יום חמישי, 31 במרץ 2011

נשים, אוכל ואלוהים

בימים אלה אני קוראת בשקיקה את הספר Women Food and God מאת ג'נין רות'. הספר מקדם את התהליכים שאני עוברת גם כך, ביחס לחיזוק הערך העצמי שלי, ושנאתי את הגוף שלי במצבו הנוכחי וכל ההשפעות השליליות שיש לשנאה הזו על חיי. אני מקווה שהוא יתורגם לעברית בקרוב, ותוכלו להנות ממנו כפי שראוי לו. בינתים אני מגישה לכם קטע קצר שתרגמתי. קטע שמסכם עבורי הרבה מהאמונות שלי לגבי עצמי והחיים בכלל. קטע שאם אמשיך בדרך הנוכחית יהיה בקרוב רק צל זכרון אפל, או סיפור מתריע שאספר לבנותיי המתבגרות.
כאשר את מאמינה, מבלי להיות מודעת לכך, שאת פגומה מיסודך את מאמינה גם שעליך להסתיר את הפגם הזה כדי להיות נאהבת. את מתנהלת בעולם מתוך בושה. את מנסה לפצות על איך שאת נראית, הולכת, מרגישה. החלטות מענות אותך מאחר והאדם שמחליט, את עצמך, פגום אז איך תוכלי לסמוך על החלטותיך? את מטילה ספק בתחושות הבטן שלך, מה שהופך אותך למומחית בחיפוש חיזוקים מבחוץ. את מומחית בחיפוש מומחים ותוכניות, בנסיונות חוזרים ונשנים לשנות את עצמך, אבל התהליך רק מחזק את האמונה הבסיסית שלך - שאסור לסמוך על הצרכים והבחירות שלך ושאם רק ישאירו אותך ברשות עצמך, תצאי לחלוטין מכלל שליטה.

דיאטות הן הביטוי הממשי של אמונתך שעליך לכפר על היותך את כדי להיות ראויה לחיות. הן לא המקור לאמונה זו, הן רק אחד הביטויים שלה. לפני שתביני אמונה זו ותטילי בה ספק, שום ירידה במשקל לא תספק את החלק בך שמאמין שהוא פגום. חיים שלמים של סבל ומאבקים באוכל יתאימו בדיוק לתפיסתך את חייך. המחשבות ששנאה מולידה אהבה ועינוי מוביל לשלווה מתקבלות על הדעת מאחר ואת מונעת מהאמונה שעליך להרעיב, לקפח ולהעניש את הרוע שבך. לא תצליחי לשמר את הירידה במשקל, בגלל שהמשקל הטבעי של גופך לא תואם את האמונות שלך בנוגע למה שהחיים צופנים לך. 

אבל מרגע שאמונה זו והבחירות הנובעות ממנה מוטלות בספק, דיאטות ואי נוחות בגופך שלך מאבדים את משיכתם. רק נדיבות מתקבל על הדעת. כל דבר אחר הוא עינוי.

עמודים 82-84

יום שלישי, 29 במרץ 2011

מי, מי לוזר?

נכון נמאס לכם שאני כותבת על יחצנים מעצבנים מולם אני עובדת? ובכן גם לי נמאס, אבל היום נשבר שיא חדש ביחסיי עם משרדי יחצי ציבור. היחצנית המדוברת תכונה לצורך הענין אורטל וזה בערך מה שהלך (במגבלות זכרוני הרעוע).

מאחר ושכנתי למשרד טוענת שהחלק הבא משעמם אם אתה לא בלוגר, אקצר ואומר לכם שהיחצנית זרקה אותי כי כתבתי ביקורת שלילית על מוצר שלה. אתם יכולים לדלג על המסגרת ולעבור ישר לסוף.

12:26 - אורטל מתקשרת. אחרי חילופי ברכות ונימוסין עוברים לתכל'ס.

אורטל - שרונה, מתי את כותבת על הלקוח שלי X? היית באירוע שלו לפני חודש.
אני - פרסמתי כבר ביקורת על הקרם וחברתי כתבה ביקורת על הסבון שאותה אפרסם בהמשך השבוע יחד עם ביקורת על מכון הקוסמטיקה אליו שלחת אותי לקבל טיפול במתנה היום בערב.
אורטל - תשלחי לי לינק לאימייל?
אני - שולחת עכשיו.

12:34 - אורטל מתקשרת, אני לא במשרד ולכן לא עונה.
13:02 - אורטל מתקשרת, אני עונה. שלום שלום.
אורטל - שרונה אני מזועזעת ממך.
אני - למה?
אורטל - ראיתי מה כתבת וזה פשוט נורא. דיברנו כבר על זה שיש דרכים לכתוב דברים. אני האדם האחרון שיגיד לך איך לכתוב בבלוג, אבל..
אני - תארתי בכנות את החוויה שלי.
אורטל - כן אבל לכתוב שלקרם יש ריח איום ונורא והמריחה שלו לא נעימה?? יכולת לכתוב שלטעמך הריח בעייתי ולתאר שהוא מוצר אנטי אייג'ינג ואת שאר המעלות שלו.
אני - אבל זה לא רלבנטי, כי לא יכולתי להשתמש בו.
אורטל - ועוד פסקה אחרי זה את מהללת את הסרום של חברה Y שהיא לא לקוחה שלי אבל..
אני - כתבתי שהוא עשה לי פצעים איומים ונוראים!
אורטל - כתבת שהוא משובח! שרונה אני לא יודעת איך נוכל לעבוד ככה. אני צריכה לחשוב על הלקוחות שלי.
אני - חשבתי שאת רוצה ביקורת כנה על המוצרים של הלקוחות שלך! אם מוצר לא טוב אני אכתוב את זה ואם הוא נפלא אני מהללת אותו. כשקיבלתי מלקוחה שלך מוצר שלא אהבתי ולא כתבתי עליו, נזפת בי שלא כתבתי ואמרת שאני צריכה לכתוב ביקורת אמיתית! יש לי תור לקוסמטיקאית שלך היום, את רוצה שאני אבטל אותו?
אורטל - כן, אני לא אעבוד איתך יותר.
אני - אין בעיה, ביי.

