יום חמישי, 12 במאי 2011

בואו נדבר על מה שחשוב באמת

לאחרונה אני מוצפת בתכנים פוליטיים, פמיניסטיים וחתרניים מסוגים שונים, שגורמים לי להרגיש אשמה ואף בושה על כך שאני כותבת על נושאים טריוויאליים כמו אופנה וטיפוח. יש שיאמרו שפמיניסטית אמורה לעסוק בנושאים יותר חשובים, אבל אני מאמינה שפמיניזם לא אומרים פמיניזם עושים. ואני לא אוהבת לכתוב על פוליטיקיה, כי הדיעות שלי מאד רגשיות (כמו כל דבר אחר בחיי) ואני חושבת שאחרים מנסחים אותן טוב בהרבה ממה שאני אוכל. ובכל זאת, הגיע הזמן להפסיק לדוש בהשקה זו או בקרם זה ולדבר על מה שחשוב באמת.

אז בואו נדבר על בובות, או ליתר דיוק - על הבובות שלי. תאמינו או לא, אבל עדכנתי סוף סוף את החנות המקוונת שלי במוצרים חדשים. זה לקח תשעה חודשים. תשעה חודשים מאז שאמא שלי נפטרה, מאחר (ולקח לי זמן רב להבין את זה) והרגשתי שאם אחזור ליצור, זה יזלזל ביגון שאני חשה, שהרי לא יתכן שאני אעסוק בפעילות עליזה כמו בובנאות בזמן שהלב שלי שבור נכון? אז הפסקתי. אחרי שהבנתי שזו הבעיה, לקח עוד כמה שבועות עד שהצלחתי להושיב את עצמי לבצע ולתכנן מוצרים חדשים אבל הנה הגיע היום ועדכון החנות שלב א' בוצע. אז הנה המוצרים החדשים להנאתי והנאתכם, שלא יגידו שאני רק מדברת על בגדים כל הזמן.

שני בוביילים חדשים - אודיל ולאונורה, שתיהן בלרינות. אם הייתי מספרת לכם כמה זמן עבדתי על הטוטו של אודיל הייתם צוחקים עליי, אז אני אשמור את המידע הזה לעצמי. אומר רק שליצור טוטו לילדה או אישה היה לוקח אותו הזמן, להערכתי.


Odile Flutterbutt

אודיל מתעופפת לה. יש לה נעלי סירה קטנטנות מוזהבות שנשלחו במיוחד מהונג קונג

אלנורה מציגה את כישורי התעופה שלה

ובשביל אלה שאין להם תקציב לבובייל, או שמתביישים לקנות בובייל כי הם קשישים מדי, הזמנתי גלויות מודפסות עם צילומים של הבובות החביבות עליי, שיכולות לשמש לכתיבה או לקישוט (הן נראות כל כך נחמד כשהן ממוסגרות, אבל כמובן שזה לא הכרחי). יש כמה סדרות ובודדים כאלה, בינתיים הוספתי לחנות את הגלויות הבאות:

יומולדת שמח - כרטיס בודד

הבחורים באים - שלישית גלויות המציגות את פינקי, פרדי ו-Funny Valentine עושים את שלהם

והכי נפלא, בעייני - פינקי וברבי לנצח. שלישית גלויות רומנטית במיוחד.

זהו. אני מרוצה, ונראה לי שגם אמא היתה מחבבת את השמנמנות החדשות. אחרי הכל, העולם זקוק לכמה שיותר שמנמנות חמודות בטוטו.

4 תגובות:

  1. בתור קוראת יחסית חדשה לא ידעתי על אמא שלך, כשקראתי את זה ישר חשבתי מה הייתי מרגישה במקומך וזה צער שאני לא חוויתי ואני אפילו לא מסוגלת לתאר איך זה, מחזקת את ידייך. דעי לך שיצירה היא התרופה הכי טובה לכל רגש שלילי באשר הוא וזה בריא ליצור במיוחד בזמנים קשים כאלה. הבובות יצאו חמודות להפליא!

    השבמחק
  2. תודה אלה. הדבר היחיד בחיי שהיה גרוע יותר מהתקופה הזו שאחרי מותה הוא החודשים לפני שנפטרה. זה היה גהנום.

    עכשיו "כל מה שנשאר" זה לחזור לחיות. החזרה לעיסוק באמנות היא ללא ספק צעד גדול בכיוון.

    השבמחק
  3. כשראיתי את אודיל בחנות שלך לפני כמה ימים ממש נדהמתי! היא ללא ספק היפה ביותר מבין בובותיך (יחד עם סמנתה, הפייבוריטית שלי) ורואים את העבודה הרבה שהשקעת בה.

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים