יצירת המופת הבאה.

בקיצור, היה נחמד וגם נעים וגם טעים והצער היחיד שנגרם לי היה על כך שמשם המשכנו להסתובב ולא יכולתי לרכוש פאי חמאת בוטנים ושוקולד של גיא לנשנש בערב. גזרה כמו שלי צריך לתחזק אתם יודעים. אחרי הכל, בלוג שמנופמיניסטי לא הולך ברגל (אלא נוסע ממקום למקום תוך כדי אכילת עוגות). ועכשיו - בתאבון לכולנו והמשך שבוע נעים לכם, קוראות וקוראים יקרים.

קסם הפארש

מעטים הדברים שהופכים אותי לפמיניסטית יורקת אש ונטולת חוש הומור כמו לצפות בצילומים של חבריי תוקעים מרציפן במילוי תמרים במילוי מרציפן בחגיגות המימונה בזמן שאני תקועה בבית עם מצה יבשה כמו החיים שלי. זו כנראה הסיבה לדיון העצבני שמתנהל ביממה האחרונה בפייסבוק שלי, אותו חשבתי להעביר לכאן בסילוק הפרטים המזהים, שכן הוא עקרוני עבורי ולגבי נושאו אני נשאלת לעתים קרובות בהקשר הפרטי כמו גם בזה של השבלוג.

מדובר שם בבעלת עסק שנוהגת לשווק את עצמה (כמותג) ואת העסק שלה באמצעות כתיבת סטטוסים משתפכים שהם שיר הלל לה עצמה ולנשיות מתפרצת ולנשים אמיתיות ולקסם העוצמה הנשית וכאלה. היא רק אחת מאלף משווקות מסוגה, אבל אתמול היא העלתה סטטוס שכולל הערה מיזוגנית להחריד במסווה של קסם הפרי והסבלנות שלי לדברים כאלה נמוכה מאד. 

כמנהלת, יועצת שיווקית לעת מצוא, פמיניסטית ואדם אינטילגנטי באופן כללי יש לי עינים בגב בכל הנוגע למיתוג ושיטות שיווק ומכירה ואני מוצאת את השילוב בין רגשות וכסף ציני מאין כמותו. יעל רגב (עורכת סגנון של מעריב, בלוגרית וותיקה, מובילת דיעה בתחום האופנה בארץ ומטופלת בדבר מה שדומה לכלב) קוראת לשיווק מהסוג הזה שיווק אג'נדה, כלומר כזה שמנצל אג'נדות חברתיות כדי לנסות למכור לנו משהו. במקרה הזה, מנסים למכור לנו פמיניזם במסווה של לייף סטייל.

עכשיו, אני לא תמימה. אלוהים והשטן יודעים כמה טקטיקות שיווקיות חסרות בושה קיימות בעולם ושיווק אג'נדה הוא רק אחד מעשרות המכות השיווקיות שנפלו על הארץ והים והרשתות החברתיות. מה שמטריד אותי במיוחד הוא שהשיטה הזו רווחת בישראל דוקא בעסקים נשיים קטנים. קל להאשים את עולם העסקים בציניות ממנה נובעת שיטת השיווק הזו, אבל נראה לי שככל שהעסק/המותג קטנים יותר, כך קטנה כמות הציניות וגדלים חוסר המקצועיות והכוונות הטובות. נשים משווקות את עצמן לנשים אחרות בכלים של רגש כי הן חושבות שזו זווית המכירה הכי טובה שיש להן (מעין גרסה למבוגרים של "תאהבו אותי תאהבו אותי תאהבו אותי" שנובעת מחוסר בטחון בסיסי) או כי הן חושבות שזה כלי שיווקי חזק וטוב (כלל שיווקי בסיסי קובע שמוצרים זולים מוכרים בפניה לרגש ומוצרים יקרים מוכרים באמצעות סיפוק כמה שיותר נתונים) והתוצאה הסופית מעוררת בי קבס.

תהיה הסיבה בה בחרה המשווקת להשתמש בשיטה הזו, בחירה מושכלת או חוסר יכולת לעשות משהו אחר, התוצאה הסופית זהה - נשים מנצלות את תמימותן של נשים כדי לעשות רווח. 