דקה אחרי, אני מתקשרת לבטל את התור אצל הקוסמטיקאית. שלום שלום.

אני - שמי שרונה ראובני ואני צריכה לבטל את התור שלי בשש כי היחצנית ביקשה ממני לא להגיע.
בחורה חביבה 1 - לא הבנתי את הבעיה, חכי שניה אני מעבירה אותך.
בחורה חביבה 2 - שלום.
אני - שלום. אני שרונה ראובני ואני בלוגרית שהיתה אצלכם בסיור לפני זמן מה ויש לי תור לטיפול בשש. אורטל ביקשה שאבטל אותו כי לא מצא חן בעיניה שכתבתי ביקורת שלילית על לקוח שלה והיא מפחדת שאכתוב גם עליכם ביקורת שלילית.
בחורה חביבה 2 - טוב, זה ממש לא מוצא חן בעייני. אני מבטלת את התור שלך ואבדוק מה קורה עם היחצנית.

כמה דקות אחר כך - אורטל מתקשרת. שלום שלום עצבני.

אורטל - אני מבינה שלכלכת עליי ללקוחה שלי.
אני - התקשרתי לבטל את התור והסברתי להם למה.
אורטל - אמרת להם שהיחצנית שלהם דפוקה וכאלה.
אני - לא נכון.
אורטל - תראי, אני מאמינה לך אבל אני מציעה שלא נלך לשם.
אני - לא אמרתי שום דבר שדומה לזה. יש לי שותפה למשרד והיא שמעה כל מילה שאמרתי.
אורטל - ממש לא כדאי שנגיע לשם. את מבינה? חבל שנגיע לשם.
אני - סבבה ביי.
אורטל - ביי.


חברים, בקצב הזה לא ישארו יחצנים ש"יסכימו" לעבוד איתי ואני לא אקבל מתנות בחינם, ואז מה על מה יתלוננו הטרולים האנונימיים שלי? אני לא מבקשת בשבילי, אבל בשביל כל הלוזרים ששונאים אותי, אל תנטשו אותי ככה!!!!!!!!!1

להזכירכם -

Ooh, my little Pinky!
 גם בשעות קשות יש מי שתמיד אוהב אותי.

יום שני, 28 במרץ 2011

מכירת בלוגריות אופנה על הגג!

מגיע יום בחייה של כל בחורה, שהיא מבינה שיש לה יותר מדי בגדים. אצלי היום הזה הוא יום שני האחרון בכל חודש. לפיכך, התאגדתי עם הג'ינג'ית והחלום - תמר ניר שגם לה יש בעיה דומה - למכירת בלוגריות אופנה על הגג. הנה הפרטים למי שטרם מצאה את האירוע בפייסבוק (או אין לה) -

מתי?
יום שישי ה-1.4 בין 12:00 ל-16:00

איפה?
בהרצליה. פרטים ימסרו במייל raisinlike @ gmail.com  (בלי רווחים) או בטלפון 054-5810140 (תמר)

מה לא ימכר באירוע?
בלוגריות אופנה

מה כן ימכר באירוע?
בגדים מהארון של שתינו, במידות 38-48, נעלים ואביזרים - הכל במצב מעולה בלבד ובמחירים עד 150 ש"ח (פרט לפריטים בודדים). בנוסף אני אמכור בוביילים ותכשיטים ותכשיטים בצורת אוכל בעיצובי. אם כבר אז כבר הא?
הנה כמה מהפריטים שאני מוכרת. עוד דוגמאות תמצאו אצל תמר.

רוצים לעזור להפיץ את הבשורה? שלחו לחברים את האירוע בפייסבוק, כתבו עליו בבלוג שלכם או בפייסבוק\טוויטר\יונת דואר וספרו לחבר'ה שכדאי לבוא! לשימושכם, הנה כפתור שתוכלו להוריד ולהפיץ. להתראות שם!

יום שבת, 26 במרץ 2011

ג'ינס מאתמול

השבוע היה השבוע ג'ינסי למשעי. היה לי קר והיה לי חם ואז שוב קר ורציתי שיהיה לי הכי נוח שאפשר בעבודה, ולהרגיש ביתית ככל האפשר. ג'ינס נראה כמו הפתרון המושלם.

להפתעתי, התחשק לי פתאום מאד ללבוש את הג'ינס הקרוע שקניתי בלונדון והוכיח את עצמו ככקניית כשל מוחלטת בשל הגזרה האיומה שלו - ענקית למעלה וצרה מדי למטה, גזרה שגורמת לי להראות כמו קרפדה. רציתי לראות אם אני יכולה לסגן אותו כך שאפשר יהיה לצאת איתו מהבית, אחרי חודשיים שהיה קבור בתחתית ערימת הכביסה.

מימין אתם יכולים לראות אותו בכל "הדרו". משמאל, השדרוג. קיפלתי אותו בשוק, כדי שהרגל תראה רחבה ופרופורציונלית יותר, ציוותתי לו נעלים גבוהות וקצת מגושמות, חולצה ארוכה יחסית, שרשרת ארוכה שתוסיף לאשליית האורך וצעיף צבעוני שיאיר לי את הפנים ויסתיר קצת את אוסף הסנטרים שלי. מה אותם אומרים, אפשר לעבוד גם עם מה שאי אפשר לעבוד איתו? אני חושבת שכן.

