כדרכנו בכל יום שבת שני (תן או קח שפעת או מבחן) נפגשנו, הבנות המגניבות, לבראנץ'.
אחרי מפלה מוחצת ביועזר לפני שבועיים, החלטנו לנסות את אדורה בבן-יהודה עליה שמענו רבות וטובות. והו הא כמה צדקו הרבות והטובות. ארוחת פינוקיי השבת של המקום, שכוללת שתיה קרה שתיה חמה ומבחר עצום של מטעמי הבוקר של המקום כולל רפילים כיד הרצון הטובה היא הצלחה מסחררת בשישים ותשעה ש"ח בלבד.
אל השולחן זרמו סביצ'ה דג, קונפי תפוחי אדמה, אגז בנדיקט (עם סלמון ועם האם), ביצים בשמנת עם סלמון, חביתות מסוגים שונים, שקשוקות, חמאה ולחם אגוזים חם וטעים, ריבות, ממרחים, סלט ירקות טעים, בלינצ'ס ממולאים גבינות, סלט קלמרי ומיני מאפים. כל זה עם מיץ תפוזים וקפה מוצלח ובחי שפמי שאפילו לא הצלחנו לנהל שיחה סבירה מרב אכילה והמהומים ואכילה. אני עצמי נאלצתי להזמין תוספת של אגז בנדיקט, כי אני לא אוכלת לא חביתות ולא שקשוקה. אכן חיים קשים.
בעוד אנו יושבות ועוסקות בתוגה שאחרי האוכל (זו הוגה באהבה, וזו הוגה בליידי גאגא) ובצפיה בהולכים והשבים ברחוב, הבחנו בהמולה בשולחן לידינו. לשולחן התישבו זה עתה שלוש גבירות קשישות ומכובדות למראה והצעירה שבהן (כבת שבעים להערכתי) עסקה בהתנפלות מרושעת במיוחד על המלצרית ששרתה אותן. מאחר והמלצרית נראתה פגועה ביותר ניסיתי להקשיב ולבסוף הבנתי על מה היה כל הרעש - המלצרית הגישה להן בקבוק יין לבן בלי שמפניירה מלאה קרח, מעשה ששני רק לשחיטת ילדים לפי עוצמת הרשע שזרמה מהגברת הנכבדת. עשר דקות מאוחר יותר הצעקות עדין נמשכו, הפעם על מנהלת המשמרת שהתנצלה והתנצלה והתנצלה בפי עדת המכשפות. אמנם חשבתי שהשירות היה נקודת החולשה של המקום, ותכננתי להשאיר טיפ סמלי בלבד, אבל אחרי שראינו איך המלצרית שלנו עמדה בהתקפה המטורפת למראה, החלטנו להשאיר טיפ נדיב יותר לאות התנצלות על השתייכותנו למין האנושי ממנו צמחה המפלצת.
בעודנו מתגלגלות לכיוון המכונית, צילמנו תמונה שלי בחצאית מיני וגרביונים כחולים, אבל התמונה יצאה אסון ואני מסרבת לפרסם אותה. במקום זה, ולכבוד חבורת הקשישות הנה כמה חליפות ונעלים לכלבות שצילמתי על הדרך.
ובשביל נעלולה, הנה נעלים עם עקב משגע שראיתי בחלון של בוטיק אניטה. אני לא יודעת מי המעצב, אבל זה חמוד הלא כן?
אחרי הארוחה תכננו לקפוץ לצ'וצ'ה כדי לקנות שמלה לחברתי היפה ע. אבל משהו בארוחה גרם לה לתגובה אלרגית מאד לא נעימה והיא מהרה לאשפז את עצמה בבית, כך שהביקור נדחה לפעם אחרת. ועכשיו עליי לנקות את הבית לכבוד השבוע החדש. ובכל פעם שאכבד את המטלית ואשפשף את הרצפה אדמיין שאני שוטפת את הפה של המפלצת הזקנה בסבון, ואולי ייטב לי.
אחרי מפלה מוחצת ביועזר לפני שבועיים, החלטנו לנסות את אדורה בבן-יהודה עליה שמענו רבות וטובות. והו הא כמה צדקו הרבות והטובות. ארוחת פינוקיי השבת של המקום, שכוללת שתיה קרה שתיה חמה ומבחר עצום של מטעמי הבוקר של המקום כולל רפילים כיד הרצון הטובה היא הצלחה מסחררת בשישים ותשעה ש"ח בלבד.