שנחזור על זה שנית? נשים, במסווה של אחווה נשית והעצמה נשית, בונות לעצמן עסק באמצעות טקטיקות ניצול רגשי של נשים אחרות. שיטת השיווק הזו יוצאת מנקודת הנחה שאם תגעו לקהל הלקוחות בטריגר הרגשי הנכון, הוא לא יוכל לעמוד בפני הדחף לקנות. נשים מוכרות לנשים אשליות מתוך הנחה שקל לנצל אותן. ורובן עושות את זה מתוך חוסר מודעות מוחלט. משהו מכל זה נשמע לכם פמיניסטי?? וכאילו זה לא גרוע מספיק, מרביתן עושות את זה באמצעות כתיבה אינפנטילית, עילגת ומגוחכת ללא כל יכולת עריכה או ביקורת עצמית או מודעות עצמית תוך זילות מוחלט של המדיום הדיגיטלי והשפה העברית. כל מותג פותח בלוג, כאשר הדבר היחיד שיש לרובם לומר בבלוג הזה הוא "בבקשה תקנו ממני אני אישהההה ויש לי מה לומררררר". והדבר המדהים ביותר בכל העסק, הוא שגורואיות שיווק בעיניי עצמן מעודדות בעלות עסקים קטנים לפעול בשיטה הזו תוך כדי שימוש בשיטה הזו!

סבתו של אבי מאשה, עליה השלום, מביעה את דעתה על הנושא

הסנדלרית הספציפית שעוררה את הדיון הזה נתפסה מסתובבת יחפה, כאמור, בשל הערה מיזוגנית שהוציאה לי עשן מהאוזנים. זה היה אגבי כל כך, שאני בטוחה שאם הייתי מטיחה בפניה את טענותיי היא לא היתה יודעת על מה אני מדברת. זה היה רק פרט אחד בבליל שטויות פסאודו-פמיניסטיות שבא מהלב ולא מהשכל ולפי שלל התגובות על הסטטוס שלה, אף אחת לא שמה לב או טרחה להתייחס. התגובות הן כולן "את קסם!!!" וחיזוקים וחיבוקים.

חשבתי לסגור את הרשומה הזו בפרודיה על שיווק קסם הפארש הזה, באמצעותה אני מפצירה בקוראותיי לחשוב לפני שהן קונות. אבל החלטתי שיותר מלהצחיק, חשוב שאהיה ברורה כאן. אני לא אומרת שאסור לקנות את המוצרים שהנשים האלה משווקות. מה שאני אומרת הוא שצריך לעשות זאת עם עיניים ושכל פתוחים, תוך הכרת השיטה והפרדה בין המוצר (אותו אני אוהבת) לבין השיטה (אותה אני מוצאת מזלזלת). ואם אפשר, בדרך תומכת ומכבדת, הביעו את דעתכן על הדרך. אמרו לנשות העסקים האלה, אותן אתן מכבדות ובהצלחתן אתן רוצות, שתכבדו אותן יותר אם הן יתחילו לשווק את המוצרים שלהן כמו נשים רציניות ובוגרות במקום כמו ילדות מבוהלות. בסופו של דבר, כולנו נרוויח מזה.

קפה קפה

פעם מזמן, כשעוד הייתי שבלוגרית צעירה בקוקיות, יצאתי עם בחור אחד לבליינד דייט. הימים היו ימי ראשית הסתיו והבחור לקח אותי לארקפה הקטן בהרצליה, שהיה אז ראשון לבתי הקפה האיכותיים בארץ. אני לבשתי את שמלתי היפה ולבחור, שהיה נאה מאד, היה הרבה חומר ריחני בשיער. הוא נראה מודאג משהו בזמן שהזמנתי לי את הקפה קרם החביב עליי (מנת אספרסו והרבה סוכר מעורבלים היטב יחד כך שהם יוצרים מין קרם קפה סמיך ומתוק כזה). כשהגיע תורו להזמין הוא הביט במבט מיוסר נוראות על הבריסטה ואז על תפריט הקפה ואז על הבריסטה ואז על התפריט ולבסוף שאל בקול שאין מיואש ממנו "אין לכם קפה אמיתי כאן?". בקפה אמיתי הוא התכוון לנס על חלב ואני חזרתי הביתה מוקדם מספיק בשביל לראות את הסרט שמתחיל בעשר.

איי פיטי דה פול שמנסה לדבר איתי לפני ששתיתי את הקפה של הבוקר

כאן המקום לעצור ולבאר שני מושגי יסוד בשיח השבלוגאי. השפה חשובה מאד בשבלוג ואני נוהגת לדייק בה, וכפי שאני מבחינה בבירור בין המונחים בגדים ואופנה (ההבדל ברור במיוחד כשבוחנים את שוק המידות הגדולות, בו אין כמעט בגדים אבל יש טיפונת אופנה וזה מגוחך כי כשאין לך בגדים הדבר האחרון שמענין אותך זה אופנה שמטבעה יקרה ומורכבת לשימוש) כך אני מבחינה בין פלצן לבין פיינשמעקר. הפלצן עוסק בנראות ורושם וסמלי סטטוס בעוד הפיינשמעקר מרוכז בעצמו ובאהבתו לדברים טובים ומורכבים. אני למשל פיינשמעקרית של בגדים, ושל אוכל, ושל בובות, ושל אלכוהול, ושל קפה. 

וואן הפוכיטו סויה קאמינג רייט אפ!

בשנים האחרונות התרגלתי לשתות נספרסו בעבודה וטייסטרז צ'ויס אדום בבית. אבל בחודשים האחרונים נמאס לי מהקפה הביתי הוותיק שלי והתחלתי להחליף קפה בקפה ללא כל שמץ סטיספקציה. ביגוני פניתי לחבריי וביקשתי שלכבוד יום הולדתי הקרב יחברו לקנות לי מכונת אספרסו ביתית והם, חתיכים חסרי בושה שכמותם, עשו בדיוק זאת! וכך זמן מה לפני יום הולדתי צצה בביתי מכונה צהובה ונמרצת שמכינה לי קפה טעים בוקר וערב ואני התחלתי להתנסות במיני קפסולות, מקוריות ואחרות, בחיפוש אחר אלה הטעימות והמתאימות לי ביותר. כך שרבה היתה השמחה כשהוזמנתי לאירוע השקת קפסולות תואמות נספרסו של עלית בשבוע שעבר.

צילום אילוסטרציה עם ספל ריק, אף עצלן שפוי לא מתקרב לקפה

האירוע נערך במסעדת פופינה בנווה צדק, שם הכין עברנו השף אוראל קמחי מגוון מנות, שכולן כללו קפה מהסדרה, שהיו משובחות כל כך שהיו מענגות כל פלצן או פיינשמעקר או איש או אישה או יצור פרוותי שדומה אבל לא בדיוק זהה לאלפקה שהיו מזדמנים למקום. היו שם קרוסטינים מכל מיני סוגים, וסלטים, ומספר מנות דגים ובשר, וניוקי וקנלוני ומנות צמחוניות ושרשרת קינוחים שבסופה סופלה השוקולד שהוא אחד הקינוחים הטעימים שאכלתי בחיי. מאחר ואני בלוגרית שרגילה לאירועי אופנה וטיפוח מתישים ונטולי פואנטה, הופתעתי ללמוד מספר דברים מעניינים הנוגעים לקפה. למשל, הידעתם ש..

• רב סוגי הקפה שנמכרים בארץ הם תערובות זנים, בדיוק כמו שמן זית ויין. מאחר וגידולי קפה רגישים מאד לתנאי מזג אוויר וקרקע מומחי הקפה משנים את יחס הזנים בתערובות כל הזמן כדי לשמר את הטעם הקבוע לו מצפים הקונים.
• אנשים מגלים נאמנות חריגה לקפה שלהם ולא נוהגים לגוון או להחליף קפה באמצע החיים (כמו שצעקה עליי אמא אחת בישיבת הורים בתיכון פעם "את וההורים שלך תמיד חייבים להיות חריגים בהכל!").
• ערביקה הוא קפה הגדל באזורים גבוהים והוא מאופיין בחמיצות גבוהה. רובוסטה הוא קפה שגדל במקומות נמוכים ויש בו יותר קפאין וטעם חזק ועמוק יותר. אני שונאת קפה חמצמץ ולכן אשתה מעכשיו רק רובוסטה או תערובות שמכילות הרבה ממנו.
• במקום הראשון של שתייני הקפה בעולם ניצבים הפינים, מכל העמים. מסתבר שבסקנידנביה היתה בעיה רצינית מאד של אלכוהוליזם ואחת הדרכים שהממשל המקומי מתמודד איתה היא באמצעות מיסוי גבוה מאד על אלכוהול ומיסוי נמוך מאד על קפה. כתוצאה מזה, הם שותים המון קפה שחור (בלי חלב או סוכר, להבדיל מבישראל).
• עלית היא משווק הקפה הגדול ביותר כיום בברזיל, וזו אחת העובדות המוזרות ששמעתי בחיי.