מכנסים - Marks & Spencer
צעיף - זארה
שרשרת, חולצה וגרביים - H&M (השרשרת מהשקת הקולקציה, השאר מכפר סבא)
נעלים - זמש

בהמשך השבוע, דבקתי בג'ינס והנוחות וגם גיוונתי בחוסר נוחות טוטלי (אין ספק שהרעיון ללכת לעבודה עם אוברול ביום קר היה מהמטופשים שהיו לי בזמן האחרון).

ג'ינס - New Look (לונדון)
אפודה - רזילי
חולצה - דורותי פרקינס (הוד השרון)
נעליים - Nike (ישן)
סיכה - אטסי

 
אוברול - Torrid
טייץ - דורותי פרקינס (הוד השרון)
קרדיגן - Primark
עגילים - ליאת גינזבורג
נעלים - זמש
סיכה - אורנה לאלו *

* לסיכה קוראים יוסף, וקניתי אותו כי הוא נראה כזה נבעך. לכל נבעך מגיע בית חם.

ולסיום, הדבר שלו חיכיתם. להיט הבלוגריות הענק ג'ינס מאתמול. ביצוע, לחן ומילים אני, ואם תגידו שאמרתי את זה אני אתבע אתכם. קבלו במחיאות כפיים סוערות - אותי!!!

video
 צולם ביום שיער רע.

יום שלישי, 22 במרץ 2011

טרנד היסטורי - מלכים עם שמות טפשיים

כאילו לא הספיקה לי הידיעה שהנרי השמיני נעל קרוקס, גיליתי עכשיו שלמלכי אנגליה המוקדמים היו שמות שלא נדע מצרות. כמה דוגמאות -
 
אתלרד השני "הלא מוכן"

 לי הוא נראה מוכן לגמרי, עם החרב העצומה שלו.

ג'ון "חסר האדמות" 

ג'ון הנבעך בלי האדמות. שתי טיפות מים דודתי נחמה.

סוויין "זקן המזלג"

והחביב עליי (אולי מתוך הזדהות) - אדרד "החלש ברגליים" 

זה סטפן. לסטפן אין כינוי. גם אני לא הייתי מעיזה להתחיל איתו.
 
נו שוין. גם זה סוג של טרנד אני מניחה. אז תגידו, נניח וזה יחזור לאופנה פתאום (כידוע, כל הטרנדים מעגליים) איך היו קוראים לכם?  

אני חושבת שאני הייתי שרונה, המתלבטת במסעדות.

 צילום אילוסטרציה.

יום ראשון, 20 במרץ 2011

חג האביב

אחחח איזה ריח מתוק יש לאויר בימים האחרונים, ריח פריחת הדרים. הסיסים חזרו לתעופת הערב ההזויה שלהם. הפרזיות פורחות. אתמול אפילו ישנתי בגופיה נטולת שרוולים! חג האביב מתקרב לו, וזה הזמן לבדוק מה חדש אצל חברינו המקוונים שמעבר לים, ספקי האופנה המלאה המוצלחים באינטרנט, אסוס. הנה כמה פריטים בהם אני חושקת. מה דעתכם?

ראשית, אוברול ארוך שרוולים בעיטור ורדים. הוא מקסים להפליא בעייני (אני מתה על אוברולים נשיים מעין אלה). אני חוששת קמעה ממחשוף הגב הנדיב מאד שלו, בעייתי למי שחייבת חזייה ואני לא יודעת איזו גופיה תתאים מתחתיו מבלי להרוס אותו. אולי גופית סבא באופוויט? לא בטוחה.

 מחירו כ-254 ₪ (יש משלוחינם בינלאומי על כל האתר)

עוד אוברול יפה עם גב שפוי יותר הוא זה. מחד, אני מאד רוצה לקנות אותו. מאידך, הירכיים של הדוגמנית יפות משלי ואני חוששת שזה לא יראה טוב, למרות שהיא גבוהה ממני בכמעט 10 ס"מ. ומי רוצה ללכת עם גרביונים בקיץ, מה גם שהאוברול פשוט מתחנן לכפכפים מינימליסטים. לא קל, לא קל.


מחירו כ-222 ₪

נקסט! שמלה פרחונית וקלילה בגוונים כתומים-אדומים-ורודים מקסימים ושפע בד מתנפנף מחד ודקיק מאידך. נראית כמו שמלה מצוינת להחמאה מחד וטשטוש אזורי בטן בעייתיים מאידך. אממה (אני לא מאמינה שאני עומדת לכתוב את זה. תנשמי עמוק ו-) בקולקצית הקיץ של משמין לי, שתשוחרר בקרוב, יש שמלה דומה בגוונים מתוקים לא פחות ולה כתפיות רחבות שיאפשרו להסתיר את החזיה, להבדיל מכתפיות הספגטי של אסוס, ומותן שנראית צרה יותר. במילים פשוטות - נדמה לי שהשמלה של משמין לי מנצחת (בהנחה שהבד נעים).

מחירה של שמלת אסוס כ-261 ₪. מחיר חברתה הישראלית לא ידוע.

ולסיום, חולצת כווצוצי כתפיים ורדרדה שעושה לי חשק. חסרונות - היא סינתטית למראה ואני חוששת שהיא תאבד את צורתה אחרי הכביסה הראשונה. שוב, התלבטויות. ואם כבר אנחנו מדברים, גם לכם הדוגמנית החדשה הזו נראית מוזר? כלומר, היא פשוט לא נראית לי דוגמנית והיא לא מספיק גדולה כדי להיות דוגמנית מידות גדולות.