בטני בטני שעל הקיר, מי הכי מלאה בעיר?
אל השולחן זרמו סביצ'ה דג, קונפי תפוחי אדמה, אגז בנדיקט (עם סלמון ועם האם), ביצים בשמנת עם סלמון, חביתות מסוגים שונים, שקשוקות, חמאה ולחם אגוזים חם וטעים, ריבות, ממרחים, סלט ירקות טעים, בלינצ'ס ממולאים גבינות, סלט קלמרי ומיני מאפים. כל זה עם מיץ תפוזים וקפה מוצלח ובחי שפמי שאפילו לא הצלחנו לנהל שיחה סבירה מרב אכילה והמהומים ואכילה. אני עצמי נאלצתי להזמין תוספת של אגז בנדיקט, כי אני לא אוכלת לא חביתות ולא שקשוקה. אכן חיים קשים.
בעוד אנו יושבות ועוסקות בתוגה שאחרי האוכל (זו הוגה באהבה, וזו הוגה בליידי גאגא) ובצפיה בהולכים והשבים ברחוב, הבחנו בהמולה בשולחן לידינו. לשולחן התישבו זה עתה שלוש גבירות קשישות ומכובדות למראה והצעירה שבהן (כבת שבעים להערכתי) עסקה בהתנפלות מרושעת במיוחד על המלצרית ששרתה אותן. מאחר והמלצרית נראתה פגועה ביותר ניסיתי להקשיב ולבסוף הבנתי על מה היה כל הרעש - המלצרית הגישה להן בקבוק יין לבן בלי שמפניירה מלאה קרח, מעשה ששני רק לשחיטת ילדים לפי עוצמת הרשע שזרמה מהגברת הנכבדת. עשר דקות מאוחר יותר הצעקות עדין נמשכו, הפעם על מנהלת המשמרת שהתנצלה והתנצלה והתנצלה בפי עדת המכשפות. אמנם חשבתי שהשירות היה נקודת החולשה של המקום, ותכננתי להשאיר טיפ סמלי בלבד, אבל אחרי שראינו איך המלצרית שלנו עמדה בהתקפה המטורפת למראה, החלטנו להשאיר טיפ נדיב יותר לאות התנצלות על השתייכותנו למין האנושי ממנו צמחה המפלצת.
בעודנו מתגלגלות לכיוון המכונית, צילמנו תמונה שלי בחצאית מיני וגרביונים כחולים, אבל התמונה יצאה אסון ואני מסרבת לפרסם אותה. במקום זה, ולכבוד חבורת הקשישות הנה כמה חליפות ונעלים לכלבות שצילמתי על הדרך.
חלון ראווה של טופ דוג שופ ברחוב בן-יהודה
איזה עקב חמוד, אני מאושרת
הנעליים אכן מהממות! והאוכל נשמע טעים ביותר ועשית אותי רעבה P: טוב שנהניתן! שבת היא אחלה יום ליהנות בו.
השבמחקאני אוהבת להנות בכל ימי השבוע, אבל שבת שמשית בתל-אביב היא אחד הדברים האהובים עליי.
השבמחקמקסימה את, איזה בלוג כיפי.
השבמחקהעקבים באמת מגניבים, רק ששחור וצהוב ביחד זה שילוב קצת מגעיל בעיני (מזכיר לי את בית"ר. ירושלמית או לא?)
אוח, תודה רבה רבה לך!
השבמחקאני אוהבת את העקב, ופחות את הקדימה - שהוא פלסטיקי בעיני. אבל העקב! אחח העקב!
אני לא מבינה בכדורגל. פעם הייתי במשחק כדורסל, אבל זה היה בשלהי שנות העשרים (שלי :-)
רגע, זה כחול וצהוב לא שחור וצהוב!
השבמחקהי, נכון! מה שמקפיץ את המשיכה שלי אליו פלאים.
השבמחק(נתתי לך קישור אצלי)
ראיתי, תודה רבה!
השבמחקאני מתה ללכת לבראנץ' ב"אדורה" כבר שנים
השבמחקהיה שווה, הא?
שווה זה לא מילה. זה הבראנץ' הכי שווה בעיר, ממה שניסינו עד כה.
השבמחקבן זוגי הפתיע אותי ביום הולדתי ולקחת אותי לשם לארוחת ערב נפלאה ביותר שהשאירה בפה טעם של עוד!
השבמחקאדורה היא בהחלט מסעדה טובה+!
שרונה