הקרמה דה לה קרמה

בראש שלי, קפה עלית הוא הזוועה במרקם טלק ששומרים בפחית קטנה מאחורי כל השימורים בבית למקרה שיגיע איזה אורח שלא יכול לשתות קפה אמיתי. לכן שמחתי לגלות שהקפסולות האלה נותנות פייט ראוי למקוריות של נספרסו.

לצערי, לא יצא לי לטעום את עוצמה 10 אבל 9 ו-8 שקיבלתי במתנה מספקים ביותר באספרסו עם או בלי סוכר. בקפוצ'ינו, הם חלשים מעט עבורי אז אני משתמשת בשתי קפסולות (לונגו ועוד אספרסו) במקום בלונגו מאחת, כמו שאפשר לעשות עם הקפסולות החזקות של נספרסו (אלה בעוצמה 10-12). ה-7 חמצמץ וחלש מדי לטעמי, אבל חובבי הערביקה באירוע אהבו אותו. פלוס נוסף של הקפסולות של עלית הוא שהן מגיעות במיכל פלסטיק שניתן למחזר יחד עם בקבוקי השתיה, להבדיל מאלה של נספרסו שמגיעות במיכלי אלומיניום אותם יש לאסוף ולתת למחזור לחנות או לשליח שמביא את הקפה. את הקפה של עלית אפשר להזמין הביתה מהאתר והוא זול מזה של נספרסו. החבר'ה של עלית אמרו שהם עובדים על פיתוח קספולות מתכלות, מה שיהפוך את המוצר למוצלח עוד יותר בעיני.

אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה

ונסיים בסיפור נוסף על שרונות וקפה. בוקר אחר גררתי רגלי למטבח החברה בה עבדתי לחפש קפה וגיליתי על מכונת הקפה שלט בו היה כתוב שהיא מקולקלת והטכנאי בדרך. פלטתי צווחה קטנה והתחלתי להפוך את הארונות בחיפוש אחר קפה נמס. היו שם כל מיני סוגי קפה מטופשים שלא הכרתי ואחד אחד פסלתי אותם עד שהגעתי לצנצנת עליה היה כתוב באותיות גדולות "קפה קולומביאני אמיתי". קולומביאני כמו שהדודה שלי קולומביאנית אמרתי לעצמי והתכוונתי להחזיר אותו לארון כשלפתע נזכרתי שהדודה שלי באמת קולומביאנית ופרצתי בצחוק פרוע להחריד. וכך מצא אותי שם טכנאי מכונות הקפה מריירת ומגחכת עם ספל ריק ביד ומבט מטורף בעינים ואמר לי "תחזיקי מעמד, הרופא הגיע".

מה לבשתי השבוע

שלום קוראים יקרים, האם הבחנתם שהשבוע היו ימים? אני הבחנתי גם הבחנתי ולכן לבשתי בגדים בבוקר כדי שיכסו אותי כל היום, או לכל הפחות עד שאחזור הביתה. הנה שניים מהבגדים שלבשתי.

תלבושת לעבודה

חולצה של מוטיף

ג'ינס מנקסט

שרשרת מזארה

נעלים משופרא

החולצה הזו כל כך מוצלחת ואני ממש שמחה שהדס מייצרת אותה ממש עכשיו בעוד כמה צבעים. לרב צווארונים סגורים לא מחמיאים לי וגם גורמים לי לתחושת מחנק, אבל זה מחמיא (אני מאמינה שזה בזכות השילוב עם השרוולים הקצרצרים) ונוח כל כך ומתאים בול לכל השרשראות האלה שתמיד נכנסות בדיוק למחשוף עם חולצות אחרות. אני חיבת לציין שהרגשתי ממש חתיכית בתלבושת הזו.