מחירה כ-222 ₪

זה השלב בו התכוונתי להראות לכם צילומים של שמלת היומולדת שלי ושמלה נוספת שקניתי בסייל והיא פשוט נפלאה, אבל דווקא עכשיו שבקה סוללת השלט הרחוק של המצלמה חיים. לא נורא, ממילא עדיפה תמונה אמיתית על מבוימת. נכון? נכון. במקום זה, הנה הודעה שעשויה לשמח כמה מהקוראות -
בסוף השבוע הקרוב (חמישי-שישי) יש מכירת מידות קצה בחנות העודפים של קום איל פו עם הנחות של עד 70% ו-60% על הנעלים. זה כולל גם את נעלי צ'י מיארה המופלאות (וגבוהות העקב, מאד מאד גבוהות עקב). בנוסף, מתחיל מבצע המעבירות השנתי של הרשת, בו מחזירים בגדים שקנית ולא בא לך ללבוש יותר ומקבלים זיכוי של 150 על כל פריט. פרטים תוכלו למצוא פה.
מה אומר לכם, קוראים יקרים, האנרגיות באוויר גורמות לי להאמין שיש לי כח לעשות כמה שינויים אליהם אני כמהה כבר זמן רב ולא היה לי האומץ או האנרגיה לבצע. אז אני אנסה, בעדינות. אחלו לי בהצלחה! ונסיים בסיפור.

happypurim

מרבה נכסים מרבה דאגה (וגם פיצעונים)

חכמינו זכרונם לברכה אמרו, וצדקו, שכל המרבה במוצרי טיפוח יתעורר וימצא עצמו דומה לפרי עץ הסמבוק (לא מאמינים לי? חפשו במסכת אבות מרחו בוסר). לצערי, כל מוצרי הטיפוח שניסיתי בשבועות האחרונים חירבו את עור הפנים שלי, בדיוק כשהגעתי למסקנה שהוא נראה הכי טוב שנראה בשנים האחרונות. התמלאתי פצעונים במקומות שכבר לא נראו זמן רב - לחיים, מצח ואף, ומאחר ולא ידעתי מה מהמוצרים בהם אני משתמשת גרם לכך, נאלצתי פשוט להפסיק הכל ולחזור ורוטינת הטיפוח הקודמת שלי - קרם לחות עם SPF 30 וקרם לילה פעיל של דר קרבלניק, רופאת העור האגדית שלי. אוף.

בין המוצרים שניסיתי לאחרונה היה Neutrogena Multi-Defence Daily Moisturiser for All Skin Types Fragrance-free SPF 25 שקיבלתי באירוע השקה של החברה לפני כמה שבועות. לא הספקתי להתרשם ממנו, כי השתמשתי בו מספר בודד של פעמים אבל דווקא בגלל כך, אני לא חושבת שהוא אשם בפצעונים. הוא אמור להיות נטול ריח כדי לשמש גברים ונשים כאחד, אבל כנראה שזה לא הצליח. הריח שלו איום ונורא ולכן המריחה לא נעימה בכלל. יאמר לזכות אנשי השיווק של היצרן שהם ניסו לשכנע אותי לקחת את הקרם הריחני המפנק שקיבלו שאר הנוכחות במקום עם מקדם הגנה 15 אבל אני רציתי מקדם הגנה גבוה, כמו שאני רגילה. לאחר המריחה הוא לא מזיק בעיקר. לקרם של הרופאה, אגב, יש גם מקדם הגנה גבוה וגם ריח נעים - לא מבושם אבל נקי ופירותי כזה (נדמה לי שיש שם גרעיני משמש או משהו כזה).

האמת היא, שאני חושדת בעיקר בסרום של אסתי לאודר, ממנו התלהבתי כל כך. אחת המגיבות פה כתבה לי שהוא נפלא כזה למגע בגלל שהוא מכיל סיליקונים שיוצרים משקעים על העור. מחד, קשה לי להאמין שמוצר יוקרתי (יקר) ומומלץ כל כך בכל רחבי האינטרנט יזיק בשימוש יומיומי רגיל. מצד שני, קניתי אותו אחרי ששמעתי את פיקסי2וו מתלהבת ממנו, ותראו איך שהיא נראית בסרטון הזה (היא גם מתלוננת על זה בתחילת הסרטון). היתכן שהסרום חזר לנשוך גם אותה בתחש? ימים יגידו. אני מתלבטת כרגע אם לנטוש אותו לחלוטין, או לחזור להשתמש בו בתדירות נמוכה משמעותית (פעמיים בשבוע? לא יודעת). זה דורש מחשבה.


אם כבר בטיפוח עסקינן, קניתי לאחרונה שני מוצרים של בנפיט בהם חשקתי זמן מה ומצאתי באיביי במחיר מצוין ופורמט שלא ידעתי שקיים - ערכה הכוללת את המוצר שרציתי (מוקטן), שתי צלליות, מברשות וליפסטיק. ממש נחמד. קניתי את הולה (ברונזר מאט שהומלץ על ידי הרבה בלוגריות בהירות עור) וג'ורג'יה (פודרה בגוון אפרסק בהיר). מאחר והעור במצב רע וכולי לא השתמשתי בהם הרבה. אני לא ממש מתאפרת בימים אלה, עד שהמצב ירגע. אני צריכה גם להתאמן בשימוש בברונזר (לפני כמה ימים שמתי יותר מדי ורצתי לשטוף פנים לפני שמישהו יחשוב שנרדמתי בתוך חביתה). הליפסטיקים ממש חמודים והצלליות סולידיות ומתאימות להרבה דברים. זה יופי של דבר להחזיק בתיק לחדר כושר, או לנסיעות וכולי, בפרט במחיר של כ-10$.


יש לי כמה מוצרים של בנפיט שקניתי בלונדון ואני מרוצה מהם מאד. אני מקווה ששני החבר'ה האלה יצטרפו לחבורה. גם חוורוריות כמוני רוצות להראות קצת שזופות לפעמים, בפרט שהצללה נכונה עושה אשליה של פנים צרים ומחוטבים יותר ואני - הדבר שהכי מאמלל אותי בהשמנה שלי הוא הסנטרים הכפולים, אותם אשמח לטשטש. כאמור, אני צריכה להתאמן.

עדכון 20.3.11 - אכן, המוצרים של בנפיט מזוייפים. הם הלכו לפח (זה מסביר למה הברונזר נראה כל כך רע, כנראה שאאלץ לקנות אותו באסוס במחיר מלא מאד). אחרי יומיים של תכתובת עם המוכר ואיומים בכך שאערב את איביי בענין, הוא החזיר לי את מלוא הסכום. עכשיו אני מתלבטת אם להשאיר פידבק שלילי (כדי להזהיר לקוחות עתידיים) או לא (כי אני מרחמת עליו).

יום רביעי, 16 במרץ 2011

כל מיני דברים צבעוניים

שלום לכולם. דעו לכם שבימים האחרונים אני עומדת תחת מתקפת יחסי ציבור מדהימה ממש (מה לא הציעו לי? נעלים, קרמים, קוסמטיקות מכל סוג ומין, מכשירי חשמל והטבות שונות ומשונות בבתי עסק) ואנוכי הקטנה השמנה עומדת בפרץ ומתעקשת לקבל רק מה שרלבנטי וראוי. אחח זה משהו! הזמנתי מאסוס הילה וכנפיים מידה 20 עם כיווצים בישבן, אני מקווה שיגיע מהר.

אבל לטס פייס איט, מי צריך יחצנים בחודש יומולדת. נכון? נכון. תראו את כל (או ליתר דיוק, כמה דוגמיות אקראיות מבין) הדברים הצבעוניים בחברתם אני מבלה בימים אלה.

קלאץ' חתיך, ענק והו כה טרנדי שאודיה קנתה לי באסוס.

צעיף שקניתי לעצמי בזארה, לכבוד טרנד ה-color block שמאיים 
לטרוף כל חלקה טובה. דעו לכם שהוא מה זה רך.

 
 רמקולים שגיסתי קנתה לי בצ'כיה לפני כמה חודשים ורק עכשיו פתחתי סוף סוף.
הם סיפקו את מוזיקת הרקע למסיבת היומולדת שלי.

אני עדין חייבת לכם צילום של שמלת היומולדת החמודה שלי, אך בינתיים הנה תמונה של שמלה שקניתי לכבוד היומולדת. אני מודה, קלטתי כמה קצרה היא רק כשראיתי את התמונות. בפעם הבאה - טייץ אטום ולא גרביונים. נראה לי..


שמלה - H&M (עלתה 149 ש"ח במידה L)
קרדיגן - Dorothy Perkins (לונדון)
גרביונים - We Love Colors
תיק - כיסים
מגפיים - סתם, מחנות בלב העיר

ולסיום, שאלה - לפניכם תמונה של ציפורניי, יומיים אחרי מניקור מקצועי ואחרי שטיפת רצפה, הכנסת כלים למדיח וניקוי כיור. האם זה מקובל, או שמא עליי להדיר רגלי מדוכני לקה לעולם ועד?


בשביל המצברוח הטוב, ובזכות היותה בובל'ה, נסגור את הפוסט ונתחיל את היום עם ג'סי ג'י.

יום ראשון, 13 במרץ 2011

הטיפול המושלם ליתומים

אל אלוהים ברוטב שום, אתם לא מאמינים מה עבר עליי הערב!!

ראשית, אציין שהיה לי שבוע מהתחת, בשיאו של חודש מהתחת, שנה מהתחת וגלגול מהתחת, כך שאני לא אדם מרוצה באופן כללי. ראתה זאת חברתי תמר וחשבה לעצמה מה יאה יותר להביא במתנה ליום ההולדת של השרונית מאשר שובר לטיפול ספא מפנק. חשבה ועשתה. וכך היום, עצבנית מעָצבּוֹן נסעתי אחרי העבודה לספא ארמון החמאם בתל אביב כשכל רצוני לשתוק שעה שלמה בעוד מישהו משחרר את הגב האומלל שלי בעדינות מפנקת.

כשהגעתי למקום, שנמצא בתוך המרכז האולימפי ברחוב שטרית, התבאסתי מהר מאד. אין אוירת ספא, הפקידות בכניסה מדברות בקול רם ולא נעים אחת עם השניה וכל קשר בין הכניסה למקום לרוגע מקרי בהחלט. הבנתי שנפלתי על ספא סוג ג והתבאסתי לי בשקט. קיבלתי לוקר, חלוק ונעלים והמשכתי להתבאס בדרכי לחדר העיסוי. טיפלה בי מורן, יתומה טריה גם כן מסתבר, שהבינה מיד את הלך הרוח שלי, התאימה את עוצמת המגע לעוצמת כח הסבל שלי (בשלב זה, אפס) והעניקה לי חצי שעה של עיסוי נעים נעים. בשלב הזה כבר הייתי מרוצה, אבל עדין לא ידעתי מה מחכה לי בחמאם.

את משאירה את הנעלים בכניסה, נכנסת לחמאם האפלולי, החם והלח ונשכבת על ספסל שיש מחומם (בשלב הזה אמרתי לעצמי הי הי הי זה נחמד), ואז נכנסת הבלנית ומתחילה לטפל בך. זה השלב שבו אני התחלתי לצחקק ולא הפסקתי שלושים דקות.