תלבושת לשישי תל אביבי

שמלה של סו סימפל

תיק של Lazy Oaf

נעלים של שופרא

עגילים של N2 

והנה תקריב של העגילים

מעולם לא היו ולא יהיו עגילים שמסכמים את חווית העונדת בצורה מדוייקת כל כך. עוד לא התחיל הקיץ וכבר אני עקוצה מלמעלה עד למטה. בנוגע לנעלים האלה, שחוזרות כמעט בכל צילום שלי לאחרונה, ובכן בגלל הדלקת הזוועתית שיש לי בגיד בכף הרגל יש בערך שני זוגות נעלים בארוני שלא מכאיבים לי, וזה אחד מהם. אני לא חושבת שתראו אותי נועלת משהו שאינו נעל התעמלות מסוג כזה או אחר בזמן הקרוב.

קיבלתי המון מחמאות על השמלה וכמעט בכל מקום אליו הגעתי שאלו אותי מאיפה היא. היא מאד מגביהה ונחמדה ויש לה כיסים. חבל רק שהלולאות שאמורות להחזיק את החגורה במקום נתלשו עוד לפני שהסרתי ממנה את תווית המחיר אתמול בבוקר. נו שוין. ובברכת שבוע טוב וטרום פסח שמח ואיחולי ציד ילדים נוצריים שמח אסיים. טוטאלור קוראיים!

טאבו לה ראסה

אני מאמינה באהבה ממבט ראשון. בחבר הראשון שלי התאהבתי בפעם הראשונה שראיתי אותו. היינו בני שבע ואני ביליתי שיעורים שלמים בוהה בשערו השובב ועיניו הנוצצות. אוח, כמה שאהבתי אותו. אני כל הזמן מתאהבת. מתאהבת בגברים ובמאפים, בבובות ובכלבים עם מבט מטופש וסוודר קטן, בסרטים או ספרים, בשחקני תאטרון בריטיים, ברחובות, בבני אדם. בבגדים, לעומת זאת, לא יוצא לי להתאהב הרבה יען כי אני שמנה ולא מגיע לי. זו לפחות התחושה שאני מקבלת ברב המקרים. אבל לפני כחודש התאהבתי בשמלה אחת שפגשתי באינסטוש.

והשמלה הזו, מה אני אגיד לכם. היא היתה ארוכה וקצרה, הדוקה ומתרחבת. סטימפאנקית ורומנטית. היא היתה מפוספסת עם ריפרופים וליפלופים וכפתורים וחגורה רחבה דמויית מחוך והיה כתוב שהיא מגיעה גם במידה שלי.

אצה רצה גברת ראובני ליצור קשר עם המעצבת, לירון הורביץ, ואמרה לה היי אני מאוהבת בשמלה שלך מתי אני באה אליך לסטודיו לראות איזה בגדים יש לך ולקחת את כולם ולשחק איתם בחתן וכלה שווה לך יש לי בלוג. מיד אחרי שנרגעה, הזמינה אותי לירון לביקור אצלה בביתה שם פטפטנו וראיתי את כל הבגדים שלה ויצא לי לעשות איתם בדיוק מה שעשיתי עם אהובי מכיתה ב' במסיבת כיתה אחת (יענו להכנס איתם לארון לשחק שבע דקות בגן עדן). 