הבלנית שופכת עליך מים מקערות, זה מרגיש כאילו את מתחת למפל שוצף וקוצף שלא נגמר. ואז היא מתחילה לקרצף אותך בקצף ריחני מלמטה עד למעלה. ואחר כך פילינג לכל הגוף, ואחרי זה את חוזרת למפל, ואחרי זה חופפים לך את הראש. שמעו, זה כמו לחזור להיות בת שנתיים וההורים שלך רוחצים אותך. זה פינוק מושחת לחלוטין - החדר כולו מלא במים, הם נשפכים על הרצפה ועל השיש (ישראל מתייבשת ולי לא אכפת), אדם הופך להר של קצף בזמן שהבלנית עושה לו קרנים מקצף בשיער. זה אושר מושלם, או כמעט מושלם - כי השכיבה על השיש עשתה לי כאב גב מחריד כמעה, ממנו התעלמתי בנונשלנטיות כל הטיפול. כל זמן הטיפול חשבתי לי על דיאלוג שהיה לי עם אמא לפני כשנה, ורשום ביומן שלי - זה התחיל כשהתחשק לי קפה ותהיתי למה אמא לא משרתת אותי פעם, לשם שינוי.
אני: איפה הימים שהיו מעירים אותך בארבע אחר הצהרים ומביאים לך קפה למיטה?
אמא: איפה הימים? איפה הימים שהיו מרימים אותך ושמים אותך בסלקל ומביאים לך כל מיני דברים טובים?
אני: באמת תודה רבה (הולכת להכין לי קפה)
יצאתי משם מתפוצצת מצחוק (זה הרבה אושר להכיל בחלל כזה קטן) הכנתי לי תה מתוק ונשכבתי על כסא נוח כשלידי אישה מבוגרת ממני בהרבה יושבת ומגחכת גם היא כפעוטה שעשו לה קו'צי קו.

טיפול ארמון החמאם, צילום אילוסטרציה.

חברים, זה הטיפול המושלם ליתומים בפרט ולבני אדם בכלל. אני ללא ספק מתכוונת לחזור לשם (בפרט שקיבלתי בסוף הטיפול שובר לטיפול נוסף בהנחה). אם אתם רוצים לחזור לסלקל לשלושים דקות ושיביאו לכם כל מיני דברים טובים, התעלמו מהלובי המעצבן ושעטו לחמאם הטורקי כעדר פילים הגולש מהרי ההימלאיה, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.

יום חמישי, 10 במרץ 2011

זְבָּלֶה מהרפת או כלבה מעלפת?

הגשם זולעף לו, האוטו במוסך ואני בארומה השכן גולשת בשוקו סויה ומרשמלו האלחוטי עם ספל וויפי חם. מה עוד אפשר לרצות פרט למהדורה רטובה במיוחד של זְבָּלֶה מהרפת או כלבה מעלפת? ולא סתם מהדורה, מהדורת הקדם ארוויזיון!

למרבה הצער, עוויתות הצחוק העזות מנעו ממני לצלם את המסך ואני נעזרת בצילומיו של ראובן שניידר שפורסמו כולם באתר E-Online הישראלי. הרשומה מכילה את הסטטוסים ששיגרתי בפייסבוק בזמן אמת (לבקשת הקהל).

אל מלא רחמים, תוריד טיל על הקדם ארווזיון.
עדנה אינטרנשיונל נראית כמו חצי אישה חצי עוף

מסכנה נתקעה לה השמלה במגרסה שניה לפני העליה לשידור.
את השיר שלה, אגב, לא שמעתי בגלל בעיות סאונד. ולמה דיווה כמוך לא מקבלת 
תסרוקת הולמת למעמדה במקום הזוועה השטוחה השנות שבעימית הזאת, שמתם לב 
שהיא נראית כמו עפרה חזה הצעירה בשלאגר?



        גם אני, אגב, בעד קידום הזברה העברית.

בחיים שלי לא ראיתי ג'קט מותאם פחות טוב לאישה.
ראיתם איך השרוולים מונחים עליה כמו על גבר?? אסון אסון אסון.
סיוון, אכן אין לך גבולות. וחבל כי את נורא יפה.
שמע ישראל ה אלוהינו ה אחד.
בעצם עזוב, עדיף שלא תשמע.
בטהובן היה חרש. הלוואי עליי.

מי ניסתה לקלוע בול ופגעה לו בול בפוני? כרמל אקמן.
החולצה מעולם X החצאית מעולם Y וה-color block ההו כו 
טרנדי נכשל כשלון חרוץ. צר לי בובה, את נראית נחמדה
(לא שמעתי, שוב) אבל הבגדים - איף.
אקי אבני מחליף שמלות בקצב!
הא הא הא הא הא הא הא!!!!!!
אוי אלוהים אני לא עומדת בזה. שירי מיימון הולבשה וסורקה
כמו סבתו של אבי, מאשה (עליהם השלום). היא החליפה כמה שמלות
ותסרוקות, חבל שלא עברה לג'נס וטישרט. ואקי?? הו הו הו
בדיחות הקרש והיאוש הניכר שלו לא הצליחו להעפיל על
תסרוקת הברילנטין ההו כו "איך פיל נוסע בחינם באוטובוס? הוא לובש
מכנסים קצרים ואומר שהוא בן ארבע".


אל תתנו שואו גדול!!!!לא! לא!!!!!
שאמא תחזור מהקבר ותיקח אותי עכשיו.
השיר הזה קרה בזמן שהתרחצתי, תודה לאל. אבל את השיער
(אני מתפללת בשביל עידית הלוי שהפוני הוא תוספת שיער) לא 
הצלחתי לפספס לצערי. אני חושדת שמדובר בנסיון לחקות את 
סנדרה בולוק באחד מטקסי הפרסים האחרונים - גם בשמלה
וגם בשיער (וגם בקול). מותק, שאפו על שהצלחת להראות כמו
האמא של הכלה התוכית תוך נסיון לחקות את האישה המשמימה
בעולם. זה בהחלט הישג. NOT.

התמונה מפה.
הכי מעצבן אותי שברור שפרידה הבהמה תזכה..
   שיהיה לכם יום קסום!!!!!!!!1

יום ראשון, 6 במרץ 2011

כמה מחשבות לא מאורגנות על מחמאה לא במקום

הערב, בעוד אני מחנה את מכוניתי מתחת לבנין, חנה לידי ג'יפ גדול ובו הבנות לבית השכנים ממול. פטפטנו בשמחה, כרגיל  ואז הגדולה אמרה "וואו איך רזית!" ואחיותיה חזרו כמקהלה אחריה. אמרתי להן שזה לא נכון, אבל הן התעקשו שרזיתי ואני נראית נהדר. חשבתי להתווכח איתן על זה, אבל הגעתי למסקנה שזה סתם יפגע בחבורה של בנות חמודות שרצו לשמח אותי אז חייכתי ועברתי נושא.

העובדה היא שמעולם לא הייתי שמנה כפי שאני עכשיו, ואת זה אני יודעת כי הרופאה שלי שקלה אותי לפני שבועיים. חוץ מזה, כמה מהבגדים שלי מתחילים להראות סימני מצוקה באיזור המותן לאחרונה. בקצב הזה, אני אעלה מידה לפני שתספיקו להגיד ביג מק עם גבינה כפולה צ'יפס ענק ומילקשייק שוקולד גדול בבקשה. אבל זה לא חדש לי. יש לי חברה שתמיד מצליחה להחמיא לי על שרזיתי כשאני משמינה (עובדתית. אני מכירה את הגוף שלי טוב מאד תודה). והתופעה הזו בולטת במיוחד אצל נשים מבוגרות יותר, כגון חברות של אמא, אבל לא רק.

ברור לי שאני יכולה להראות טוב גם כשאני הכי שמנה שהייתי מעולם. אני יכולה להתאפר נפלא, ללבוש בגד שגורם לי להראות צרה וארוכה או סתם מותק. השיער והעור שלי יכולים לזהור גם כשאני שמנה וכשאני מצחצחת את עדשות המשקפיים עם השפריצר דלוקס שלי, הכל נראה יותר טוב כולל אותי. לכן אני לא מבינה, למה לעזאזל להגיד לי שרזיתי כאילו זו המחמאה הגדולה בעולם? גם אם מחר ארד 20 קילו באורח פלא, זה לא יהיה משהו שראוי להחמיא עליו. ההשמנה שלי אינה מחלה מסכנת חיים שיש לחגוג את ההחלמה ממנה (טוב, סוג של כן, אבל זה ענייני הפרטי בלבד) או אסון לאומי שיש לקונן עליו. להגיד לי שאני נראית רזה יותר דומה ללהגיד לי שאני נראית גבוהה יותר. זה טוב להראות גבוהה יותר? רק אם יש לך תסביך גובה כזה או אחר. והתסביכים שלי, שוב, הם ענייני שלי בלבד.

כעקרון, אני מתנגדת נחרצות לתופעת השמנציזם, או השומן הלוחמני, במסגרתה שמנים ושמנות גורסים שנפלא בריא ויפה להיות שמן. אני מתנגדת לאמירה ששמן זה בריא. אדם יכול להיות שמן וגם בריא, כמובן, אבל זה ממש לא מובן מאליו וצריך לעבוד קשה בשביל לענות על ההגדרה הזו. ביחד עם זאת, אני מתנגדת לשמנציזם הנגדי - זה שמסתכל על השמן כעל אדם חולני ונטול כוח רצון. מן הסתם, לכוח רצון אין שום קשר לזה. זה מגיע ממקומות פיזיולוגיים ונפשיים עמוקים בהרבה ולאף אדם אין הזכות לשפוט אדם שמן לרעה או לטובה.

להחמיא לשמנה באמירה "רזית" רק מחזק את כל הפחדים ורגשי הנחיתות שעלולים להגיע עם ההשמנה. הרבה שמנים מרגישים שהשומן הוא שלט ניאון מהבהב שצורח את כל החסרונות והחולשות שלך (אני יודעת שאני מרגישה כך כשאני מדוכאת). אין שום דרך להחביא את השומן מעין הזולת. לא יתכן שתתכוונו להחמיא לי בכך שאתם מחזקים את כל הדברים הרעים שאני מפחדת להאמין על עצמי. מן הסתם, גם אני מחמיאה לאנשים במילים האלה לא פעם ואני רוצה לחשוב פעמיים לפני שאעשה זאת שוב.

בפעם הבאה שאתם עומדים להחמיא למישהו במילים "איך רזית!" חשבו פעמיים. תמיד אפשר להמיר את זה במחמאה "וואו, אתה נראה נפלא!".

יום שבת, 5 במרץ 2011

והזוכה בגרלה היא...

הזוכה בהגרלת מפגש הסטיילינג עם רביד מנשה היא... לימור! תודה לכל אלה שנרשמו ועל איחולי היומולדת שמח. לימור, שלחי לי מייל ואני אסביר לך איך ליצור קשר עם רביד.

מה לבשתי השבוע? בעיקר בגדים, אבל גם כמה מלבושים. הנה שניים מהם.