לירון היא בוגרת עיצוב אופנה בבצלאל, שנהגה לעצב בגדים רכים וזורמים במשך שנים אחדות עד ילדה לפתע בנים לתפארת. לפני כשנה עברה קורס תדמיתנות בשנקר והתאהבה (אתם רואים? זה קורה לטובות והטובים ביותר) בחייטות ופיסול בבד והחליטה שהגיע הזמן להמציא את עצמה מחדש. היא יצרה קולקצייה מצומצמת של מספר קטן של דגמים, שכל אחד מהם מיוצר בשחור ובמפוספס, הנמכרת תחת השם Onchiq. טווח המידות החביב מגיע מ-42 עד 48 עם נטיה ל-50 (תלוי בגזרה של הלובשת, כפי שתבינו מיד). הבגדים תפורים היטב, גזורים מצוין ובכל אחד מהם יש פרטים קטנים שמשביחים אותם אף יותר (דוגמת כפתורים יפים, שרוולים מפוסלים, צווארונים מפולפלים, כיסים נוחים ועוד). נהניתי מאד למדוד ולצלם אותם ונהניתי אף יותר מחברתה של לירון, שהיא אישה אינטילגנטית ומצחיקה עם טעם מצוין במוזיקה. 

אבל שרונה יא שרונה, אני שומעת אתכם אומרים, איפה אנחנו נכנסים לתמונה? ובכן יפה שאלתם. ביקשתי וקיבלתי הטבה עבורכם. בדף ההטבות לקוראי השבלוג תמצאו קוד קופון שיעניק לכם הנחה של 5% אחוזים בנוסף על הנחת ההשקה (שנעה בין 15-20 אחוזים לפריט) עד סוף חודש אפריל. הקופון ישמש אתכם גם בחנות המקוונת וגם באירוע המכירה שיערך בתל אביב ביום שישי הקרוב (בו מתארחת גם מעצבת התכשיטים המעולה, מורן פורת). האין זה מדהים? ברור שכן! 

צילום אילוסטרציה של אנשים נכנסים לתמונה - לירון מצלמת אותי מצלמת את עצמי בראי

מה אתם ממלמלים שם, חלאס עם הדיבורים ויאללה צילומים? סבבה נזרום. לתשומת לבכם, כל מה שאני לובשת הוא במידה 3 מתוך 3.

שמלת Wind שחורה תעלה במסגרת ההטבה 640₪ (מחיר מלא 812₪, מחיר השקה 680₪)

אותה השמלה בפסים שחורים לבנים תעלה 590₪ במסגרת ההטבה

טוניקה שחורה (קיימת גם בפסים) תעלה במסגרת ההטבה 465₪ (מחיר מלא 585₪, מחיר השקה 495₪)

שמלת שרה שחורה (קיימת גם בפסים) תעלה במסגרת ההטבה 705₪ (מחיר מלא 892₪, מחיר השקה 750₪)

שמלת טל שחורה או עם נקודות תעלה במסגרת ההטבה 870₪ (מחיר מלא 1163₪, מחיר השקה 930₪)

שמלת אוניצ'קה פסים תעלה במסגרת ההטבה 630₪ (מחיר מלא 795₪, מחיר השקה 670₪)

שמלת אוניצ'קה שחורה תעלה במסגרת ההטבה 675₪ (מחיר מלא 853₪, מחיר השקה 720₪)

אם במקרה שמתם לב לחסרונה של שמלה אחת, מפוספסת עם כפתורים בסגנון סטימפאנק רומנטי וחגורה דמויית וגו' זה בגלל שמכל מה שמדדתי, דוקא היא לא נסגרה עליי. מה שבא ללמדנו שאהבה ממבט ראשון נגמרת הרבה פעמים בחוסר התאמה אינהרנטי. מצד שני, נדלקתי על שמלת אוניצ'קה והייתי קונה לי אותה לו היה לי כסף לבזבז על שמלות יפות עכשיו. אתם רואים? לא כל הבלוגריות דורשות מתנות תמורת סקירה. 

בדרך חזרה מלירון חלפתי על פני פרסום החוצות הגאוני ביותר בו נתקלתי בחיי. על שלט גדול ליד רמזור התנוססה תמונתו של איש רציני בחליפה מהודרת עם הכתובת בקרוב אני אמכור את הדירה שלך. בעודי תוהה מה פשר האיום הלא מי יודע מה מרומז הזה על נכס הדלא ניידי הכמעט יחיד שיש לי הבחנתי בלוגו חברת התיווך בה עובד בחורנו ושמה בישראל טאבו לה ראסה, איי שיט יו נוט. וכך לראשונה בחיי, התאהבתי בחברת נדל"ן וסגרתי מעגל עם תחילת הרשומה והעיר שומן צהלה ושמחה.