חולצה - Anthropologie (לונדון)
קרדיגן - דורותי פרקינס (לונדון)
ג'ינס - Marks & Spencer (לונדון)
נעלים - גולה (ישנות)
עגילים - אטסי

 
שמלה - מונסון (לונדון)
גרבונים - לייף 
מגפיים - אוונס (לונדון)
עגילים - רזילי

מבט מאחור על השמלה

שני אגבים לתמונה האחרונה - ראשית, אני ממש לא אוהבת להתלבש כך (שחור ומשעמם) אבל באותו היום הייתי אמורה לצפות בתצוגת אופנה מסוימת שחשבתי שהלוק הזה יתאים לה, מה גם שטראומת היומולדת ה-35 שלי גרם לי לחשוב למשך שעות אחדות שאני צריכה להתלבש "בהתאם לגילי" (כלומר, כמו אלמנה איטלקיה). שנית, את הגרבונים נטולי כף הרגל, קיבלתי לבדיקה מהיחצנית של לייף (סופר פארם) כדי לראות אם הם אכן מתאימים למידתי. התוצאה - הם על הגבול ממש. המותנים רחבים, אבל הרגל עצמה צרה מאד ואחרי כמה שעות כבר היה לי ממש לא נוח. אני מתכוונת לראות אם הם יתרחבו בכביסה, ואם לא - אאלץ להעביר אותם לחברה רזה יותר. אם אתן מידה 46 הם יהיו טובים עליכן ללא ספק. ב-48, בפרט עם ירכים רחבות כמו שלי, זה לא מתאים.

יום שלישי, 1 במרץ 2011

גול-עצמי-ברי

בבוקר יום ב' הבלוגרית קמה, פשטה את הפיג'מה המהודרת שהאוכמנית הביאה לה מלונדון ומיהרה ללבוש את שמלת היומולדת שלה, וללכת לתצוגת אופנה של גולברי.
אודה ולא אבוש, אחרי תצוגת החורף שלהם לא היו לי הרבה ציפיות מהקולקציה החדשה, כך שלא התאכזבתי יתר על המידה. למעשה, נרשם שיפור מהתצוגה הקודמת בה בלטו הבדים הזולים והגזרות חסרות המעוף. הקולקציה ככלל נראתה אחידה יותר, אבל כל פריט בפני עצמו עדין בעייתי מאד.
אני לא יודעת אם הרשת מתיימרת להיות חדשנית או רק לספק פתרון סולידי ובטוח למי שאינה חובבת טרנדים. עם זאת, הגבול בין סולידי למיושן חמקמק מאד וקל לעבור אותו, בפרט כשבוחרים בבדים סינטטים או קמיטים. ראיתי הערב תכנית מעניינת בערוץ 8 על בתי אופנה אקולוגיים. מעולם לא הקדשתי מחשבה למידת המיחזור של בגדים או לטביעת הרגל האקולוגית של היצרן על הסביבה. אני לא יודעת אם הבדים של גולברי ממוחזרים או ניתנים למיחזור (אני מעריכה שאם היו כאלה, היו מציינים את זה לפני התצוגה, שכן ירוק זה הו כה טרנדי בימים אלה) אבל הם נראים כתוצר של עיבוד נפט, וזה לא מוסיף להם נקודות. אבל לא הוגן לשפוט אותם לפי אמת מידה חדשה שאימצתי הרגע (ואני עצמי רחוקה מלהיות קדושה בתחום הקניה הירוקה).
יהיה מענין לרכוש בגדים מנקודת מבט אקולוגית. האם קיימים בתי אופנה סביבתיים בארץ? אם מישהו יודע על עסקים שעוסקים במיחזור בדים, ייצור בגדים שניתן למחזר או בגדים מכותנה אורגנית, אשמח לשמוע.
בכל מקרה, היו הרבה שמלות חסרות מעוף וכבדות למראה ובגדי קיץ סטנדרטיים שרואים בכל רשת (כותנה לבנה חצי שקופה עם תחרות בלה). מדי פעם הבליחו בגדים שקיימים כנראה בכל קולקציה של כל רשת ישראלית ממוצעת, כדוגמת מכנסי ג'ינס גזורים עם חולצות משובצות קשורות או חצאיות באורך הברך עם גימור תחרה כבד.

זה אולי שימושי וצבעוני, אבל מקומו לא יכירנו בבלוג אופנה רציני.

הדגם הכי פחות מקורי ביקום, לשיפוטכם.

קולקציית הערב כוללת מגוון בגדים שחורים, חלקם בגזרות שפשוט פושעות לגוף. יתכן שחלק מהחולצות והשמלות יראו טוב דווקא על נשים מלאות ולא מחמיאות לגזרה דקה כנייר של דוגמנית. אני בכל מקרה, לא אוהבת שחור כידוע, כך שלא התרשמתי.
video
מה שכן מצא חן בעייני בתצוגה היה כמה מתלבושות האורחים. את עצמי לא צילמתי מפאת המולת אחרי התצוגה, והגשם שמרח לי את האיפור והשיער אחריה, אז תראו את שמלת היומולדת בהזדמנות אחרת. אבל חלוק אחלוק אתכן את האישה הכי יפה באירוע, שאת שם משפחתה אני מתביישת לומר ששכחתי (סליחה). שמה מירב והיא, אם איני טועה, עורכת אופנה בלאישה. פגשתי אותה כבר בגאפ, שם התלהבתי מהתספורת המעולה שלה וקיבלתי ממנה המלצה על ספר (איתן מאייקו בתל אביב) והיום היא היממה אותי במראה פשוט ומשובח. מירב, אני מתה עליך. את אכלת כל דוגמנית ופליטת ראליטי שהיתה במקום בלי מלח.

אישה יפה עם חוש טעם משובח. אני מתנצלת על התמונות הגרועות.

לסיום - עדכון קצר. החלטתי לדחות את הגרלת הסטיילינג ליום שישי ה-4.3 כדי שעוד אנשים יוכלו להרשם (וכי אני עייפה מכדי להתחיל את פרוצדורת ההגרלה עכשיו..). אז הרשמו ותהנו!